מה שנלמד היום: מותר הקטורת
שנים רבות היה מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל מבקש מאחד המקורבים אליו, שיבוא לביתו בהבדלה ויברך במקומו על הבשמים.
הלה חשב כי חוש הריח של הרב נחלש בשל זקנותו. עד שהרבנית גילתה לו את הסיפור האמיתי…
כשהיה רבינו בערך בן ארבעים שנה, הוא ביקר בשווייץ. בעברו ברחובות שוויץ הריח ריח קטורת של עבודה זרה. מרוב צערו על מכשלה זו – חלה רבינו.
הוא החליט להתחנן לקב"ה שיטול ממנו את חוש הריח, כדי שלא יכשל בו שוב. הוא התפלל על כך בדמעות יומם וליל…
באחד הימים כשחזר מהתפילה, בישר לרבנית באושר: "ברוך ה'! משמים קיבלו את תפילתי! אינני מריח דבר!!".
וכך מגיל ארבעים אין לו חוש ריח…
שכר עבירה כנגד הפסדה
המעשה הבא אירע בשנת תשס"ב. בתחנה המרכזית בבאר שבע עמד יהודי הנמצא בהליכי תשובה מתקדמים. נפנף בידו בשטר של מאה דולר והכריז על סחורתו. האדם הזה מציע למכור את כל עבירותיו תמורת מאה דולר, וכבר שעות רבות עומד הוא שם ולא נמצא להם קונה.
רבינו, ששמע אחר כך את פרטי המעשה, התפעל ואמר: "ישראל קדושים הם, אפילו עוברי עבירה אינם מתפתים לקנות עבירות של הזולת".
לבסוף נשא עמלו פרי. צעיר חילוני שהיה מעוניין במאה דולר, הסכים לקנות את כל עבירותיו. המוכר החתים אותו על שטר שבו מפורטים כל פרטי המכירה, וכל אחד פנה לדרכו.
הצעיר הגיע הביתה, וסיפר בשמחה על המאה דולר שהרוויח בקלות. אמו, שיסודותיה ביהדות היו יותר עמוקים, נזעזעה עד מאוד. היא פנתה אל עסקני ציבור, לבדוק כיצד ניתן יהיה לתקן את הדבר.
כאשר הובאו הדברים לפני רבינו אמר על אתר, שהגם שישנן שיטות שהמכירה בתוקף, אך המוכר יהיה חייב לעשות עוד תיקוני תשובה רבים, עד שנשמתו תטהר מזוהמת החטאים. אבל הקונה יצטרך להרבות בתשובה יותר!
(המגיד רבי שלמה לוונשטיין שליט"א, מתוך 'פניני הגראי"ל')