ישראל בן מנחם
"כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא כ"ג, כ"ח)
בהתרגשות רבה של חדוותא דאורייתא יסיימו בשבוע הקרוב לומדי 'העמוד היומי' את מסכת שקלים, ויתחילו בעזרת ה' בלימוד מסכת יומא. סדר זה של המסכתות – השונה מסדרן בדפוסי התלמוד בבלי – נקבע בשעתו בלימוד 'הדף היומי', והוא סדר המסכתות בדפוסי המשניות, כפי שסדרן הרמב"ם בהקדמתו למשנה (להרחבה בענין זה ראה קובץ 'אור ישראל' ניסן תשס"ז עמ' רטו והלאה).
לקראת לימודה של מסכת נשגבה זו, נקדים מעט ממאמרי רבותינו אודות מעלתה וסגולותיה המיוחדות, בהיותה עוסקת כל כולה בדיניו של היום הקדוש בשנה, יום הכיפורים.
וכך כתב הגאון הקדמון רבי ישועה הלוי זצ"ל בפתח ספרו 'לי לישועה' על מסכת יומא: "טעם למה נקרא זאת המסכת 'יומא' ולא 'יום הכיפורים', יתכן לומר שהוא מפני שאותו יום אין השטן שולט, וכמו שאמרו ביומא (כ, א), ואם כן הוא יום משובח מכל הימים וראוי לקרותו יום, לא כן שאר ימים אינם ראוים להיקרא בשם יום, היום ההוא יקחהו אופל חשך ועלטה כי השטן יש לו שליטה בו ומחטיא את ישראל.
ועוד, לפי שביום הכיפורים אין רשות לשטן לקטרג, לכן כשהיו רוצים ללמוד מסכתא זו נתייראו שהשטן יתגרה בהם ביותר בזוכרו כי באותו יום לא יוכל עמהם, ויעשה כל טצדקי למונעם בלימוד בימים שיש לו שליטה, לכן קראו למסכתא בלשון תרגום ובלשון קצרה, שאם יאמרו 'יומא דכיפורי' משמע קצת בלשון יום כיפור, ואפילו זה לא רצו, שמא יבין השטן, ועל זה אמרו דוקא 'יומא' בלשון תרגום, להיות בטוחים שהשטן לא יעכבם, שהרי אמרו (שבת יב, ב) שהמלאכים אינם יודעים או אינם נזקקים ללשון תרגום.
והטעם שירצה לעכבם הוא חזק מאד, שהרי אמרו רז"ל (מנחות קי, א) 'כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו", ולפי זה, העוסק בדיני כיפור וסדר העבודה ודאי הלימוד מכפר כמו שיום כיפור מכפר, ואם כן יהיה לשטן הפסד גדול שיעשו כל הימים כיום כיפור שאין לו שליטה בהם'.
מסכת מסוגלת מאוד לתשובה
וקודם לכפרה – כח התשובה, כפי שכתב בספה"ק 'שם משמואל' (מועדים שבת תשובה): "במה שמשקיע כל חושיו עיניו ולבו ואזניו בתורה, זוהי תשובה הנוגעת עד ה' אלקיך, כדברי האר"י ז"ל דעיקר התשובה הוא עסק התורה, ומה גם במסכתות העומדות על הפרק, יומא וסוכה, שכל דבריהם כגחלי אש בוערה ומסוגלים מאד לתשובה".
וכך היה נוהג למעשה דבר יום ביומו, הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זיע"א ('שיחתן של עבדי אבות' מהגה"צ רבי אלחנן היילפרין זצ"ל), שהיתה דרכו לפלפל מדי יום עם הקהל בדברי תורה, ובעת שהיה מפלפל עם הבחורים היה מקפיד תמיד לסבב את הדברים שיגיעו לעניין כלשהו במסכת יומא, כדי להזכיר בכל יום את מסכת יומא, לעורר את גודל מעלת השפעת קדושתה על נפש האדם, ואת מידת הרחמים והסליחות המתעוררת מלעילא ביתר שאת ביום הקדוש.
סגולה ליראת שמים
עוד מסופר בספר 'יסוד צדיק' אודות הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זיע"א, מפי הגה"צ הישיש רבי אלעזר בריזל זצ"ל: "כשהייתי גר בירושלים העתיקה, יצאתי פעם אל מחוץ לעיר, וכאשר הגעתי קרוב לשער יפו בא כנגדי רבינו בדרכו לכותל המערבי. התקרב אלי אף שלא היה מסתכל לחוץ מד' אמותיו ואמר לי לסדר שיעורי תורה בחורבת רבי יהודה החסיד בשביל בעלי בתים. וכן קיימתי, למדתי כל ערב שיעור והרבה בעלי בתים שהיו נמצאים שם בין מנחה למעריב ומדברים דברים בטלים, נשאתי חן בעיניהם והצטרפו לשיעור שלי. פעם שאלתי אותו איזה מסכת ללמוד עמהם, וענה לי: "מסכת יומא, שהלימוד במסכת זו מביא יראת שמים". והוסיף שם בספר יסוד צדיק, שכך מובא בשם צדיקים, ש"יומא" ראשי תיבות ו'יראת מ'אלקיך א'ני י'-י.
ומשעמדנו מעט על טיב קדושתה ועוצם השפעתה של מסכת זו, נבוא מעט בשעריה להכיר את תוכנה ואת סדר דבריה, וכפי שכל ילד שהתחיל בלימוד המשניות יודע ש"שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישים כהן גדול מביתו" כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה, כך גם אנו, שבעת ימים קודם מסכת יומא נציץ מעט בעניניה, כדי שנכיר ונתרגל בעבודה…
וזה סדר עבודתה
הפרק הראשון במסכת – "שבעת ימים" – עוסק בהכנותיו של הכהן הגדול לעבודת יום הכיפורים, החל מפרישתו מביתו שבוע קודם לכן, ועד לזמן שחיטת התמיד ותרומת הדשן בבוקר יום הכיפורים. לאחריו בא הפרק השני – "בראשונה" – העוסק בקרבן התמיד על כל פרטיו, וכן בפייסות השונים שהיו נהוגים בבית המקדש לתרומת הדשן, להקטרת הקטורת ולהקרבת הקרבנות.
הפרק השלישי – "אמר להם הממונה" – עוסק בעיקרו בתחילת עבודת היום, במהלכה היה הכהן לובש תחילה את שמונת בגדיו הרגילים, המכונים 'בגדי זהב', ומקריב את קרבן התמיד. לאחר מכן היה פושט אותם, טובל ומקדש, ולובש בפעם הראשונה ארבעה בגדים בלבד, המכונים 'בגדי לבן', ובהם החל את העבודה המיוחדת ליום זה, בוידוי על פר החטאת המיוחד לו.
הפרק הרביעי והחמישי – "טרף בקלפי", ו"הוציאו לו" – עוסקים בהמשך עבודת היום: הגורל על שני השעירים, אחד לה' ואחד לעזאזל, הקטרת הקטורת לפני ולפנים, הזאת דם הפר והשעיר לפני ולפנים, על הפרוכת ועל מזבח הזהב.
הפרק השישי – "שני שעירי" – עוסק בשעיר המשתלח על כל דיניו, ובכלל זה פרטים רבים של דיני 'קדשים' המוכרים לנו מהמסכתות הנלמדות בשנה האחרונה ב'דף היומי'. הפרק השביעי – "בא לו כהן גדול" – עוסק בשאר עבודות היום: קריאת התורה על ידי הכהן הגדול, הקרבת המוספים, קרבן התמיד והקטורת של בין הערביים, הדלקת המנורה ועוד. במהלך עבודות אלו היה הכהן לובש פעם נוספת את בגדי הזהב, מחליפם שוב לבגדי לבן לצורך כניסתו לקודש הקדשים להוצאת הכף והמחתה שהושארו שם בכניסתו הקודמת, ומחליף שוב לבגדי זהב לצורך שאר עבודות היום, עד לסיומן המוכר לנו מסדר העבודה הנאמר ביום הכיפורים: "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש".
הפרק השמיני – "יום הכיפורים" – כשמו כן הוא, עוסק בדיני יום הכיפורים הנוהגים בכל אדם ובכל זמן, איסורי האכילה והשתיה ושאר העינויים. פרק זה הוא החלק היחיד במסכת הנוגע להלכה בזמן הזה, ולכן בספר הרי"ף על יומא מופיע רק פרק זה, כדרכו לעסוק רק בהלכות הנוגעות בזמן הזה. וכולנו תקוה ותפילה מקרב לב, שבזכות העיסוק במסכת כולה, על כל פרקיה ודיניה, נזכה לבנין בית המקדש ולחידוש העבודה, וכל ההלכות האמורות במסכת זו יהיו כולן נוגעות למעשה ממש בקרוב במהרה.
יומיים לפי היום הקדוש
לימוד ה'עמוד היומי' הנוגע לסדר העבודה – מדף ב ע"א עד דף עג ע"ב – אמור להימשך בעז"ה עד יום ח' תשרי הבעל"ט, ואין לך הכנה טובה מזו לקראת סדר העבודה ביום הכיפורים, אשר גדלה מאד מעלתה, כידוע וכמפורסם, וכפי שהעידו על מרן החתם סופר זיע"א "שכל כך הוריד דמעה בשעת אמירת העבודה ביום הכיפורים עד שכל דפי המחזור הסמוכים של תפלת המנחה לא יכלו להפרידם זה מזה מרוב דמעות שנתלחלחו בהם" (ספר אלף כתב להגאון מווערבוי, ח"ב אות תרח). וכן מסופר אודות הרה"ק רבי הירש מרימנוב זיע"א, ש"בטבעו היה אביר לב ולא היה בעל בכי, אבל ביום הכיפורים בשעת אמירת העבודה היה מרבה בבכיות אשר אין לשער ואין לספר, ועם כל זה בליל מוצאי יום הכיפורים בעת אשר ישב בשולחנו הקדוש עם כל הנוסעים אליו, שמעו מפיו הקדוש שאמר 'יתן ה' שנוכל להרבות בבכי בשעת העבודה כמו שהיה הכהן גדול בוכה, אזי בטח היינו מקרבים את ביאת המשיח'" (בארות המים פ' האזינו).
ואם כן, זכות גדולה היא לכל לומדי ה'עמוד היומי', אשר יבואו אל היום הקדוש בהכנה דרבה נפלאה שכזו, וכפי שסיפר נכדו של מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, שפעם תפס אותו זקנו בזרועו בראש חודש אלול ואמר לו: 'התחל בלימוד מסכת יומא וסיים אותה ליום הכיפורים הבא עלינו לטובה, ותרגיש טעם חדש ביום כיפור' (תל תלפיות ר"ה תשס"ה).
מדרגה עצומה
הרי לנו אפוא הזדמנות פז, להעמיד את כל מהלך הלימוד היומי שלנו במדרגה עצומה של קדושה, כזו שאין השטן שולט בה, במסכת שכל דבריה כגחלי אש הבוערים ומעוררים לתשובה ומסוגלים ליראת שמים. וגם אם אין אנו ראויים להתרומם בבת אחת לעוצמה שכזו, בודאי שעל ידי הלימוד עצמו נוכל להתעלות ולזכות לכל ההשפעות העצומות של היום הקדוש ושל עבודת הקודש כבר באמצע השנה, וכפי שהגדיר זאת בהרחבה במתק שפתיו הבוערות, הגאון הגדול רבי שמשון פינקוס זצ"ל, בדבריו הנלהבים אודות לימוד מסכת יומא:
"כשאנו באים ללמוד מסכת יומא, עלינו לדעת את מעמדנו בשעה שאנו לומדים מסכת זו. ה'אגלי טל' בהקדמת ספרו אומר שכשם ששמירת שבת שקולה ככל המצוות, כך לימוד הלכות שבת שקול כלימוד כל המצוות. חידוש נפלא חידש כאן ה'אגלי טל', שלימוד הנושא של המסכת קשור באופן ישיר לקדושה של אותו ענין, ובאמת יסוד זה טמון כבר בדברי חז"ל שאמרו 'כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם', ובקדמונים מובא שכל אחד יכול לקיים את כל התורה כולה על ידי לימוד הסוגיות השייכות למצוות ההן. אם כן ניתן לומר שבלימוד מסכת יומא, חוץ מהמסכת והחלק של תורה שנוספים ללומד את המסכת, יש עלייה עצומה של קדושה עמוקה השייכת לקדושה של יום כיפור".
לפני ולפנים
ממשיך הגרש"ד פינקוס זצ"ל: "בשעה שיהודי לומד מסכת יומא הוא כהן גדול הנכנס לפני ולפנים פשוטו כמשמעו, עומד לפני הארון והכפורת ועובד את העבודה המיוחדת אותה עובדים שם. ולאחר שהוא נכנס ויצא בשלום ממסכת זו, מה נהדר כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקדשים עם המטען הנורא והנפלא של מסכת יומא, וסעודת סיום על מסכת יומא היא ממש מעין הסעודה שהכהן גדול היה עושה במוצאי יום כיפור על שנכנס לקודש הקדשים ויצא בשלום, כביכול עם הקדושה של השראת השכינה שהיתה שם.
"והאמת היא, שבלימוד מסכת זו מונח עוד יותר תוכן מהעבודה של הכהן גדול עצמו, כי בתוך המסכת מונחת התורה שהיא ממש ה'לפני ולפנים', הנשמה הפנימית".
אלו דבריו המרגשים והמסעירים של הגאון זצ"ל, אשר היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה הוא מראה לנו פתח לבוא בעקבותיו, להניח רגל על הסולם, לעלות ולהתעלות ולהיות "ככהן גדול בעבודתו".
לא נוותר על ההזדמנות הזו! נתפוס אותה בשתי ידים! ובזכות זו נזכה בחסדי ה' וברחמיו לעמוד כבר ביום הכיפורים הבעל"ט בחצרות בית ה', בעזרה שבבית המקדש, ונראה עין בעין את עבודת היום המוכרת לנו על כל פרטיה ממסכת יומא, כשהיא נעשית בקדושה ובטהרה על ידי כהן גדול, אמן כן יהי רצון!