אחד מחשובי מרביצי התורה והמשפיעים בירושלים, עובד ה' נלהב ומיוחד במינו, היה הגאון החסיד רבי נטע ציינוירט זצ"ל. מקורביו העידו כי לא עבר עליו יום אחד בחייו שלא דיבר או הזכיר בכיסופין והמיית לב את ענין הגאולה. כל שיגו ושיחו, תקוותו ותפילתו היו לזכות ולראות בעיניו את ביאת משיח צדקנו, את ירושלים חוזרת לתפארתה ואת בית המקדש עומד על מכונו.
רבי נטע היה חי באמונה תמידית וחושית, כי בכל רגע ורגע נתון עלול המשיח לבוא, ובשל כך יש צורך להתכונן לבואו כל העת, והיה מסתובב מידי ערב פסח נרעש, כיצד יתכן שאנשים טורחים ויגעים כל כך הרבה בשביל החג, לרכוש את צרכיו, לנקות בחורים ובסדקים, ולא עולה על דעתם לרכוש 'שעפסלאך' (כבשים) עבור קרבן פסח…
בתקופה זו היה רבי נטע משתף את כל מכיריו בדאגתו הכנה; "מה יהיה אם משיח יבוא סמוך לפסח ממש? כיצד נשיג בפתע פתאום כל כך הרבה כבשים שיספיקו עבור כל כלל ישראל?". לצורך כך הוא פנה אל ידידו הטוב שסחר עם בעלי עסקים בחוץ לארץ, שיברר אם דרכם יהיה ניתן להשיג כמות גדולה של כבשים ברגע האחרון…
פעם נכנס הביתה בערב פסח, וקרא בהתלהבות לבני הבית: "שמעתי כי השנה יש גידול מזהיר בענף הכבשים בטורקיה, וכבר דיברתי עם סוחר שיזמין סך הגון של כבשים, שיהיה די לכל עם ישראל". הוא האמין כך בלב שלם!
אחד השכנים שהיה ברשותו מחסן גדול סיפר, כי מדי שנה היה פונה אליו רבי נטע כשבועיים לפני החג, וקובע עימו מחיר דמי שכירות למחסן, במידה ויצטרך לשכור את המחסן בערב פסח כדי לאחסן בו את הכבשים…
***
פעם פגש רבי נטע את אחד מבני משפחתו, יוצא ממאפיית מצות בערב פסח כשחבילת מצות בידו, מתהלך שמח ופניו קורנות מאושר. פנה אליו רבי נטע ואמר לו בחיוך: "נקווה כי בעזרת השם בפסח לא תוכל לאכול את המצות הללו, ותאלץ לאכול מצות אחרות".
הלה נבהל לרגע, ולא הצליח לרדת לסוף דעתו. הוא הרהר לעצמו מדוע רבי נטע מאחל לי איחולים מן הסוג הזה, הרי כל כך הרבה טרחתי ועמלתי על המצות שיהיו מהדרין מן המהדרין, ומדוע שלא נאכל מהן בפסח?
אולם רבי נטע הרגיעו, והסביר לו בנועם את כוונת דבריו: "מקווים אנו בכל הלב, שבפסח זה הקרב ובא נזכה להקריב קרבן פסח בטהרה, והלוא אז נצטרך גם לאכול עם הקרבן כזית מצה טהורה, וכיום שאנו טמאי מתים המצות נטמאו, לכן נהיה מוכרחים לאפות מצות אחרות – טהורות".
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')