שנינו במשנה באבות (ה,ד): 'עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים'. הרע"ב (שם) מונה אותם: הראשון – ויבקעו המים. השני – נעשה הים כמין אהל ונכנסו ישראל לתוכו וכו'. החמישי – המים הנקפאים בקרקע הים, לא היו חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות, כעין לבנים ואבני הבנין מסודרים זה אצל זה וכו'.
ה'תוספות יום טוב' מקשה על הנס החמישי, לאיזה צורך נעשה? מה היה חסר אילו קרקעית הים היתה נשארת חתיכה אחת ישרה, ולא הופכת לחתיכות קטנות כעין לבנים? והוא משיב דבר נפלא מאד: ונראה לי, שהיה לנוי ולתפארת ישראל, כמו הנס השני שנעשה הים כמין אוהל. ובלא אהל נמי תסגי להם בהבקעו לבד! שאם להאהיל עליהם מפני החמה או מפני הגשמים – הרי בלי ספק ענני הכבוד לא סרו מהם, אף כאשר הלכו בתוך הים, אלא לכבודן של ישראל בלבד הוא, שנעשו להם אלו שני הניסים. פלאי פלאים! לא רק שהים נבקע – אלא הוא נבקע בחן, באהבה, ביופי מיוחד. כל זה לכבודם של ישראל! (רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל).
והחן הזה מתעורר מדי שנה בשביעי של פסח, הלא צדיקים לא מפסיקים לומר שביום הזה יכולים לפעול גם בדברים הקשים כקריעת ים סוף, וכל אלו הדברים יכולים לבוא בלי חן כלל, כשפע פרנסה שיכול להגיע עם עבודה קשה מאוד, בחומר ובלבנים, אבל ביום הזה יכולים לפעול שתבוא הפרנסה עם חן וכמו שמודים בברכת המזון 'בחן בחסד וברחמים'. וכן לענין זיווגו של אדם שיכול לבוא עם הרבה מרירות, עם הרבה ספיקות ולבטים אם זהו השידוך הנכון, אבל ביום הזה יכולים לפעול שיבוא השידוך עם הרבה חן, עם הרבה משיכה, רצון ומתיקות, בלי ספיקות, רק עם הרגשה של הגרלה בפייס. ומעין זה יכולים לפעול בכל יום בעת שירת הים כשמעוררים הנסים מאז כדאיתא.
מסופר שבאחת הערים הגדולות בקשו חזן לימים נוראים, מוכנים היו לשלם הרבה כסף אבל שיהיה החזן ראוי. הרבה הציעו מועמדות, ובתוכם אחד שהיה נראה עם הארץ אמיתי, אבל עלה על כל קודמיו בחזנות, בהטעמה ובמתיקות. הם פנו לרב שייפגש עם החזן ויביע את דעתו עליו. הרב הזמין את החזן אליו, והחזן הגיע, הוא היה נראה ככפרי, גס, חסר מטען רוחני. אבל הרב שלא רצה למהר להכריע, ביקש לתהות על קנקנו לראות שמא אין תוכו כברו, ובפנים מלא וגדוש הוא חכמה ויראה אלוקית. הרב החל לדבר עמו, וראה שאין לו שיח ושיג באותיות הקטנות, גם לא באותיות הגדולות… בסיום פנה הרב אל החזן ושאל, אם מבין הוא את התפילות שמתפלל, והחזן השיב 'בודאי', 'מה השאלה', הלא זה חלק מהתפקיד.
והרב המשיך ושאל: שמא תוכל להסביר לי מה הכונה במילים 'ובכן תן פחדך'. החזן קימט את מצחו, והחל לסלסל בזקנו למצוא ביאור למשפט הזה, הנה הוא יודע מה זה פחד, אבל מהי התוספת של המילה 'ובכן – תן פחדך', עד שפתאום התמלא החזן שמחה ואמר, הנה הפירוש הוא, שבני ישראל מבקשים מהקב"ה שגם אם נגזר עליהם לעבור איזה פחד, איזה דין ועונש, שיהיה זה מתוך חן…
כמה שהסיפור הזה נראה משעשע, אבל דבר גדול דיבר החזן, כן כן, גם כשהקב"ה מביא פחד על האדם, יש לבקש שיהיה זה מלא בחן. כמו הנס הגדול שארע בתחילת חודש ניסן תשפ"ד, כשאיראן הודיעה שהיא שולחת טילים לעבר ישראל, ועם ישראל ידע שבמוצאי שבת הולכים להישלח לעברו טילים בקוטר מטר מלאים בחומר נפץ, כל העולם בעצם חרד מפני הבאות, מה הולך לקרוא פה.
והנה איראן מימשה את איומיה ושלחה למעלה משלש מאות טילים חלקם כלי טיס מלאים בחומר נפץ, כשכל אחד מהם יכול לגרום להרג רב (נזכיר ששלושים שנה קודם לכן עירק שלחה 39 טילים לישראל שפגעו והרסו 3500 בתים, אמנם גם שם היה נס ענק שרק אחד שהיה מחלל שבת להכעיס – נהרג), עם ישראל כבר ידע שכלי הטיס כבר בשמים, בדרך אליו אלא שלוקח להם כמה וכמה שעות להגיע. את כל הבחורים בישיבות שלחו הביתה, סיימו את הזמן יומיים קודם.
והנה כמתוכנן, בשעה שתיים בלילה, פרצו אזעקות אמת בכל הארץ, כל אלו שבכל זאת הלכו לישון – התעוררו, רצו לחדרי מדרגות, או לחדרים מוגנים, והרגישו בתוך הלב כי קורה משהו, משהו לא שיגרתי, והנה מתברר שלמעשה לא נפגעה ציפורן ולא נפלה חוט השערה מעם ישראל, עד שאומות שלמות רוצות לקנות מישראל את מערכת יירוט הטילים שלה, כאילו הם אלו שהצילו… אבל אנו יודעים את האמת – לאיזו מטריה שמיימית זכינו ואנו זוכים, וגם כמה חן התלוו למתנה הנפלאה הזו…
וכנ"ל בימים ההם בזמן הזה אלו נסים שאינם מעולם הזה מתרחשים באלו הימים ממש בכל ארץ ישראל, כמה חן נשפך באלו הימים לשמור על עם ישראל בנסי נסים ממש, וכמו שסופר על משפחה בדרום שמהדף הטיל נהרס קיר הבנין, באופן שהבנין נשאר אמנם לעמוד, אבל ללא קיר חיצוני הפונה לרחוב, והנה ילד שישן במטה עף ממיטתו ונפל לרחוב, אבל מהר מאוד קם וחזר לבית, האם ניתן לתפוס חן שכזה… הפחד אמנם נגזר, הנזקים נגרמו, אבל התפלה 'ובכן תן פחדך' התקבלה, ואותו הנזק והחרדה התקבלו עם המון חן, עם המון ראיית יד ה' הרחומה והטובה.
ואף אנו מדה כנגד מדה צריכים להגיש לרבש"ע את התורה והמצוות שהוא מבקש מאתנו, עם הרבה חן… עם תוספת אהבה, חשק, רצון לשמח, רצון לגרום נחת. כבר יושבים סעודות בכל יום מחול המועד, יכולים עם כמה שירים ששרים מתוך שמחה ואהבה, לגרום לקורת רוח של ממש לרבש"ע שכל כך מצטער בצער בניו אהוביו בימים אלו כשנאלץ לגרום סבל לבניו, אבל עתה כשלא מתפעלים רק בהפך, מבקשים להראות את שמחתנו 'נגילה ונשמחה בך', מבקשים לשמח את השכינה, וחלילה מלגרום צער למקום ברוך הוא, יכולים כל כך לשמח את השכינה ולגרום להגיש את מצוות אלו הימים מתוך הרבה חן.
('להתחזק' מבית כי אתה עמדי על אמונה ועוד / 0533131700)