בסמוך לדלת הכניסה של בית הכנסת עמדו שני אנשים פשוטים, פנה אחד לחברו ואמר לו: "כפי שנראה לי הרב החדש הוא תלמיד חכם גדול, אבל מה זה שווה לנו אם הוא נראה צעיר אף ללא חתימת זקן"… רבי יצחק אלחנן נאלץ להפסיק את דרשתו מחמת הצחוק שתקף אותו

"וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (ויקרא י"ט, ל"ב)

בשנת תקצ"ז בהיותו אך בן 20, אחרי שהוסמך לרבנות והוראה על ידי רבי בנימין דיסקין ורבי איזיק טיקטינער הוצעה לרבינו הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, כהונת הרבנות בעיירה זאבלין.

העיירה הייתה קטנה ותושביה עניים, כך שהתשלום עבור משכורתו של הרב הייתה זעומה ואך בקושי הספיקה לאפשרות קיום כל שהוא.

חותנו שהיה מודע למצבו הקשה היה שולח אליו לשבת חלות ובשר ומזה היו אמורים להתקיים כל השבוע, כשהיו מסיימים את המזון שנשלח היו חסרי כל לחלוטין וחיו ממש בחרפת רעב.

רבי יצחק אלחנן סיפר לרבי יעקב ליפשיץ כי באותה תקופה הרעב בבית היה דבר שבהרגל, הרבנית הצדקנית עשתה כמיטב יכולתה להסתפק במה שיש ולא התלוננה על המצב הקשה מחמת שלא רצתה להפריעו מלימודו, לעיתים כשהרעב היה בלתי נסבל הייתה פונה אליו בבכיות שיעשה משהו על מנת לשבור את רעבונם, אך רבי יצחק אלחנן לא ידע הפסקת הלימוד מה היא, ושום מצב וקושי לא גרמו לא להינתק ממקור חיותו מהתורה.

הוא סיפר כי באותן הזמנים היה מפנה את הסטנדר והגמרא לכיוון הקיר מתעלם מכל הקורה סביבותיו וממשיך בלימודו כמימים ימימה עשרים שעות ביממה… כך גדל וצמח להיותו מגדולי הדור מתוך מסירות ללא פשרות תוך הפקרת כל אשר לו למען התורה הקדושה.

הדגיש ר"י ליפשיץ כי מצוקתם של בני משפחתו והרעב ששרר בבית כאבו מאד לרבי יצחק אלחנן, עשרות שנים אחר כך כשסיפר על כך ניכר עליו הכאב והסבל שהדבר הסב לו, וכשהיה מספר על ותקופה זו היה נאנח מצער וכאב לב, וכידוע היה רגיש לכל צער וכאב של כל אדם, אך מסירותו לתורה לכך שיתעלם מכל הקורה סביבותיו למען עלייתו בתורה.

שמיעה אבסולוטית

רבי יעקב ליפשיץ סיפר כי רבי יצחק אלחנן ניחן בכושר שמיעה נדיר, הוא יכל לשמוע דברים שאנשים רגילים לא שמעו ולא הבחינו בהם.

בהיותו רב בעיירה זאבלין מסר רבי יצחק אלחנן שיעור בבית הכנסת בשבת חול המועד של פסח, רבי יצחק אלחנן מסר פלפול מעמיק בענינא דיומא. בסמוך לדלת הכניסה של בית הכנסת עמדו שני אנשים פשוטים, פנה אחד לחברו ואמר לו: "כפי שנראה לי הרב החדש הוא תלמיד חכם גדול…".

שאלו חברו מהיכן הנך מסיק דבר זה, ענה לו חברו "זה נראה לי מכך שאינני מצליח להבין אף מילה ממה שהוא אומר"…

המשיך אותו אדם ואמר "אבל מה זה שווה לנו אם הוא נראה צעיר אף ללא חתימת זקן"…

רבי יצחק אלחנן בכוח שמיעתו המיוחדת שמע את הדברים, ונאלץ להפסיק את דרשתו מחמת הצחוק שתקף אותו לשמעם.

פתח מילוט

סיפר רבי יצחק אלחנן: "בעת כהונתי כרבה של זאבלין בעיר גדולה לא הרחק משם ישב רב גדול בתורה אשר היה רגיל לבטל את הרבנים האחרים וכמובן שגם אלי התייחס בביטול… פעם אחת נזדמן אותו הרב לביקור בעיירתי הקטנה, המנהג היה בליטא כי גם רב היותר גדול כשהיה בא לעיירה היה הולך לבקר את המרא דאתרא.

הרב ההוא שלח להודיע לי כי הוא רוצה לבקרני, עניתי לו על ידי שליח כי חולה אני ואינני יכול לקבל את פניו, אחדים מחשובי העיר שהיו בביתי התפלאו מדוע אינני רוצה שאותו רב יבא לבקרני, עניתי להם ואמרתי כך: כפי שאתם יודעים דרכו של רב זה הינה לבטל את האחרים… אם הייתי סבור כי כשיבקר אותי וידבר עימי בלימוד ישנה את דעתו עלי הייתי מקבלו בכל הכבוד הראוי… אך מכיוון שיודע אני כי גם אחר הביקור יתייחס אלי בביטול לפיכך החלטתי שעדיף לא לפוגשו… כך עוד אוכל לחשוב כי הוא מבטלני מחמת שלא נפגש עימי ואינו מכירני…".

רבי יצחק אלחנן סיפר את הסיפור בעת שהיה בפטרבורג ובעיתונות האנטישמית הובאו כל מיני ציטטות מעוותות מן התלמוד כביכול בתלמוד מותר לגזול מהגויים וההורגם פטור וכו' וכו', באמצעות אותם ציטוטים השתמשו בהם להסתה כנגד היהודים.

בספר 'שרי המאה' מסופר שפנו אז לרבי יצחק אלחנן בהצעה כי יפנה לעשירי פטרבורג על מנת שיתרמו כסף לתרגום התלמוד לרוסית וכך יוכלו לפרוך את טענותיהם ולהוכיח כי ציטוטיהם היו מעוותים ושיקרים, בתשובה להצעה זו סיפר רבי יצחק אלחנן את המעשה הזה וסיים באומרו אם הבעיה הייתה חוסר ידיעתם את התלמוד אז בחפץ לב הייתי פועל לתרגומו לצורך הפרכת העניין, אך מכיר אני אותם ויודע אני כי הגורם לכך הוא שנאתם ליהודים ואם התלמוד יתורגם ימצאו מקום אחר להתגולל עלינו…ולא עוד אלא שכתוצאה מתרגום התלמוד עוד יטענו שהם מדברים כבקיאים בתלמוד…

בספר 'תנועת המוסר' מובא כי רבי ישראל מסלנט הייתה דעתו בעניין שונה והוא עמל וחיפש דרכים לתרגם את התלמוד לאחת השפות האירופאיות בנוסף אף ניסה לפעול לפני הממשלה להנהיג את הלימוד הזה באוניברסיטאות, הוא היה אומר שידוע לו כי יעורר את התנגדות הרבנים שיביאו לו הוכחות מהתלמוד שאסור להפוך את התורה לקניין העמים, אבל יש לו מה להשיב…

גדולים ממך

מעשה היה באחד מתלמידי החכמים אשר מחמת בקיאותו וחריפותו לא נהג בכבוד הראוי בגדולי ישראל, תדיר היה מבטל את דבריהם ומתייחס אליהם שלא כראוי, פעם אחת אף התבטא בזלזול ביחס לרבי יצחק אלחנן.

הדבר נודע לרבי ישראל מסלנט והוא שלח לקרוא אליו את אותו הרב, כשהגיע לביתו של רבי ישראל פנה אליו ואמר לו כי יש לו שאלה שהוא מתקשה בה ואיננו מצליח ליישבה, רבי ישראל שטח בפניו את הקושיה ואותו הרב ניסה בכל כוחו לישב את השאלה אך לשווא, הוא פנה לרבי ישראל ואמר לו "לדעתי זוהי שאלה קשה שאין עליה תשובה"…

אך סיים את דבריו החל רבי ישראל לומר לו את התירוץ לשאלה הקשה שאמר שאין עליה תשובה… אותו הרב התפעל מכך מאד. רבי ישראל המשיך ושאלו עוד שאלה וגם עליה לא הצליח אותו הרב למצוא לה תשובה, גם כאן רבי ישראל ענה את התשובה בקלות ובפשיטות…

כך עשה רבי ישראל מספר פעמים עד שממש חלשה דעתו של אותו הרב…

אז פנה אליו רבי ישראל ואמר לו "מעתה תדע שיש גדולים ממך בתורה… תיזהר מלבטלם"… ה"שיעור" שקיבל מרבי ישראל מסלנט גרם לכך שמאז הפסיק ממנהגו לבטל ולזלזל בגדולי ישראל.

תוס' בזבחים

בהיותו בעיירה זאבלין ניגש אליו אדם אחד ואמר לו "אם תישאר כאן לא יצא ממך כלום… עליך לקבל סמיכה לרבנות מגדול הדור וכך תעלה לכהונת רבנות חשובה וראויה"…

שאלו רבי יצחק אלחנן "מיהו גדול הדור שעלי לקבל ממנו סמיכה" ענה לו אותו יהודי "גדול הדור הינו רבי יעקב קרלינער בעל ה"משכנות יעקב"…

נכנסו הדברים באוזניו והחליט לנסוע לעיר קרלין. רבי יצחק אלחנן הגיע לעת ערב לקרלין נכנס לבית המדרש על מנת להתפלל, אחר התפילה הגמרא הראשונה שהגיעה לידו הייתה מסכת זבחים רבי יצחק אלחנן נטלה והחל ללמוד בה מתוך עמל והנאה הוא שקע בסוגיא וללא ששם לב לכך התמשך לימודו עד תפילת שחרית…

לאחר תפילת שחרית הגיעה לרבי יעקב קרלינר שאלה הלכתית אודות גט שהייתה בעיה בכתיבתו וכתוצאה מכך התעוררו ספיקות ביחס לכשרותו.

הרב עם תלמידיו הקרובים החלו מתפלפלים ומתחבטים בהכרעתה של ההלכה, רבי יצחק אלחנן פנה אליו ואמר כי לכאורה הדברים המסופקים הינם תוספות מפורש במסכת זבחים… [שבמקרה נפלה לידו ולמדה באותו הלילה…]

התפעל רבי יעקב קרלינר מכך שידע על פה את התוספות בזבחים ואחר שסיים את הכרעת ההלכה באותו הנידון פנה לרבי יצחק אלחנן ושאלו לפשר בואו אליו, ענה לו כי רצונו לקבל ממנו היתר הוראה… מחמת שהתפעל מידיעתו הסכים לבקשתו ועל אתר נתן לו את הסמיכה…

גרסה נוספת

לפי עדות מקורבו ר"י ליפשיץ סיפור המעשה היה בכך שהחליט ללכת לקבל סמיכה, ומחמת עוניו לא היו לו בגדים ראויים ואף לא כובע ראוי לשמו ולכן נאלץ ללוות כובע מאחד ממכריו ובגדים מאדם אחר וכך יצא לדרכו לעבר העיר קרלין שם שכן בעל ה"משכנות יעקב".

כשהגיע שם פעמיו לביתו של רב העיר כשנכנס מצאו בעיצומו של דיון הלכתי עם שני רבנים נוספים הרב משה הירש רבה של אנטיפול והרב טודרוס מורה ההוראה בקרלין, הם היו כה שקועים בלימוד עד כדי כך שלא הבחינו בהגיעו והימצאותו של רבי יצחק אלחנן בחדר, רבי יצחק אלחנן האזין לוויכוח ההלכתי ולפלפולם ונזכר כי "במקרה" שאלה זו נשאל מספר שבועות קודם לכן ולכן שלט היטב בכל צדדי הספק ובדעות הפוסקים בעניין.

רבי יצחק אלחנן התערב בוויכוח ההלכתי ואמר "לדעתי כל הוויכוח הינו מיותר… הדברים מפורשים ב"חלקת מחוקק" סימן ס"ה"… הרבנים הפסיקו לרגע מהוויכוח ההלכתי ופנו לראות מפי מי יצאו הדברים, הם נדהמו לראות אברך צעיר שכמעט אין על פניו סימן זקן אשר מתערב בוויכוח, ולא עוד שהוא אף טוען כי הדברים מפורשים בחלקת מחוקק…

הם בדקו ומצאו כי הוא אכן צודק, התפעלו הרבנים ממנו וכיבדוהו בכבוד גדול, רב העיר ביקשו כי יהיה אורח על שולחנו לשבת, אחר הסעודות הוזמנו טובי הלומדים של העיר לבית הרב על מנת לשמוע את האורח הצעיר נושא את דבריו בהלכה ואגדה. רבי יצחק אלחנן נשאר בקרלין למשך שלשה שבועות בהם זכה ללמוד בצוותא עם הרב בעל המשכנות יעקב, בסיום אותן שבועות נתן לו רבי יעקב קרלינר סמיכה נלהבת ומלאת תארים מופלגים ונפרד ממנו בכבוד ומתוך הערכה רבה, בעקבות כך החל שמעו של רבי יצחק אלחנן להתפרסם והצעות מעיירות מכובדות וקהילות גדולות החלו זורמות אליו בבקשה כי יהיה להם לרב, מנהיג ומורה דרך.

בקי בסידור

סיפור דומה ארע באותה התקופה, המראה את הסייעתא דשמיא שליוותה אותו בכל דרכיו. הדבר ארע בזמן בו הציעו לו את הרבנות בעיר נעשויז שהייתה חשובה יותר מהעיירה בה כיהן עד כה. תושבי העיר הזמינוהו אליהם על מנת שיוכלו להתרשם ממנו ולראות האם הוא מתאים וראוי להיות להם לרב ומנהיג, רבי יצחק אלחנן יצא לדרכו, בדרך עצר העגלון בבית מרזח רבי יצחק אלחנן שרצה לנצל את זמנו חיפש ספר לעיין בו, לאחר חיפוש לא נמצא שום ספר לימוד רק סידור "דרך החיים" של רבי יעקב מליסא, בלית ברירה נטלו רבי יצחק אלחנן והחל לעיין בו, בסידור היו מסודרות כל הלכות התפילה קריאת התורה וכדו' ורבי יצחק אלחנן עבר עליהם בכל אותו הזמן בו שהו באותו המקום.

למחרת בהגיעו לעיר התפלל שם תפילת שחרית ובקריאת התורה התעוררה שאלה הלכתית, החל ויכוח בין הלומדים מה היא ההלכה, תוך כדי הוויכוח פנו לרבי יצחק אלחנן ושאלוהו והוא ענה את דעתו בעניין, הלומדים לא קיבלו את דעתו והמשיכו להתווכח בעניין. אמר אחד הלומדים "בואו נפתח את סידורו של רבי יעקב מליסא ונראה עם מי הצדק בוויכוח הלכתי זה"… הם פתחו את הסידור ולתדהמתם התברר כי ההלכה כפי שאמר רבי יצחק אלחנן…

רבי יצחק אלחנן התפעל מסיפורים אלו בהם ראה את יד ה' המנהיגה מכוונת מסייעת ומנחה את דרכו בכל עת וזמן.

('רבי יצחק אלחנן ספקטור')