הרה"ח ר' אהרן כהן
"שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַֽחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ" (הפטרה לשבת ר"ח)
היה זה לפני 47 שנה ועוד שבועיים. בקרייה החרדית החדשה שהחלה אז את דרכה באשדוד, התכונן אברך צעיר בפעם הראשונה לנהל 'ליל הסדר' בביתו, והיגיעה בבית רבה היתה הרבה מכפי כוחותיהם של בני הזוג הצעירים שגם היו מטופלים בכמה זאטוטים.
מכשיר 'טינקו' לא היה בנמצא, וגם לא שואב אבק. את העוגות היו צריכים לאפות בסירי פלא, והראשונה והשניה תמיד יצאו נפולות ולא מוצלחות. אפילו צינור גינה או חומרי ניקוי היו אך בקושי, והמלאכה היתה דיים והותר.
רק לרבע שעה
כך, הגיע לליל הסדר, אחרי שבועות רצופים של טרחה והתאמצות, כל ניקיון הבית להשבתת החמץ, בהמשך, כל העבודה והיגיעה להכנסת הפסח, כנהוג וכסדר בכל בית יהודי.
אחרי תפילת ערבית נרגשת בבית הכנסת, בליל התקדש החג, צועד הוא לביתו, מרוגש כולו אך לא פחות מכך עייף וממוטט עד כלות כוחותיו. נפשו כמהה לקיים את מצוות החג בהתלהבות גדולה, אך גופו משווע לשינה טובה.
מגיע לבית, נכנס, מספיק לראות את בני ביתו מסיימים את ההכנות האחרונות לסידור שולחן ליל הסדר, נראים כמעט כמוהו, עייפים ומיוגעים בלי כח ומוח להתיישב לסדר. ואז הפציע בראשו רעיון 'מבריק'.
רבע שעה ננמנם, רק רבע שעה כדי להחזיר לעצמנו מעט מזעיר מהכוחות שיצאו עם כל העבודה העצומה והמרובה. נשיב את הנפש העייפה אך במעט, ואז נתגבר כארי לקיים את מצוות הלילה הגדול והקדוש הזה.
ריסי העיניים הסגורים השיבו הן בהנהון נמרץ, אשת החיל לא איחרה לעשות כדבריו ופרשה גם היא לתנומה חטופה וקלילה של רבע שעה, בשום אופן לא יותר מ-20 דקות – גג חצי שעה!
לילה כיום יאיר
ואכן חטפו השניים תנומה קלה, ולאחר דקות אחדות התעורר האיש, התנער משנתו, התמתח באנחת רווחה, והעיר את זוגתו: "הנה, נלך לקיים את מצוות החג, ב"ה עכשיו אחרי שישנו מעט…".
הם יצאו מהחדר שתריסיו מוגפים, ועיניהם חשכו אל מול אור היום שהתפרץ למולם מחלון הסלון הבוהק מניקיון…
לילה כיום יאיר… לא לילה ולא סדר. המצות והקערה עדיין על השולחן, הסימנים עומדים הכן, ובקבוקי היין מלאים עד גדותיהם. השנה כבר לא יהיה ליל הסדר, לפחות לא באשדוד שבה לא נוהגים לחוג את 'יום טוב שני של גלויות'.
שבור ורצוץ ניגש האברך אל הרב, מתאונן ומיילל על כל המצוות; מצה, מרור, ארבע כוסות, אמירת הגדה, הלל, שהחיינו, איי אייי… את כל אלו הוא החמיץ בגלל החלטה פזיזה ונמהרת לפרוש לשינה למשך רבע שעה בלבד, כשאין מי שינער אותו מהשינה שבוודאי תיפול עליו.
האברך הסביר שהוא מבין היטב את טעותו, ולעולם לא יחזור עליה חלילה וחס, אך נפשו בשאלתו, אולי ימצא לו הרב איזו הוראה הלכתית שתאפשר לו לחגוג את ליל הסדר ביום, או אולי בליל הראשון של חול המועד. איך יוכל לוותר על קיום כל המצוות החשובות האלו? הדבר לא נתפס בדעתו.
מוסר השכל
בבית הכנסת ניצב באותה עת גם אבי מורי ורבי, אלופי ומיודעי הגאון רבי צבי אליעזר כהן שליט"א, שראה את אותו אברך בעליבותו, ושנים רבות אחר כך עוד צרובה בזכרונו תחושת החמלה העצומה שחש אל מול האברך האומלל שפספס את ליל הסדר ומהצוות החשובות.
השומע אתה בני חביבי, היה אבי מורי מאלפני בינה, אותו אברך לא ידע את נפשו מרוב צער. אבל הוא לא היחיד. כמה אנשים ישנים מדי בוקר ומפספסים את המצווה הגדול והיקרה של 'קריאת שמע' בזמנה, מצווה שעליה אמרו "חסרון לא יוכל להימנות". אין לה השבה עולמית, ולעולם לא יוכל האדם להחזיר את קריאת שמע שהחמיץ בגלל שחשב לנמנם עוד קצת, ולקום עוד חמש דקות…
תחושת ההחמצה הזאת חלחלה כל כך עמוק בעצמותיו של אבי מורי, עד שהוא לקח על עצמו את העניין כפרויקט לאורך שנים, ועד עצם היום הזה הוא מרבה לפקוד את היכלי התורה, בישיבות ובחיידרים, ומדבר ברגש רב על חשיבותה של מצוות קריאת שמע, וחומר העניין של מי שמבטל אותה.
אומנם מצווה מן המובחר לקרוא את שמע בברכותיה, עם תפילין וציצית לפני זמנה, אבל גם שוכב על מיטתו, מוטה על צדו יכול לקרוא את שמע ולצאת ידי חובה. ואם הוא נמצא אפילו במקווה בעודו טובל במים וזמנה עומד לחלוף, צריך הוא להניח יד אחת על ראשו במקום כיסוי ובידו השניה לכסות את לבו, ולקרוא את שמע כך, אפילו בלי בגדים על גופו.
הדחייה בדקה או שתיים, לא פעם גורמת להפסד המצווה. ומי שאינו יודע בנפשו בוודאות מוחלטת שלא ישכח ולא יחמיץ את השעה, אין לו שום היתר לדחותה למועד מאוחר יותר…
בלי כרית
לסיום נציין שני סיפורים מחייבים המעוררים כל לב; מרן הרב שך ז"ל הקפיד לא לישן על כרית בלילה. כשהיה כבר בשנתו התשעים, אמרו לו הרופאים שלצורך מצבו הרפואי צריך הוא לישון על כרית. אך הוא לא הסכים. לשאלת והפצרת בני ביתו ומקורביו שיסכים לבקשת הרופאים נענה שבעבר כשהיה ילד בן 12 ישן כרגיל על כר ופעם אירע שישן ואיחר זמן קריאת שמע, על כן מאז הפסיק להניח ראשו על כרית, כך שלא תהא שנתו עמוקה מדי.
אצל מרן ה'בית ישראל' מגור הגיע חסיד בן יותר מששים, בשברון לב וסיפר שעתה איחר לקום והפסיד את זמן קריאת שמע, אחרי שלא קרה לו כזה דבר בכל ימי חייו. בכאבו הגדול שאל איך יתקן את החסר לו ביום זה. הבית ישראל ענה לו שילך ויעבור בכל הישיבות בגור ויספר על כאבו הגדול ובזה יתקן את הדבר.
ייתן השי"ת ונזכה כולנו לקיים את כל המצוות התלויים בזמן – פסח מצה ומרור, קריאת שמע וכל השאר – בשלימות על נכונה, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ. בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה, פְּדוּיִם לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, או לשתף בטיפים וראיונות לצד דרכי הצלחה כתבו ל: [email protected]