ראובן פונה אל שמעון, ואומר לו: שמעון היקר, אני צריך לשוחח איתך בדחיפות. יש לך עשר דקות בשבילי?'
שמעון נענה לו בסבר פנים יפות: 'הנני! כן, אני מוכן. מה הענין?'
ראובן מתחיל לדבר. הטלפון הסלולארי של שמעון מתחיל לצלצל, לוי על הקו. שמעון עונה, תוך כדי שהוא אומר לראובן: 'המשך ראובן, אני מקשיב לך'.
ראובן ממשיך לשטוח את ענינו החשוב בפני שמעון, שממשיך תוך כדי כך את שיחתו עם לוי. עוברת עוד דקה, והסלולארי השני מצלצל. 'הלו, כן, יעקב מה נשמע? ראובן תמשיך, אני שומע כל מילה'. אנחנו יודעים שלרוגצ'ובר היו שני מוחות, לאדם הזה יש גם שלש אזניים – הוא שומע במקביל את ראובן, את לוי וגם את יעקב…
ראובן כבר מבין, בצער ובאכזבה, שאין לו מה לחפש אצל שמעון. משהו כבד יושב לו על הלב, אבל עם שמעון אי אפשר לדבר…
זה יכול גם להיות אחרת:
שמעון אומר לראובן: 'אני רוצה לשמוע אותך בלי הפרעות. רק רגע, הנה אני מכבה את הפלאפון', ולילדים הוא אומר: 'אם מישהו יחפש אותי בטלפון או בדלת, אל תגידו 'אבא לא נמצא', כי אני כן נמצא… אבל תגידו – 'אבא נמצא, והוא עסוק בענין חשוב. בעוד שעה יהיה אפשר לדבר איתו'.
ראובן כבר מרגיש טוב יותר, עוד לפני שהתחיל לפרוק את המטען שבלבו. יש מישהו שמקשיב לו, הוא יודע שליבו של שמעון נתון לו באותה עת באופן מוחלט.
אם שמעון עוד יותר עובד ה', ועוד יותר רוצה להעניק הרגשה טובה לחברו, הוא לוקח דף ועט, ואומר לראובן: 'הדברים שאתה אומר חשובים לי מאד. אני רוצה לכתוב כל מילה ומילה שאתה אומר, כדי שאוכל אחר כך לעיין שוב בדברים, ולומר לך את דעתי אחרי שיקול דעת'.
איזו הרגשה יש לראובן עם כזו גישה!
יתכן שראובן לא יקבל תשובה על שאלתו. לא תמיד שמעון יכול לפתור את כל בעיותיו של ראובן ולשחררו מכל צרותיו. בכל זאת, לראובן קל יותר עכשיו, – בעצם הקשבתו – הוסיף לו שמעון כוחות. זהו "ואהבת לרעך כמוך" אמיתי.
(כבודם של ישראל)