מה שנלמד היום: בית אבטינס שהיו בקיאין בפיטום הקטורת
רבי משה אלשיך זצוק"ל מבאר שהכוונה של הפסוק 'והייתם נקיים מה' ומישראל' היא, שבנוסף למה שה' יתברך יודע ורואה את הכוונה הטובה שיש בליבם של בני גד וראובן, עליהם להיות נקיים גם מישראל ולמנוע מהם מלחשוב ולחשוד שבני גד ובני ראובן חשבו לא לעבור את הירדן כלל.
במסכת יומא (לח.) מובא שחז"ל הזכירו לשבח את בית אבטינס שהיו בקיאין במעשה הקטורת על כך שמעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשהם היו נושאין אישה ממקום אחר היו מתנים עמה תנאי שלא תתבסם, וזאת כדי שלא יאמרו ממעשה הקטרת מתבסמין, לקיים מה שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל'.
ובספר פלא יועץ לגאון הקדוש רבי אליעזר פאפו זצ"ל (ערך חשדא) מובא: "כמו שיש אסור על האדם להיות חושד בכשרים, כן יש אסור להביא עצמו לידי חשדא, כי עובר על "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט יד).
קרה פעם, שהאר״י הקדוש סיים את התפילה ופסע לאחוריו, והבית יוסף שכיהן פאר כרב בית הכנסת טרם סיים תפילת הלחש שלו, ובניגוד לנוהג המקובל הורה האר״י הקדוש לחזן שיתחיל מיד בחזרת הש״ץ. איש, כמובן, לא קם לערער על זה, הם ידעו כי אם האר״י הקדוש מצווה, יש לו סיבה מובנת לזה, ואמנם החזן התחיל בחזרת הש״ץ.
בתום התפילה ביקש האר״י לנעול את דלתות בית הכנסת וציווה על כולם להישאר במקום. הוא נגש לבימה והכריז: רבותי, שלא יעלה חשד בלב איש כי בזה שאמרתי שלא להמתין לבית יוסף, כאילו רציתי לזלזל, חלילה, בכבודו של הבית יוסף, אלא שמנהגנו להמתין לו כשהוא מתפלל, אבל לא בשעה שהוא עוסק בתורה!…
נוגש הבית יוסף לבימה בחיוך על שפתיו ואמר בקול: אמת הדבר, עד ״שמע קולנו״ התפללתי, אבל באמצע ברכה זו עלתה במחשבתי שאלה, [והיא אכן כתובה בבית יוסף, בדבר טחנות רוח, אם יש בהן משום השמעת קול בשבת], ומשעלתה השאלה במוחי נסבו רעיוני בלמוד התורה. האר״י הרגיש מיד שהוא הוגה אז בתורה, ולכן פסק שאין חיוב להמתין עליו. הוא אמנם יכול להמשיך ולהגות בתורה, אבל להמתין לו – לא, לא מחויבים…
(עלון זרע שמשון)