"וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר" (ויקרא כ"ד, י"ב)
בגיליון הקודם של 'לקראת שבת' הבאנו את הנהגתו של מרן פוסק הדור הגר"ש ואזנר זצ"ל, שהזכיר את הוראת החתם סופר שהורה לתלמידיו לצום לפני שמתחילים לעסוק במסכת חולין, כדי שהלומדים לא יינזקו מהלימוד. מרן ה'שבט הלוי' עצמו הורה לתלמידיו שאין צורך לצום, אבל לפני שמתחילים לעסוק במסכת, יש להקפיד לטבול במקוה.
בהקשר לכך, קיבלנו שיחה מעניינת מאוד ממגיד המישרים הגאון רבי יעקב שיש שליט"א, שהרחיב את היריעה בעניין, ואף השלים את דבריו במעשה פלא נורא מאוד שמקורותיו ברורים ומצקים כאשר תקראו בשורות הבאות.
הרב שיש ציין כי מרן הגראי"ל שטיינמן, כן היה נוהג להתענות לפני שהתחיל ללמוד מסכת 'חולין', והורה לתלמידיו להשתדל לצום לכל הפחות חצי יום לפני שעוסקים במסכת זו.
מקור המנהג
"הסיבה לכך נעוצה בדברי הגמרא במסכת גיטין דף נז, שם דורשת הגמרא את הפסוק 'כי עליך הורגנו כל היום' על תלמידי החכמים שעוסקים בהלכות שחיטה במסכת חולין, ומסכנים את עצמם בכך.
"רש"י הקדוש מסביר שם במקום שמאחר והתלמידים מדגימים את השחיטה עם סכין, הם עלולים להינזק חלילה ובכל זאת לומדים את ההלכות במסירות נפש, ולכן דרשו עליהם חז"ל את הפסוק 'כי עליך הורגנו כל היום'.
"אבל המהרש"א שם רוח אחרת היתה עמו, והוא הסביר שהלומד הלכות אלו ועוסק בהן, גורם הרעה במזלו ועלול להינזק, ובכל זאת תלמידי החכמים לא נותנים לחשש הזה של הרעת המזל שלהם, ומחמת חשקם לעסוק בתורה וללמוד אותה, הם לוקחים את הסיכון ולומדים.
"ולכן נהגו הקדמונים, וכאמור גם בזמנינו יש הנוהגים כך, להתענות לפני תחילת מסכת חולין, כדי שלא יינזקו מהלימוד, או כאמור תענית חצי יום או לפחות טבילה במקוה כהוראת מרן ה'שבט הלוי' זיע"א".
מעשה נורא
אחר הדברים האלה, מספר לנו הרב שיש את המעשה הנורא, אשר תסמרנה שערות ראש מגודל עוצם כוחו המופלא של עסק התורה.
"לפני כחודש השתתפתי בשמחה גדולה שעשה חתני הרה"ג ר' יוסף חיים דרבקין – סיום על מסכת חולין, אותה למד בעמל וביגיעה רבה בכולל גרטלר בו הוא שוקד על תלמודו ב"ה. במהלך סעודת המצוה, ניגש אלי גיסו, הרה"ג ר' דוד לוויסון מבחירי האברכים בכולל 'בית הלל', וסיפר לי את דבר המעשה.
בשבת חול המועד סוכות של שנת תשפ"ה, כלומר לפני כשנה וחצי, חזר הסבא שלו מבית הכנסת בכולל פוניבז'. הסבא שעליו אנחנו מדברים הוא לא אחר מאשר הגאון הצדיק רבי זאב (וועלוול) כהאן, מראשי ישיבת 'מאור התלמוד' ברחובות, ומשרידי דור דעה, תלמיד מובהק להגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, ומי שנחשב לאחד מגדולי מעתיקי השמועה.
זה לו יותר מ-60 שנה שהוא מתפלל בקביעות בכולל פוניבז', מאז היה תלמיד ישיבת פוניבז' בבחרותו ועד עצם היום הזה.
תמונת הרוצח
"אספר לכם מה שמעתי ממש עכשיו לאחר התפילה בבית הכנסת", סיפר הסבא לבני המשפחה שכרו אוזניים והתרגשו לשמע הדברים.
"ניגש אלי אברך צעיר, וביקש לשתף אותי בדבר מדהים שנודע לו זה עתה. שנה קודם לכן, בתחילת זמן חורף של שנת תשפ"ד, היה זה שבועיים בלבד אחרי מתקפת הטרור הנוראה בשמחת תורה, בימים בהם המלחמה היתה ממש בתחילתה.
"אותו אברך צעיר התבקש על ידי אחד מזקני המתפללים בכולל, להשיג לו תמונה של לא אחר מאשר רב המרצחים, הרשע האכזר יחיא סינוואר ימח שמו וזכרו.
"האברך הצעיר נדהם. מה לו לאותו תלמיד חכם מופלג הידוע בגינוני קדושה וטהרה שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ולתמונה של אותו רוצח שפל? אבל מאחר והתלמיד חכם המבוגר לא סיפר, הוא לא הרהיב עוז לשאול שאלות, ולאחר מאמץ קטן הצליח להשיג את התמונה של אותו רשע, והביא אותה לזקן שהסב פניו ולא רצה להביט בה, שכן אסור להסתכל בפני רשע. הוא קיפל את התמונה, עטף אותה בשקיק ניילון ותחב בכיס חליפתו בלא אומר ודברים.
"הדבר היה לפלא גדול בעיני האברך, אבל הוא נצר את הדבר בלבו ולא שאל שאלות. ממש היום, בשבת חול המועד סוכות, אחרי כמעט שנה, זימן אליו הזקן את האברך הצעיר, ואמר לו: בוודאי התפלאת מאוד למה אני צריך את תמונתו של הרוצח השפל הזה, ובוודאי שמעת שבשעה טובה הוא חוסל ונשלח הישר לגיהינום, לפני ימים אחדים, בערב חג הסוכות, עכשיו אספר לך מה פשר הדבר.
פשר הדבר
"בראש חודש חשוון אשתקד התחלתי ללמוד מסכת חולין", סיפר היהודי המבוגר. "ידוע שלפני שלומדים חולין נוהגים להתענות, אבל אני כבר לא צעיר וכוחותי אינם עומדים לי להתענות. חשבתי לעצמי, מה אוכל לעשות עם הפגיעה במזל שמתלווה ללימוד מסכת חולין?
"הרהרתי בדבר ולבסוף החלטתי, שאם יש מזל רע, כדאי להעניק אותו במתנה לרוצח הרשע הזה. לכן ביקשתי ממך את התמונה, לא הבטתי בה, אבל במשך כל השנה, בכל פעם שפתחתי את הגמרא ושבתי לעסוק במסכת חולין, כיוונתי על כך שאת המזל הרע אני מעניק לסינוואר, שיהיה לו מזל רע בשפע רב.
"בליל י"ד תשרי, לילה לפני התקדש חג הסוכות, סיימתי בשמחה רבה את המסכת כולה, וקיוויתי שהמזל הרע אכן יפעל את פעולתו. שעות אחדות לאחר מכן, התפגר הרשע, וליהודים היתה אורה ושמחה".
"את כל המעשה הזה סיפר הגאון רבי זאב כהאן זמן קצר אחרי ששמע אותו מפי האברך שהיה שותף בלי ידיעתו לפעולת החיסול של ראש החמאס… משלים הרב שיש את הסיפור, ומבקש לחדד נקודה: "שימו לב, מבין כל הרשעים שחוסלו במהלך המלחמה, בעזה, בלבנון, באיראן, בתימן כבר קשה לזכור את כל המוקמות בגלל כמות החיסולים העצומה – כולם חוסלו בכוונת מכוון. היה מידע מודיעיני, ופעולות החיסול בוצעו באמצעות פצצות מדויקות, לפעמים חודרות בונקרים, שהשמידו את אותם רשעים ושלחו אותם למקומם הראוי להם בעמקי הגיהינום.
"היחיד שנהרג באקראי מבין כל הבכירים, היה המבוקש מספר אחד, יחיא סינוואר ימ"ש. לא היה מידע מודיעני, לא השקיעו בו פצצות יקרות, לא הרימו אפילו מטוס אחד כדי לחסל אותו. הוא התגלה באקראי על ידי חייל בשטח, שאפילו לא ידע במי הוא יורה ואת מי הוא מחסל… וכל כך למה? כי נגמר לו המזל, הגיע השלב שהמזל הרע נדבק בו, ומיד הוא מת. פלא פלאים!".
המוגן והמגן
"יש בנותן טעם להזכיר כאן את הדברים שאמר מרן גאון ישראל רשכבה"ג הגר"ד לנדו שליט"א, כשאותו קצין בצבא התפרץ לבית מרן, וביקש 'שותפות ושוויון בנטל'", מוסיף הרב שיש.
"מרן השיב לו בצורה מכבדת, אבל במילים חריפות מאוד, שהוא לא עושה טובה לאף אחד: "אתה המוגן, לא המגן", אמר מרן, וציין שבעיקרון הארץ אמורה להקיא את אלו שמטמאים אותה, ורק בזכות לומדי התורה, שמשמשים כ'גלולה נגד הקאה' כהגדרת מרן, עם ישראל יכול לשבת בארצו.
"צריכים להבין ולהפנים את זה. לא מדובר בסיסמאות או גוזמאות, אלא כך ממש מתנהל העולם. הכח שמניע את העולם הוא כח התורה, הכח שמעמיד את העולם הוא כח התורה, ועם הכח הזה אפשר לחסל אויבים, אפשר לחזק אוהבים, לפעול ישועות ולהמשיך השפעות נפלאות.
"בימים אלו מתחילים רבבות אלפי לומדי 'הדף היומי' את מסכת חולין, בין אלו שיבחרו להתענות לפני תחילת הלימד, ובין אלו שיסתפקו בטבילה במקווה או שיהדרו לנהוג גם כך וגם כך, כולנו כאחד צריכים לדעת שהכח של התורה הוא כח חזק ומוחשי, נכוון לחסל את הרע ולחזק את הטוב, ובזכות לימוד התורה נזכה לגאולה השלמה במהרה".