לכתחילה אין להקדים ולהתפלל מעריב בימי הספירה לפני השקיעה, ואף בערב שבת, ואם הקדימו – אין לספור ספירת העומר עד צאת הכוכבים. ואין לאכול לפני שספרו.
אחר השקיעה, אסור לעשות מלאכה [שיש בה שיהוי] או לאכול [יותר מכביצה פת או מזונות] לפני ספירת העומר אלא אם מעמיד שומר. שעון מעורר שכתוב בו במפורש 'ספירת העומר' יש להקל שחשוב כשומר.
לכתחילה יש לדעת את מספר הימים קודם הברכה. בדיעבד אם שתק לאחר שברך עד ששמע מחברו וספר כמותו – יצא.
טעה בספירה ונזכר מיד, יתקן תוך כדי דיבור [ול"צ לחזור לומר "היום"], ואם עבר תוכ"ד, יחזור ויברך. אדם שספר כראוי ותוך כדי דיבור חזר וספר שלא כראוי – ממשיך לספור בברכה (דתוכ"ד מועיל רק לתקן ולא לקלקל).
אמר רק את מספר הימים ולא את מספר השבועות – יחזור ויספור ללא ברכה [ולכתחילה, ישמע את הברכה מאחר ויתכוון לצאת יד"ח, וכן הדין בכל המקרים שצריך לספור ללא ברכה]. ואם לא חזר, ימשיך לספור בשאר הימים בברכה.
אמר רק את מספר השבועות, ולא את מספר הימים – אם זה היה ביום שנשלם בו השבוע [כגון ביום השביעי, או ביום הי"ד], יחזור ויספור בברכה. אך אם היה זה באמצע השבוע [וכגון שאמר ביום השמיני רק "היום שבוע אחד ויום אחד"], יחזור ויספור ללא ברכה. ואם לא חזר, ימשיך לספור בשאר הימים בברכה.
אמר כראוי את מספר הימים וטעה במספר השבועות – דינו כמי שספר ימים בלבד, כנ"ל. וכן אם אמר כראוי את מספר השבועות וטעה במספר הימים – דינו כמי שספר שבועות בלבד, כנ"ל.
השוכח לספור ספירת העומר בלילה – יספור ביום ללא ברכה וימשיך בשאר הלילות לספור בברכה. אם שכח לספור גם ביום – ימשיך לספור בשאר הלילות ללא ברכה.
המסופק אם ספר או המסופק אם ספר נכון – אף שיותר נראה לו שלא ספר או לא ספר נכון, ממשיך לספור בברכה [דהוי ספק ספיקא]. וכן נראה שהמסופק שמא לא ספר כמה ימים, ימשיך לספור בברכה.
נזכר לספור רק לאחר השקיעה של יום המחר – אם ספר תוך 13 דקות וחצי לשקיעה ממשיך לספור בברכה (משום דהוי ספק יום וא"כ הוי ספק ספיקא).
שכח לספור אך שמע ספירת העומר מהחזן – ממשיך לספור בברכה [ויל"ע בזה עוד].
ספירת העומר לנשים [מבנות אשכנז] – עדיף שיספרו בלא ברכה, אלא אם כן האשה בטוחה שלא תטעה בספירתה בכל ימי הספירה.
ספירת העומר לקטנים – קטן שהגיע לגיל חינוך יש לחנכו לספור בברכה מידי יום, ואם לא ספר יום אחד – יספור מכאן ואילך בלי ברכה (שע"ת סי' תפט ס"ק כ).
קטן שהגדיל בימי הספירה – אם לא ספר באחד הימים בקטנותו – יספור בלי ברכה גם אחר שהגדיל, ואם ספר בכל הימים בקטנותו – נחלקו בזה האחרונים ולהלכה יספור בברכה (מנחת חינוך מצוה שו, שע"ת תפט ס"ק כ).
שאלו חברו 'כמה ימים היום' לפני שספר בעצמו בברכה, יענה לו "אתמול היה כך וכך". אם ענה לו "היום כך וכך": בשבוע הראשון [שעדיין לא סופרים שבועות], יחזור ויספור שוב באותו יום ללא ברכה. ויש לדעת שדין זה הוא רק בשבוע הראשון, אך בהמשך [שסופרים גם ימים וגם שבועות], אם אמר לחברו רק את מספר הימים ולא את השבועות – יכול לספור באותו היום בברכה, מפני שמוכח מכך שלא אמר את מנין השבועות ולא ספר כדין, שלא התכוון לשם ספירת מצווה ועדיין לא יצא ידי חובה [אמנם אם לא חזר וספר, יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה, כיון שבכל אופן של ספק סומכים על דעת רוב הראשונים שכל יום הוא מצוה בפנ"ע, וכאן שיש צד שיצא (למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה), יכול להמשיך לספור בברכה.]
השואל את חברו "האם היום כך וכך" והשואל הזכיר בשאלתו את המניין הנכון – נראה שאף בתוך השבוע הראשון יכול לספור בברכה, כיון שאמר זאת בדרך שאלה ולא בדרך ספירה. ואף אם נאמר שספירה מספק נחשבת כספירה (עי' דבר אברהם ח"א סי' לד) – בלשון שאלה אינו נחשב ספירה [ועיין כף החיים סי' תפט ס"ק סא]. ואם לא חזר וספר יש להסתפק אם בשאר הימים יספור בברכה.
אמר "היום ל"ג בעומר", חוזר וסופר בברכה [כיון שלא התכוון לצאת ידי חובה, אך לכתחילה יקפיד שלא לומר לאחר השקיעה "היום ל"ג בעומר"]. וכמו כן בשאר הימים, אם אמר דרך לימודו את מספר הימים של אותו היום, לא הפסיד הברכה [אך לכתחילה יש להקפיד שלא לומר כן].
כתב 'היום כך וכך לעומר' חוזר וסופר בברכה. לא חזר – יש להסתפק אם יכול להמשיך לספור בברכה.
העומד בתפילת שמונה עשרה של מנחה סמוך לשקיעה ונזכר שלא ספר אתמול – לא יפסיק מתפילתו בשביל הספירה, אך אם יסיים בתוך 13 דקות וחצי אחרי השקיעה – יספור ללא ברכה, וימשיך לספור בברכה בימים הבאים.
איש החושש שישכח לספור אחד מהימים, או מי שיודע שלא יוכל לספור את כל הספירה ברצף [כגון שצפוי לטיפול ארוך בהרדמה וכדו'] – בכל זאת יתחיל לספור בברכה [ואין דינו כאשה הסופרת לא ברכה, כיון שבנשים הוא חשש טעות].
לכתחילה אין להקל לש"ץ ששכח לספור באחד הימים, ובשביל להימנע מאי נעימות רוצה לבקש מחברו שלא יברך אלא הוא [-החזן] יברך ויוציאו ידי חובה כדי שיוכל לברך בציבור, אך המקל יש לו על מי לסמוך.