בבוקר שלמחרת, כאשר פתח את העיתון – קפא דמו. בתוך מסגרת רשמית, תחת לוגו של המשטרה המקומית, ניבטו אליו פנים מוכרות עד אימה

בספר "נפלאותיו לבני אדם" מובא מעשה מופלא שסיפר רב בישיבה מפורסמת לבעלי תשובה בדרום אפריקה, אותו שמע מבעל המעשה עצמו:

משה, יהודי יקר שעשה באותם ימים את צעדיו הראשונים בעולם התשובה, עמד מפוחד לצד רכבו בשעת ערב מאוחרת, והמתין לנס.

אורם הקלוש של פנסי הרחוב המעטים הצליח אך בקושי לגרש את החשכה ששררה באותו לילה נטול ירח, אי שם בפאתי העיר קיפטאון שבדרום אפריקה. הוא הגיע לשם לפני שעות אחדות לצורך סידור ענין רשמי כלשהו, לאחר מכן ניסה לקצר את דרכו חזרה דרך אזור התעשיה השומם, ודוקא שם בחר מנוע הרכב שלו לשבוק חיים.

מטעם פוליסת הביטוח שלו היה מנוי לחברה שסיפקה שירותי גרירה, אולם אף על פי שהבטיחו לבוא בקרוב – נקפו השעות והם לא הגיעו. הוא הבין כי מוטב לו שלא לסמוך על הבטחותיהם, אלא להזדרז ולעזוב את המקום מהר ככל האפשר. על אותו אזור שמם התהלכו סיפורי בלהות, ומידי פעם פורסמו בעיתונות סיפורי רצח ושוד שנעשו שם על ידי כושים לקרבנות חפים מפשע.

רבע שעת הליכה הפרידה בין המקום שבו הוא עמד לבין הכביש הראשי, שבו קיוה לעלות לאוטובוס שיובילו למקום מגוריו. הדרך היתה מפחידה, אולם להישאר במקום היה מפחיד עוד יותר. נעל אפוא את רכבו והחל צועד במהירות בכביש השומם. משם פנה ימינה לסמטה חשוכה, צרה וארוכה, בסופה היה עליו לעבור דרך גן ציבורי גדול, ומשם לצעוד כברת דרך בכביש מואר עד למחוז חפצו.

הוא צעד במהירות בסימטה החשוכה, שולח מבטים מפוחדים לימין ולשמאל. כמעט והגיע לגן הציבורי, ולפתע קפא על עמדו: מעברה השני של הסימטה הגיחה דמות נפילים – כושי גבוה ורחב גרם אשר צעדיו המתנודדים הוכיחו על שכרותו.

הסימטה היתה חשוכה וריקה באותה שעה, ובדמיונו של משה החלו לרוץ מחשבות ביעותים על הגורל הצפוי לו. בריחה לאחור לא באה בחשבון: הגוי הבא מולו היה מפרש זאת מיד כגילוי פחד, ובין רגע היה משיגו. בלית ברירה ובלב רועד החליט להמשיך בדרכו תוך פחד נורא.

הוא צעד חרישית, כשפיו ממלמל את מעט פרקי התהלים שכבר הספיק להכיר: "מאין יבוא עזרי… אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך… ה' צלך על יד ימינך… ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

הגוי המאיים קרב עוד יותר, אך לגודל הנס טרם הבחין בו. משה השפיל את עיניו ומלמל את פרק צ"א מתהלים, שרק לאחרונה למד כי הוא שיר של פגעים: "כי הוא יצילך מפח יקוש… לא תירא מפחד לילה… אליך לא יגש…" לפתע הבחין בו אותו גוי, נעץ בו עינים בוערות, תאבות רצח, והחל חוצה את הכביש לכיוונו.

נותרו לו שניות ספורות עד שיגיע אליו. "רבונו של עולם!" צעק ללא מילים, "הצילני מאיש הדמים! השיבני לביתי ולילדי בשלום! אנא אבא!…"

וראה זה פלא – בבת אחת נראה כאלו קיבל הגוי פחד בלתי מוסבר. הוא סב על עקבותיו והמשיך בדרכו מתנודד, כאילו לא התכוון כלל לגשת אליו.

אך בקושי הצליח משה להמשיך ולפסוע ביציבות עד קצה הסימטה מבלי למשוך תשומת לב. ברגע בו הגיע אל הקצה, החל לרוץ במהירות עצומה לעבר הגן שמעבר לכביש, ומשם לכביש הראשי. עושה הכל כדי לברוח מהאזור המסוכן מהר ככל האפשר.

דקות מספר לאחר מכן כבר היה ישוב בתוך מונית, עושה את דרכו לביתו. שפתיו עדיין רחשו תפילה, אלא שהפעם היתה זו תפילת הודיה. הן במחי יד היה הכושי הבריון מסוגל לעשות בו ככל העולה על רוחו!

לביתו הגיע נרגש וחיוור כסיד, ואך בקושי הצליח לספר לבני משפחתו על החוויה הקשה שעבר ולצרפם לשירת ההודיה שהתפזמה על שפתיו: "אתה סתר לי, מצר תצרני…"

אלא שעדיין לא הבין את גודל הנס.

בבוקר שלמחרת, כאשר פתח את העיתון – קפא דמו. בתוך מסגרת רשמית, תחת לוגו של המשטרה המקומית, ניבטו אליו פנים מוכרות עד אימה. תחת התמונה רשמה המשטרה פניה לציבור שבה היה מבקשת עזרה במתן עדות על פושע שנלכד בליל אמש לאחר אירוע שבו נרצח עובר אורח תמים, גוי מקומי, באזור התעשיה שבפאתי העיר. נאמר כי כמה חשודים נעצרו לאחר הרצח, אולם החשוד המרכזי הוא האיש שתמונתו מצורפת, והמשטרה מבקשת מכל מי שהבחין בו באזור המדובר לבוא ולהעיד כדי למצות עמו את הדין.

משה לא היה זקוק להצצה נוספת כדי לקבוע כי מעבר לכל ספק זו היתה חיית הטרף שהתהלכה לצידו אמש באזור התעשיה שבפאתי העיר… חששותיו היו מוצקים אפוא. האיש היה רוצח, ומשום מה בחר להתעלם ממנו.

כמה שעות מאוחר יותר עמדו רגליו בתחנת המשטרה. הוא שמח למסור עדות שתביא לכך שהרוצח ימצא עצמו מבלה מאחורי סורג ובריח עד סוף ימיו. עדותו נשמעה בקשב רב והותירה רושם על החוקרים, ורכבו התקול שעדיין ניצב במקום שבו הניחו אמש, שימש כראיה למהימנותה. השערת החוקרים התאמתה בעקבות עדותו מעל לכל ספק.

אולם ההפתעה הגדולה המתינה לו דוקא בהמשך –

לצורך זיהוי סופי הובילו אחד החוקרים לעבר תאו של הרוצח. משה ניצל את ההזדמנות כדי להבין עד כמה גדול הנס שהתרחש עמו.

"הבט", ציוה החוקר על הפושע, "האם איש זה מוכר לך?"

הפושע כיווץ את מצחו במאמץ להיזכר, אולם לאחר מכן ענה: "כן, אתמול הבחנתי בו סמוך לגינה".

"מדוע לא פגעת בו?" שאל החוקר.

הרוצח לא הבין את שאלתו: "מה פירוש מדוע? אילו היה לבדו בוודאי הייתי פוגע ביהודי הזה, אולם ברגע שהבחנתי בשני השומרים החמושים שצעדו לצידו ושמרו את צעדיו, מיד נשאתי רגליי וברחתי".

סיים והותיר את החוקר מבולבל ואת משה המום מגודל הנס שארע לו ומליווי המלאכים שסיפקו לו פסוקי התהלים שקרא מנהמת ליבו.

ללמדנו מה עצום הוא כוחה של תפילה הבוקעת מיהודי!

(ומתוק האור – פורים)