ברוכים הבאים למפעל!
הו, הפעם הדרך ארוכה. יש לכם כוח לטיול של שמונים קילומטרים? כן, העיניים שלנו עושות מדי יום ביומו טיול של כשמונים קילומטרים! – זהו המרחק ששרירי העיניים נעים לאורכו. הם זזים כל כך הרבה ימינה ושמאלה, מעלה מטה ובאלכסון לכל הכיוונים, עד שהם צוברים מרחק הליכה של כשמונים קילומטרים! העיניים נעות בלי הרף. השרירים מסביב לעדשות מתכווצים ומתפשטים מאה אלף פעמים ביום, בזמן שהם מתמקדים על עצמים קרובים כמו קצה האף, או על עצמים רחוקים כמו הכוכבים.
כשאנו צופים במחול של פרפרים, בילדים משחקים או במכוניות שנוסעות בכביש – מה קורה אז בראש שלנו?
העין שלנו קולטת כל הזמן מראות. מהקורה בתוכה עם כל המראות שרואה? הם מתקבלים בראש בגודל קטנטן, כשהם מוטלים על מרקע של הרשתית שכל גודלו כגודל של בול דואר. התמונות מהופכות לחלוטין: ימין הוא שמאל ושמאל הוא ימין, עליון הופך לתחתון ותחתון לעליון. אם אתם מתבוננים, לדוגמה, בילד שעומד מולכם, על הרשתית מתקבלת תמונה שלו כשהוא עומד על הראש, והספר שהוא מחזיק ביד ימין עובר עכשיו לשמאל.
כל תמונה כזו – אורכה חצי שנייה. ברגע שהתמונות פוגעות במרקע, מיליוני קולטנים רגישים לאור הופכים את התמונות לחשמליות – עם יכולת תנועה, והן נעות בסיבי העצב. האטומים שמהם מורכבות התמונות מחליפים ביניהם מקומות בתדירות של אלף פעמים בשנייה, כדי להודיע למוח על ממדי התמונה, על המרחק ממנה, על צורותיה וצבעיה.
שום דבר מכל התהליך הזה לא היה מתרחש בלי אור.
איך זה עובד?
כל דבר שאנו רואים, הוא אור. האור המינימלי שהעין שלנו מסוגלת לקלוט הוא אור כמו זה של להבת נר דולק במרחק של חמישה עשר קילומטרים.
אם תנסו לקרוא לאור הירח בלילה של הפסקת חשמל, ייתכן שתצליחו, אבל המשימה תהיה קשה, כי כמות האור שמגיעה אל הרשתית בעשירית השנייה (זה הזמן הנדרש כדי לקרוא) אינה מספיק גדולה כדי שתצליחו ליצור תמונה ברורה של מילים.
העין מורכבת מכמה שכבות:
רשתית. הרשתית היא קרום דקיק ושקוף בחלקו האחורי של גלגל העין. היא בנויה ממיליוני תאים רגישים לאור, הקולטים את גרני האור הנופלות עליהם ומצטרפות לתמונה.
השכבה החיצונית הנקראת 'לובן העין'. היא עשויה קרום קשיח ואטום.
קשתית. הקשתית עשויה מקרום פחוס, והיא היא החלק הצבעוני של העין. במרכזה של הקשתית יש חור עגול, הוא האישון.
קרנית. הקרנית היא בליטה שקופה בחלק הקדמי של קרום לובן העין. היא מכסה את הקשתית כמו לוחית הזכוכית שעל פני השעון.
לקשתית יש שרירים מעגליים שבאמצעותם היא מכווצת ומרחיבה את האישון. אור בהיר ומראה קרוב גורמים להתכווצות האישון, לעומת זאת, כשהמראה רחוק והאור עמום, מתרחב האישון כדי להחדיר כמות גדולה יותר לש אור פנימה.
במקרה של תקלה
"יכול האדם לראות את העולם גם אם עיניים אין לו", אמר מי שאמר. ואכן, אנו יכולים לזהות דברים רבים על פי הקולות שהם מפיקים.
ג'וני אלן איבד בגיל ארבע עשרה כמעט לגמרי את חוש הראייה שלו. הוא חלה במחלה דלקתית ברשתית, ומאז כמעט אינו רואה. אבל ג'וני מהלך ברחוב בצורה חופשית. הוא למד לקלוט שפע של מידע מהחושים האחרים. הוא מגשש במקל, ואז יודעת היד שלו ויודע המוח שהדרך פנויה לצעד הבא. נקישת המקל, הקול שמשמיעים הצעדים שלו עצמו והלחץ על תחתית כפות הרגליים מלמדים אותו אם הוא הולך על בטון, על עשב או על חול.
אם הוא חש פתאום ירידה קלה במעלות החום בחוץ, הוא מבין שנכנס לסמטה קטנה שהקור פחות חודר אליה, ואם הוא מריח אשפה, הוא יודע שהוא קרוב עכשיו ל'צפרדע'.
בגלל העיוורון, מפותחים שאר החושים שלו במיוחד, עד שהוא מנצח בתחרויות את בני גילו שרואים מצוין. כשהקדוש ברוך הוא לוקח מהאדם חוש אחד, הוא מחזק ומחדד, ברחמיו, את חושיו האחרים.
הוראות הפעלה
אם תרצו לדעת כל מיני סודות שגופכם מסתיר מכם, תוכלו להיעזר בעיניים, וכך תדעו להגן על גופכם ולעזור לו.
פלאי פלאים: באזור הקשתית הצבעונית אפשר לגלות מחלות, חלילה, תכונות אופי, קווי אישיות וגם רגשות שהמוח והלב סוחבים איתם מהעבר. מדע שלם עוסק באבחון באמצעות הקשתית, והוא נקרא 'אירידיולוגיה'. האירידיולוג בוחן את הקשתית. הוא מאיר את העין בפנס ובודק דרך זכוכית מגדלת את הצבע והגוון של הקשתית, את סוג הסיבים שלה, סימנים שונים כמו כתמים או בליטות, והמיקום שלהם. לאחר שהוא מאתר את הבעיה, הוא נותן לה טיפול מתאים.
(שמחה'לה בית 'ניצוצות')