על דלת ביתו של הגרש"ז אולמן זצ"ל התדפק יהודי שביקש לדעת מה הסכום המוקצב לנישואי היתומה. הרב נקב בסכום מסוים, שלא סיפק את אבי הבן, ולמרות שהשידוך היה נראה כמתאים, סירב להסכים להצעה. דקות ספורות לאחר שיצא מבית הרב, הגיע יהודי המתגורר באמריקה…

"וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת" (ויקרא י"ד, כ"א)

מספר מרן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: באו אליי זוג הורים, וסיפרו שיש להם בן ה'תקוע' במשך תקופה ארוכה בשידוכים, והעניינים לא זזים. עד כדי כך שאפילו השדכנים כבר 'התיאשו' מהם ועזבו אותם, ולא מציעים להם הצעות.

כתוצאה מכך התעוררה מחלוקת בין בני־הזוג בדבר מסוים. הם סיפרו שכאשר שאלו את השדכן העיקרי שלהם, איתו עבדו במשך כל התקופה, מדוע אין הוא ממשיך להציע, השיב להם השדכן שלדעתו הבן שלהם לא מצליח למצוא את בת־זוגו, משום שהוא לומד בישיבה לא כל־כך מפורסמת… ואם יעבירו אותו לישיבה אחרת, בעלת־שם יוקרתי יותר, העניינים ירוצו…

שמעתם? לשדכן זה יש מן הסתם מהלכים במחוזות נעלמים, והוא יודע שאם הבחור יעבור לישיבה מפורסמת, וכזו המוּכרת בעולם הישיבות כ'ישיבה חזקה', גם השידוכים שלו יזוזו יותר מהר…

וכי האירוסין תלויים בכך?

בנקודה זו חלוקים עכשיו האב והאם. האבא לא ניחון כנראה באמונה גדולה מדי, והוא טוען שיש לעשות כעצתו של השדכן, ויש לו אפילו תוכנית מפורטת כיצד לעשות זאת…

שהרי הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. הכל יודעים שלהעביר בחור בגיל כזה לישיבה בעלת־שם, אין זו משימה קלה. לכן, ישב האבא והגה תוכנית מדוקדקת כיצד לממש את הדברים.

ברם, האמא, כאשה יהודיה אמיתית, שהתחנכה על ברכי האמונה, יודעת שלא יעלה על הדעת ששאלת האירוסין תלויה בזהותה של הישיבה, והיא טענה בפניי שכיון שהבן לומד טוב בישיבה בה הוא נמצא, אין שום סיבה להעבירו לישיבה אחרת, והיא מתנגדת בתוקף לתוכנית.

כל בר־דעת מבין שהצדק עם האמא, ומי שחושב שאם יעבירו את הבן לישיבה אחרת, גם השידוכים שלו יעברו הַסָּבָה, טועה טעות מרה, ואין לו שמץ של אמונה בליבו.

הפקק מרט את עצביו

כדי להמחיש את הדברים, משלתי להם משל נמרץ, על אדם הנוהג במכונית ישנה, ומוצא את עצמו תקוע בפקק על אם הדרך. במשך שעות ארוכות מתנהלת המכונית הישנה, יחד עם אלפי מכוניות נוספות, במהירות מזערית של 5 ק"מ לשעה, והפקק אינו חושב להשתחרר.

הנהג שלנו היה צריך להגיע לפגישה חשובה, והפקק הזה מרט את עצביו. בשלב מסוים פקעה סבלנותו, עד שעלה בליבו רעיון.

הוא יחנה את המכונית הישנה בצידי הדרך, ויתדפק על דלתו של אוטובוס מפואר, שרק לפני חודש־חודשיים יצא מפס היצור, ויבקש להימנות על נוסעיו…

'אם אסע באוטובוס כה מפואר, אגיע הרבה יותר מהר למחוז היעד שלי', אמר לעצמו הַחֶלְמאי הלזה.

ואינו מבין שכדי להשתחרר מפקק, זה לא משנה כלל באיזה רכב הוא נוסע. כי הפקק נוצר מסיבה כלשהי, כמו למשל שמן שנשפך על הכביש, וגורם לכל המכוניות להאט את מהירות נסיעתן, וכדי לשחרר את הפקק צריך לשחרר את הסיבה שגרמה להיווצרותו.

עד שלא יעשו זאת, הרי כל המכוניות – גם החדישות ביותר – תַּמְשֵׁכְנָה להיות תקועות…

וכי המשל הזה אינו דומה במדויק למצב שבו הינכם מצויים, אמרתי לאבא; הרי הבן שלך תקוע בפקק השידוכים, ובוודאי שיש דבר־מה שתקע אותו, ועד שלא תשחרר את הסיבה, לא ישתחרר הפקק.

והאם הינך מעלה בדעתך שהסיבה נעוצה בישיבה שבה לומד הבן?! – – –

להשתפר באמונה

האמונה בהשגחה פרטית צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהאדם בכל תקופה מתקופות חייו. בלעדיה, יצעד כערער בערבה, כעץ נְטול־מים, שהיום או מחר ייגזר דינו לכליה ח"ו.

ואם כך בכל תקופה, מרגע לידתו ועד יומו האחרון, ועד בכלל, הרי שהזמן בו מחתנים בני־זוג את ילדיהם, עם בני גילם, על אחת כמה וכמה שאי אפשר לצעוד צעד אחד מבלי להאמין באמונה שלימה במנהיגותו של מנהיג הבירה.

גם אדם שניחן בעצבים של ברזל ובחוסן פנימי עמוק, נזקק למינון מוגבר של אמונה בבורא עולם, שארבעים יום לפני יצירת הוולד גָזַר על כך שבן פלוני יינשא לבת פלונית.

בני־זוג הזוכים לעבור את התקופה הזו, העשויה להתמשך על פני שנים רבות – עד שישיאו את כל ילדיהם, מתוך חוויה אמיתית בהשגחה המלווה את האדם, ייצאו ממנה כשהם מחוזקים שבעתיים וקשורים לריבונו של עולם בכפל־כפלים, בראותם את עוצם כוחו וגבורתו, חוכמתו ונפלאותיו, אשר הוא עושה עם כל בריותיו.

לא מספיק

לפנינו שני סיפורים מופלאים המעידים יותר מאלף עדים על ענין ההשגחה, ומוכיחים בעליל עד כמה שהאדם צריך לעשות רק מה שבכוחו לעשות, ותו לא. את כל הַיֶּתֶּר עליו להשליך על בוראו וריבונו. הסיפורים הובאו לידיעתנו מכלי ראשון.

סכום הכסף הגדול הגיע ממש ברגע המתאים

המעשה הראשון התרחש אצל הגאון רבי שלמה זלמן אולמן, רבה של שכונת "משכנות יעקב", שהיה ממונה על קרן כספית שהוקמה בזמנו כדי לסייע לאלמנה חשובה להשיא את ילדיה בבוא העת.

על דלת ביתו של הגרש"ז התדפק יהודי שֶׁבִּתָּה של האלמנה הוצעה לבנו, וביקש לדעת מה הסכום המוקצב לנישואי הבת. הרב נקב בסכום מסוים, שלא סיפק את אבי הבן, ולמרות שהשידוך היה נראה כמתאים, סירב להסכים להצעה.

ברגע האמת

דקות ספורות לאחר שיצא האיש מבית הרב, התקשר חתנו של הגרש"ז ומודיע למרא דאתרא ד"משכנות יעקב", שיהודי המתגורר באמריקה רוצה לשוחח אתו. האורח הוזמן אחר כבוד, והשאלה הראשונה ששאל בכניסתו היתה האם הרב זוכר את שמו של אברך פלוני שנפטר לפני שש שנים.

הגרש"ז אימץ את מוחו ונזכר שבתאריך הנקוב נפטר בעלה של האלמנה המדוברת. האורח התרגש מאוד, הוציא את ארנקו והניח על השלחן סך עתק של כסף כדי לצרפו לקרן שהוקמה לסייע לַיתומים. בתוך כך סיפר לבני הבית את שאירע עמו ביום פטירת האברך.

עצה הגונה ממרן הגר"ח קניבסקי

בדיוק באותו יום מר ונמהר שבו הלך אבי המשפחה לבית עולמו, סיפר האיש, נקבעה לי טיסה בחזרה לארה"ב בשעה שתים עשרה בלילה. שעתיים לפני כן הגעתי לביתו של מרן שר התורה הגאון רבי חיים קניבסקי כדי להיוועץ בו בענין דחוף הקשור לעסקיי באמריקה.

עצה טובה

בביתו של הגר"ח היה תור גדול, וכשביקשתי להכנס לפני כולם, בשל מועד הטיסה, אמרה לי הרבנית שהגאון צריך לצאת בעוד זמן קצר להלוויה, וכיוון שכך אני צריך לבקש רשות מכל הנוכחים שיאפשרו לי לעקוף את התור ולהכנס לפניהם.

משניתנה לי הרשות, נכנסתי אל הקודש פנימה, וקיבלתי עצה הגונה מהגר"ח שסייעה לי להצליח מאוד באותו עסק. כיון שבאותה פגישה שמעתי מהגר"ח אודות האברך שנפטר והשאיר אלמנה ויתומים רבים, קיבלתי על עצמי לתרום סכום כסף גדול לקרן שתוקם למענם.

ההחלטה שלי היתה שבפעם הבאה כשאגיע ארצה, אעביר את הסכום לגבאי הקרן. הפעם הבאה הזו היתה רק כעבור כמה שנים וכיון שלא ידעתי אפילו את שמו של האברך, ניסיתי לברר את פרטיו, ולא עלה בידי. גם בביתו של הגר"ח לא קיבלתי את התשובה המדויקת.

נדרי אשלם

משעברו שש שנים תמימות החלטתי שעכשיו צריך כבר להשקיע את כל המאמצים על־מנת לברר את זהותו של האברך. עברתי בבתיהם של רבים מידידיי, עד שבסופו של דבר הגעתי אל השם והכתובת, ועתה – לאחר שגם הרב נקב בשמו של האברך ההוא – הריני פורע את נדרי.

למותר לציין שבעוד באותו יום נגמר השידוך למזל טוב.

הבה ונראה השגחה פרטית מהי. סכום הכסף הגדול הוקצה על ידי אותו גביר כבר לפני שש שנים, והונח בצד, אבל מסובב כל הסיבות סיבב את העניינים כך שהכסף יגיע לידי האלמנה בדיוק באותו רגע שבו עמדה להשיא את בתה, וכשלא הספיק הכסף בקרן היתומים, נשלח הגביר כשליח טוב מן השמים כדי להוציא את השידוך אל הפועל.

תביעה שהתקבלה

הסיפור השני עוסק באבא שהיה מודאג מכך שאין בידיו אמצעים להשיא את בנו, וכיון שהבן נמצא בשלב מתקדם של פגישות עם בת פלונית, הגיע האב להתייעץ עם הגר"י זילברשטיין כיצד להתנהג. התשובה היתה שאנחנו צריכים לעשות את מה שביכולתנו, ולהתפלל, ואת כל השאר יעשה הקב"ה.

האב ציית לדברים ששמע, אירס את בנו, ולאחר כמה ימים הגיע כשהוא שמח וצוהל לביתו של הרב ובפיו סיפור מדהים.

לפני כמה שנים עבר אותו אבא תאונה פלונית, שבגינה תבע את האשמים בסכום כסף גדול. בזמנו, לא אושרה התביעה, והוא יצא בידיים ריקות.

כמו בסיפור הראשון, גם במקרה זה גילגל מסובב כל הסיבות את העניינים בצורה כזו שבבוא האיש להשיא את בנו, החליט עורך הדין להגיש תביעה חוזרת, ולמרבה הפלא אישרו השופטים הפעם את צדקת טענותיו והתובע קיבל לידיו סך עתק שהספיק לו כדי להשיא לא רק את בנו זה שהתארס, אלא גם את הבאים אחריו.

('שמחה בבית' – הרב משה מיכאל צורן שליט"א)