שמח ר׳ ישראל… אתחלתא דגאולה! בליל שבת הוא דיבר דברי תורה בדרש ובפלפול, שר זמירות בנועם עד אישון ליל, וכן בבוקר ובסעודה שלישית הוא הנעים לברון רוטשילד את השבת…

אילו היינו נשאלים מיהו בן העולם הבא? מן הסתם היינו שולפים כמה הגדרות מדויקות לאלו שיזכו לענות על התואר הנכסף הזה. אכן חז״ל כבר שואלים וגם משיבים על כך; איזהו בן העולם הבא? זה הוא הסומך גאולה לתפילה.

למה? מה יש בסמיכת גאולה לתפילה שמגיע על זה עולם הבא?

אומר רבנו יונה: יש אנשים שהולכים להתפלל כי צריך להתפלל. הוא מחפש מניין באמצע הלילה, כי הוא עדיין לא התפלל ערבית ואין מה לעשות, צריך להתפלל ערבית. בספר 'דברי שמואל' מספר המחבר שבא אליו יהודי יקר ושח לו כי פעם אחת הוא ישב בדרשה של חכם, ולאחר הדרשה הוא ניגש לשאול אותו שאלה, ובאמצע השיח ביניהם, התחילו לומר לשם יחוד של תפילת ערבית … אמר לו החכם: תסלח לי, אבל אני רוצה להתפלל ערבית.

אותו יהודי מאוד התרגש. למה? הוא אמר לי: גם אני דורש מדי פעם, וגם אחרי הדרשה שלי מגיעים אלי משתתפים מן השיעור לשאול שאלות, וגם אצלי קורה שהחזן כבר מתחיל ערבית. רק שאני אומר: "תסלח לי, אבל אני צריך להתפלל ערבית". הקב״ה לא צריך את הטובות שלך, אם אתה הולך לחפש עכשיו מניין כי צריך להתפלל, אתה מסורתי. ככה אבא שלי עשה, ככה סבא שלי עשה, וכך גם אני עושה. יהודי צריך לדעת שהוא הולך להתפלל כי זו הכתובת שלו! אין משהו אחר, אין מישהו אחר. אם צריך משהו – מתפללים!

אז איך תדע אם אתה מתפלל כי אתה צריך או כי אתה רוצה? אם אתה מסמיך גאולה לתפילה! אם אתה מזכיר את גאולת קריעת ים סוף "וים סוף להם בקעת וזדים טיבעת וידידים עברו ים, ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר", ששם היתה הגאולה על ידי צעקה לה׳, ומאחר שאתה מאמין שאפשר להיגאל ע״י צעקה לה׳, אתה בעצמך עומד ומתפלל וצועק אל ה׳. אז זה מראה שאתה בוטח בה׳ ואתה מתפלל כי אתה מאמין בתפילה, ואתה יודע שזו הכתובת.

***

יש פסוק בתהילים: "זכר עשה לנפלאותיו, חנון ורחום ה". מה הקשר בין תחילת הפסוק לסופו ?!

בתחילה מדובר על כך שהקב״ה עשה זכר ליציאת מצרים פעמיים ביום, וסוף הפסוק מדבר על מידותיו של הקב״ה …

מה הקשר ?!

פעם אחת היה איזה יהודי אמיד ועשיר בבריסק שקראו לו ר׳ ישראל. אך גלגל הוא שחוזר בעולם, נשבר מטה לחמו, ומצבו הכלכלי הלך להתדרדר. רגע לפני שהוא הגיע לפשיטת רגל מוחלטת, הוא החליט שהוא חייב לעשות מעשה להציל את המצב, ולכן גמר בדעתו לנסוע לברון רוטשילד באנגליה, דרך שלושה חודשים, ולבקש ממנו הלוואה של 3,000 רובל. רק זה יכול להציל את המצב שלו.

הוא מכר את כלי ביתו, חצי מהכסף הוא השאיר לאשתו לצרכי הבית, וחצי מהכסף הוא לקח איתו לצרכי הנסיעה. אחרי שלושה חודשים הוא הגיע לאנגליה, והתברר לו שהברון רוטשילד מקבל קהל באולם מסוים ביום שלישי אחר הצהריים.

הוא הגיע לשם, והוא ראה מאות אנשים עומדים בתור. יושבים שם שני פקידים, ומחלקים לחלק מהעניים לירה, ולחלקם חצי לירה. הוא חש בכאב. הוא נסע דרך של שלושה חודשים, עזב משפחה עם ילדים, וכל זה בשביל לירה?! הוא עמד בצד, בכה ובכה, והוא אפילו לא הרגיש איך שהעיניים שלו שוטפות לו את הפנים, אבל הפקידים כן הרגישו, הם ראו איך שאדם יפה נפש בוכה, והם הבינו שהמצב כאן לא פשוט. הם שאלו אותו מה הוא צריך, והוא סיפר להם שהוא הגיע מרחוק כדי לקבל הלוואה של 3,000 רובל, אבל כאן רק מחלקים לירות…

אמרו לו הפקידים: אנחנו לא בעלי הבית, אלא רק שליחים. אבל ביום שישי אחר הצהריים, הברון נכנס לכאן להסדיר את ענייני הצדקה, הוא עובר על כל הרישומים, ורואה מה צריך לעשות. אם תבוא לכאן, אנחנו ננסה להפגיש אותך עימו, ואולי תיוושע…

ר׳ ישראל אכן התייצב במשרד של הברון, וכשהם נפגשו, לפני שר׳ ישראל הספיק לדבר, שאל אותו הברון: איפה אתה בשבת? אמר לו ר׳ ישראל: לא יודע. אמר לו הברון: תהיה אורח שלי בשבת.

ר׳ ישראל שמח… אתחלתא דגאולה! ר׳ ישראל היה תלמיד חכם, בליל שבת הוא דיבר דברי תורה בדרש ובפלפול, שר זמירות בנועם עד אישון ליל, וכן בשבת בבוקר ובסעודה שלישית הוא הנעים לברון רוטשילד את השבת…

אחרי הבדלה שאל הברון; ר׳ ישראל, למה באת לכאן?

– אני אגיד לך את האמת, גם אני הייתי פעם גביר גדול והיה לי כסף אך מדחי אל דחי הגעתי לפת לחם… אני צריך הלוואה דחופה של 3,000 רובל, להחזיר את המצב לכמו שהיה בעבר.

שאל הברון; כשהיית במצב הכי טוב שלך, כמה היית שווה? ענה לו ר׳ ישראל: 10,000 רובל. הברון נכנס לכספת והוציא לו 10,000 רובל, שזה עתה יצאו ממכבש הדפוס, והגיש לו. הוא הוציא דף וכתב עליו את שמו וכתובתו והניח את הדף על הרובלים.

אמר לו הברון; אני מכיר אותך, אם יארע לך שוב וירדת מנכסיך, אל תטרח להגיע עד הנה, שלח לי מכתב ואני כבר אעזור לך …

הנמשל מהסיפור הוא, שאומר הקב״ה לעם ישראל; אתם הייתם בשעבוד, ואני נתתי למצרים עשר מכות, הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את ים סוף. תרשמו את הכתובת! אם יבואו לכם צרות, תזכרו את יציאת מצרים, תזכרו שאני רחום וחנון, ואז לא תשכחו לבוא אלי.

רוב בני האדם בעולם נזכרים להתפלל מתוך הלב רק כשחסר להם משהו, כשפתאום לא הכל מתנהל כשורה, כשתוצאות הבדיקות לא יצאו כל כך טובות וכדו׳, התפילה נראית אחרת. פתאום נזכרים שיש מי שיכול לעזור. אבל כשהכל בסדר, התפילה נראית שונה ואחרת לצערנו…

כך הוא טבע האדם – כשהוא מרגיש שחסר לו משהו, מיד הוא נזכר לפנות ולבקש. אולם אדם חכם מבקש לפני שמגיעה הצרה, לפני שמרגישים את החסר. וזה מה שאמרו חז״ל שלעולם יקדים אדם תפילה לצרה, כי בזמן הצרה ח״ו – אומרים לו הבא זכות והינצל.

(פחד דוד)