בעת שכתב סבי, מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל, את ספרו 'חזון עובדיה' (אבלות), הייתי מן המגיהים של כתבי ידו הקדוש.
פעם אחת ראיתי, שמרן הזכיר את דברי אחד החכמים בני דורנו בלשון חביבות "שכך פסק ידידנו הגאון פלוני". זה היה מאוד מוזר, כי אותו הרב היה ידוע שהוא לא הולך באותה הדרך של מרן, ולפעמים גם מדבר כנגדו, בצורה שאולי לא מספיק מכובדת.
יחד עם כמה מבני הבית ניגשנו למרן, ושאלנו: מה זכה החכם הזה שהרב יתאר אותו בכבוד שכזה 'ידידנו', הרי רק לאחרונה התבטא כלפי הרב בצורה שהיא לא מספיק מכובדת, אז למה לכתוב אותו כך בספר לדורות עולם?
הרב ענה לנו בצחות: "לא תגע בו יד" (דהיינו, אני לא אשנה את מה שכתבתי), והסביר לנו: יש הרבה אנשים שנוהגים איתי שלא כהוגן, אבל כשהם כותבים דבר טוב אני מביא אותם, אני לא יכול להתעלם מהם. התורה 'אמת' כתיב בה, ואני מוכרח לציין אותם, מוכרח להביא אותם.
ופה לא נגמר הסיפור. מרן היה משאיר את דפי ההגהה לידו, ולפני ההדפסה של הספר עובר ומגיה אותם פעם נוספת. אני זוכר כשהוא הגיע לאותו עמוד שמוזכר השם של אותו החכם 'ידידנו'. פתאום אני רואה שמרן מגיה שוב את השורה הזו.
אני מסתכל בדף, ולתדהמתי אני רואה שמרן הוסיף: ידידנו 'המקובל' רבי פלוני. הוסיף עליו גם תואר המקובל, כלומר לא זו בלבד שלא גרע, אלא עוד הוסיף בשבחו!
•
אחרי הפטירה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ״ל הביאו קבוצה של בחורים צעירים שיפתחו את כל הספרים בספריה, ויוציאו את כל כתבי היד של מרן לאור. מרן כתב מכתבים, אגרות, פסקים והלכות, ושם אותם בתוך הספרים.
והנה, בעת המלאכה, מצאו פתאום הבחורים כל מיני שטרות של כסף ישן. היו שטרות של 1000 שקל עם ציור של הרמב״ם או או צ׳קים בסכומי עתק של 10,000 דולר ואף יותר. אותם שטרות וצ׳קים כמובן לא היה מה לעשות איתם, היו ישנים מאוד…
מאיפה הגיעו השטרות הללו? מרן היה לומד, והיו באים אנשים ונותנים לו כסף בשביל הישיבה או בשביל עצמו, והוא היה שם בתוך הספר, ושוכח.
פעם, אחד השמשים של מרן ראה אותו ב'שידור חי׳ לוקח את הכסף ומכניס אותו בתוך הספר. אמר לו: למה הרב שם בספר, לא חבל, זה ילך לאיבוד וישכח?
אמר לו מרן: לא, תשאיר את זה בתוך הספר. לפשר הדבר, הסביר מרן: אדם שלומד, אסור לו לשכוח מה שהוא לומד – "כל השוכח דבר אחד ממשנתו הרי זה מתחייב בנפשו". אם הלימוד קשה, הלימוד מסובך – טוב, מה נעשה – אנוס, אבל אדם צריך להשתדל להתאמץ לא לשכוח מה שהוא לומד.
ואני אבוא לשמים אחרי מאה ועשרים, ישאלו אותי מה למדת, מה שנית? ואני אענה להם מה שלמדתי, אבל יש דברים שמן הסתם למדתי ושכחתי, לא הכל אני זוכר. אז אני אומר לקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם, לא רק מה שכתוב בספר שכחתי – גם שטרות של כסף שכחתי, גם צ'קים שכחתי, וזה יהיה לימוד זכות עבורי לעולם הבא.
(מתוך 'רפידתו זהב')