זמן מה לפני ערב פסח, פנה מרן הגאון ר' אהרן לייב שטיינמן זצ"ל אל בני ביתו וביקש: אשמח מאד, אם תכינו לי השנה, לחג הפסח הקרב ובא, 'מים שמורים'.
'מים שמורים' הינם חומרה יתירה של הגאון הרב מבריסק זצ"ל, אשר החמיר להכין חביות מים לפני פסח. מים אלו, עברו סינון ובדיקה רבתי מכל חשש חמץ הנמצא בהם. זוהי חומרה יתירה, ונדירים האנשים אשר נוהגים אותה.
בני הבית אשר שמעו את בקשתו של מרן, הבטיחו לעשות זאת, אך שאלו: האם יועיל מרן ללמדנו, מדוע דווקא כעת, בשונה מכל עשרות השנים האחרונות בהן לא הקפיד הרב על חומרה זו, בחר השנה להקפיד על כך. מה נשתנה שנה זו?
שמע זאת מרן הרב שטיינמן והשיב להם: לפני עשרות שנים, כאשר הייתי אברך צעיר, אחר נישואיי עם רעייתי ע"ה, פניתי אליה בערב פסח הראשון שלנו כנשואים ואמרתי לה שזו השנה הראשונה בה נזכה לקיים את חג הפסח יחדיו. בעוד מספר שעות יתקדש החג, וברצוני לבקש בקשה: האם תואילי בטובך להכין לי מספר 'בקבוקי מים שמורים', על מנת שנקיים את חומרת הרב מבריסק זצ"ל, לשתות בפסח מים המסוננים ונקיים מכל חשש חמץ?
רעייתי ע"ה השיבה, שתעשה זאת בשמחה. ואני, יצאתי לעבר בית המדרש ללמוד ולהתפלל את תפילת החג, בעוד רעייתי עשתה את ההכנות האחרונות לפני ליל הסדר. לאחר שהסתיימה התפילה, נכנסתי לבית בברכת חג שמח. או אז פניתי אל רעייתי ושאלתי אותה בעדינות לגבי המים השמורים שביקשתי להכין.
מיד באות ורגע לחץ רב ניכר על פניה: "אני מצטערת", אמרה בצער ובבהלה, "ממש שכחתי. אוי ואבוי מה יהיה? הכל קרה בגללי…" ראיתי זאת ומיד אמרתי לה: לא קרה כלום. זה בסדר, אל תדאגי כלל, זו רק חומרה רחוקה ואין מה לחשוש. אינך אשמה כלל, רק ביקשתי לנסות השנה להחמיר, אך אם לא החמרנו – לא נורא, אמרתי לה וניסיתי להראות לה כאילו לא אירע מאומה, על אף שהייתי רגיל להחמיר בכך טרם נישואיי.
בשנה הבאה ואחריה, כבר לא ביקשתי ממנה לעשות חומרה זו, כי הרי אם כעת אבקש ממנה, היא תיזכר שבשנה הראשונה שכחה לעשות, ויהיה לה צער מכך. לכן, במשך כל שנות נישואינו העדפתי לוותר על חומרה זו, החשובה לי, והייתי שותה מי ברז רגילים, ובלבד שרעייתי לא תבוש ולא תיכלם.
אך כעת המשיך מרן ואמר, כיוון שבשנה האחרונה רעייתי הלכה לעולמה, לאחר עשרות בשנים, חפץ אני לחזור לקיים חומרה זו ולכן ביקשתי ממכם, באם תוכלו בבקשה להכין לי 'מים שמורים' לפסח.
(נפלאותיך אשיחה)