פעם נפטר אברך והותיר כמה ילדים וזה היה סמוך לפסח. הגה"צ רבי יהושע ברים זצ"ל, ביקש מאברך אחד, אם יוכל לעשות הסדר אצל האלמנה וילדיה והוא הסכים. מגיע ליל הסדר, והנה בחור מגיע אל רבי יהושע לבית הכנסת, שליחות מהאברך, הוא מאד מצטער, אבל אינו יכול למלא הבטחתו לעשות הסדר אצל האלמנה.
רבי יהושע לא היסס, אמר לבנו, תגיד לאמא שאני אאחר בכמה שעות לסדר. הלך לבית האלמנה, סידר את הסדר כהלכתו, שימח אותה ואת הילדים וחזר הביתה חצי שעה לפני האפיקומן והצטרף אליהם לסדר. הסביר להם שלא היתה ברירה, היה חייב לדאוג לאלמנה.
שאל אותו בנו הצעיר: אבא, אבל יש לך אשה וילדים בבית שלהם לא היה אותך, למה היא מגיעה לפנינו? ענה רבי יהושע, למדתי זאת מהחזון איש זצ"ל.
כשהייתי בחור, ביקש ממני ומחברי לדאוג לשידוך לבחור מבוגר. שנעסוק בזה, ואמנם כך עשינו והצלחנו בס"ד דשמיא. באנו לבשר לחזון איש ושמח. אני רוצה לבוא לאירוסין, אמר. אבל חס על זמני לחכות שם, לכן תבואו להודיע לי בזמן האירוסין שמוכנים כבר, ואז אבוא.
כך עשינו, באנו לקרוא לו, והוא ישב עם זוג מבוגרים והם שואלים אותו שאלות על סחורה כזו וכזו האם לקנות עבור חנותם וכמה לקנות ואיזה סוג ולא הפסיקו עם שאלותיהם ואנחנו מחכים מעל לשעה. אז סיים החזון איש ויצא עמנו לשמחה.
בדרך אמר, בטח אתם תמהים, אמרתי שאני חס על זמני, ומחכים עלי לאירוסין ואני יושב שעה עם האנשים הללו?
אלא שהם ניצולי שואה, ויעצתי להם לפתוח חנות ואני אעזור להם בעצה טובה. כסף אין לי לעזור להם אבל בעצה אני יכול וזה החיוב שלי.
דעו לכם, כאשר אתם חיכיתם עלי, אתם שותפים לחסד הזה עם הזוג המבוגר ניצולי השואה, כי זה מה שאתם יכולים להשתתף, שגם אתם חייבים לעזור להם.
כן הדבר כאן, אתם הייתם שותפים שלי בסיוע לאלמנה.
[מתוך הגדה לפסח של הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל]