שמי יחזקאל, אני תושב הצפון, בן חמישים ובעל משפחה. עד לפני כתשע שנים היו החיים שלי די שגרתיים. עבדתי כנהג משאית, ופרנסתי את משפחתי. היות שבימי בחרותי למדתי בישיבה חשובה, יש לי חיבור עמוק ללימוד התורה, ולכן למרות שעבדתי קשה, לא וויתרתי על קביעת עיתים לתורה.
יום אחד הציע לי אחד מקרובי משפחתי, שעסק ביזמות, להשקיע בבניין שהוא בונה ביישוב בצפון. הוא דיבר על השקעה הנושאת רווחים מאוד מפתים. בתחילה סירבתי להיות שותף לרעיון שלו, הסברתי לו שאין לי מספיק כסף להשקעה ואני לא אוהב לקחת הלוואות.
הוא הגיב מיד: "מה הבעיה? תחתום על לקיחת משכנתא מהבנק, תמשכן את הדירה שלך לטובת ההלוואה של ההשקעה, אני כבר אדאג בכל חודש לתשלום החוב של המשכנתא, ובסוף נתקזז מהרווחים. אתה לא צריך לעשות כלום, רק לחתום בבנק".
האמת שאני אדם די חשדן, אבל ידעתי שהרבה אנשים משקיעים אצלו. היה לי קול חזק בתוך הלב שהדבר הזה יכול להסתיים לא טוב, אבל אמרתי לעצמי שקרוב משפחה לא יפיל את שאר בשרו. בתחילה לקחתי מהבנק הלוואה בסך מאתיים אלף שקלים, האיש קיים את דברו ושנה שלמה שילם בכל חודש את החוב למשכנתא. בסיום השנה הוא עדכן שכעת הגענו לשלב הסופי ועליי לקחת עוד הלוואה ולמסור לו מיליון ש"ח, כדי להשלים את הבנייה, שאחריה אתחיל לקבל רווחים גדולים, הלכתי עימו לבנק וחתמתי. כמה חודשים חלפו מאותן חתימות, זו היתה שעת צהרים. אני נוהג על משאית כבדה שמובילה חומרים מסוכנים. עמדתי ברמזור בצומת ענק, הטלפון הנייד מצלצל, על הקו אחד מהמשקיעים בפרויקט הבניה שהשקיע יחד איתי. הוא נשמע מבוהל, והוא צועק לי: "יחזקאל, כל ההשקעה ירדה לטמיון! נפלנו לתרגיל עוקץ מתוחכם. קרוב המשפחה שלך, נמלט לחו"ל".
אני לא יודע איך הצלחתי לסיים את הסיבוב בצומת אחרי שהרמזור התחלף, כי ראשי הסתובב ונהיה לי חושך בעיניים. תוך כמה ימים קיבלתי על ידי שליח מבית המשפט תיקייה גדולה הכוללת תביעה על חמישה וחצי מיליון שקלים! במקביל הוצא עיקול זמני על כל נכסיי: הדירה שקניתי בעמל, הרכב, חשבון הבנק, המשכורות שלי ושל רעייתי וכל מה שרשום על שמי.
בתקופה הראשונה הייתי ממש שבר כלי. סחבתי את עצמי ברגליים כושלות מעורך דין למשנהו. עורכי הדין דרשו סכומים מופרכים כדי לייצג אותי, למרות שרובם נתנו לי להבין שבמקרה שלי כמעט אין מה לעשות. הדיון הראשון בבית המשפט שאליו זומנתי, היה נראה כמו שוק. השתתפו בו לא פחות משמונה עשר עורכי דין של הבנקים, כולם מנוסים. עורך הדין שלקחתי לא הצליח להשמיע משפט בדיון…!
בתוך כל המערבולת הזו, עצרתי ואמרתי לעצמי: "יחזקאל, אולי הקדוש ברוך הוא רוצה ממך משהו?" ניסיתי לחשוב על כל מיני כיוונים, אבל לא הצלחתי לשים את האצבע על הנקודה. ואז, בעיצומם של הימים הקשים הציע לי מישהו לעלות עימו למעונו של שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, לשפוך את ליבי. ידעתי שלא אצליח לספר לו את כל הסיפור ולבטא את המועקה והמתח שאני ורעייתי שרויים בהם. החלטתי להעלות את הכל על הכתב באופן הכי מתומצת שאוכל. שעות ישבתי על הניסוח, הגשתי לרב את המכתב. לא הצלחתי לעצור את עצמי, ופרצתי בבכי.
רבי חיים קרא את המכתב, הרים את עיניו, הביט בי ברוך ואמר לי בנועם: "גם לי יש חובות… אם תקבל עליך חובות של עול תורה, החובות האלו יסורו ממך".
נישקתי את ידו של רבי חיים והרגשתי שסלע כבד ירד לי מהלב. סמוך ובטוח בהבטחתו, ניתקתי את עצמי לגמרי מהחובות, ונפניתי כל כולי ל טפל בחובות מסוג אחר. הייתי מנצל את השבתות ללימוד ובמשך השבוע היה לי רק שיעור אחד. ניצלתי כל רגע אפשרי ללימוד. הייתי קם שעתיים לפני הנץ, מסתגר באיזה בית מדרש ולומד שם שעתיים, מתפלל בהנץ החמה ואז יוצא לעבודתי. לאחר העבודה הייתי רץ לכולל ערב ולומד שם עד השעות המאוחרות. מבחינה חיצונית לא השתניתי במאומה, אבל מבחינה פנימית פשוט הפכתי לאדם אחר. לא עניין אותי כלום בעולם הזה מלבד התורה.
לאחר שמונה חודשים מאז שקיבלתי את ההודעה שנפלתי קורבן להונאה, הציע לי חבר לפקוד את קברו של ה'אור החיים' הקדוש. כשעמדתי על הציון הקדוש בהר הזיתים, הופתעתי, אך במקום להתפלל על החובות הגשמיים שלי, התפללתי על החובות הרוחניים ונפלטה מפי בדמעות משאלה שהיתה כמוסה בליבי ובמציאות החיים לא יכולתי אפילו לדמיין אותה: "אם בזכות הצדיק אצליח תוך חודש להפוך לאברך כולל, אני מקבל על עצמי ללמוד בכל שבוע את ביאור 'אור החיים' על הפרשה".
לאחר עשרים ושמונה ימים מאותה תפילה על ציון 'אור החיים', תוך כדי העבודה התכופפתי כדי להרים דבר מה סמוך למשאית וכאב חד פילח את גבי, מה שהתברר מאוחר יותר כפריצת דיסק. קיבלתי מהרופא חופשת מחלה לשבועיים. אני יושב בבית ופתאום קול פנימי העיר את ליבי ואמר לי בנחרצות: "הנה, יחזקאל, זה סימן משמים. תעזוב את העבודה וקבל על עצמך עול תורה!". ואכן, קפצתי למימיה הזכים של התורה הקדושה. אמנם נשארתי עם הופעה של אדם עובד, אבל התחלתי ללמוד בכולל כאברך מן המנין. כאן אני חייב לציין שזכיתי לאשת חיל, שלמרות הקושי הכלכלי בצעד משמעותי כזה, היא נתנה גב להחלטתי והלכה אחריי במדבר בארץ לא זרועה.
בינתיים מתנהלים דיונים שאין להם סוף, אבל הרגשתי שכל זה אינו קשור אלי, אני טרוד ב'חובות' מסוג אחר. בהמשך אף עזבתי את עורך הדין שלי, כשהבנתי ממנו שבדרך הטבע אין הרבה מה לעשות. הרגשתי באופן חזק מאוד שעורך הדין האמיתי שלי הוא שופט כל הארץ והוא יעשה משפט שלוש שנים עברו, ויום אחד הבן שלי מתקשר אלי ובפיו הצעה: "אבא", הוא אומר, "יש לי חבר שאבא שלו מנהל משרד עורכי דין, אולי תתקשר אליו ותבדוק אם הוא יכול לעזור לך". הסתפקתי. מה יש לי להתקשר אליו לנוכח המצב? עורכי דין בכירים מאוד, עיינו בתיק והסבירו לי באופן כה ברור שהמקרה אבוד, אבל עשיתי זאת, ולו כדי לצאת ידי חובת ההשתדלות.
עורך הדין הזה התגלה כיהודי עם לב חם, וכששמע את הסיפור הכואב שלי, החליט לקחת את המקרה הזה כפרויקט של הצלת נפשות. הוא קישר אותי עם עורך דין בכיר מפורסם ובעל ניסיון וגם אצלו הבחנתי שהעוול הגדול שנעשה לי נגע לליבו והוא החליט לפעול למעני שלא על מנת לקבל פרס, ולמרות שכל כך התמסר אלי, הזהיר אותי שלא אתמלא בתקווה כי פרטי הסיפור מלמדים שאין הרבה סיכוי שיסירו ממני את החוב העצום.
יומיים חלפו, ואני מקבל טלפון ממנהל משרד עורכי הדין. "יחזקאל", הוא מבשר לי בהתלהבות, "נמחקו לך כל החובות! מחר אני אביא לך קלסר עם כל הביטולים של ההוצאה לפועל". מצד אחד הייתי המום מהמהפך החד ומצד שני הרי כבר ידעתי בליבי שאחרי שקיבלתי עול תורה הישועה בוא תבוא והשאלה היתה רק מתי…
כשנפגשנו למחרת, סיפר לי עורך הדין הבכיר שמה שקרה עונה בהחלט לסיפור נפלא של השגחה פרטית: עורך הדין שהתנדב לטפל בתיק שלי, הכיר את עורך הדין התובע מטעם הבנק, והוא נחשב מבחינת המעמד לתלמידו. הוא ניהל עימו שיחה אישית ב'שפה שלהם', וגער בו בחביבות ובנחישות על שהם נטפלים לאדם כזה שעשה את הדברים בתום לב וממיטים עליו אסון וחיים מרים. ואז קרה הלא ייאמן: עורך הדין הסכים באורח פלא למשוך את התביעה ממני.
רק אציין ששאר האנשים שנעקצו מאותו יזם, הפסידו לצערי את כל נכסיהם ועד היום מתמודדים עם החובות האדירים שבאו עליהם בפתע שלא בטובתם. כיום אני יושב באוהלה של תורה מבוקר עד ערב כאברך לכל-דבר. אומנם מלגת האברך מצומצמת, אך ברוך השם שורה ברכה בכסף. כנהג משאית המשכורת היתה כפול ארבעה ולמרות זאת לא הצלחתי לגמור את החודש, וכעת יש לי כדי מחסורי ואני מצליח אפילו להפריש חומש מכל הכנסותיי למטרת החזקת תורה. חוויתי על בשרי את דברי רבי נחוניה בן הקנה 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'.
(הרב צבי נקר – גיליון בית יוסף)