העבודה על מדת הכעס אינה קלה כלל וכלל לאנשים שמטבעם רגזנים.
בספר "אגן הסהר" מובא שרבי אברהם גניחובסקי התבטא: אספר לכם סיפור מסמר שיער, איום ומחריד. אחד ממקורביי היה רגזן באופן מיוחד. הוא שילם על הכעס שלו מחירים כבדים: בביתו לא היה נסבל, וגם בקרב ידידיו ומכריו נודע כאיש לא קל. הוא ניסה לעבוד על עצמו ולהיגמל מכך, אולם לא עלה בידו לשנות בעצמו את טבעו.
באחד הימים הלך אל הסטייפלר וביקש את הדרכתו. שאלו הסטייפלר: "כיצד ניסית לעבוד על זה?" והשיב, שעשה את כל העצות שבעולם והן לא הועילו לו.
אמר לו הסטייפלר: "יש לי עצה עבורך שתוכל לגמול אותך מן הכעס, אולם עליך להתחייב שתביט בפניי חמש דקות בלי הפסק כלל".
שמח האיש. וכי מי אינו רוצה להתבונן ברציפות בפני צדיק?
אולם הוא לא היה מוכן להמשך. הסטייפלר התחיל לעוות את פניו הקדושות והעדינות, ועשה פרצופים שונים ומשונים. הוא הרים עין אחת למטה ושניה למעלה, ונראה איום ונורא.
נחרד האיש – אך התחייבות היא התחייבות. מוכרח היה להסתכל עליו בלי הפוגה. בשלב כלשהו חש את עצמו כבתוך חלום בלהות…
סוף סוף הסתיימו חמש הדקות הארוכות מנשוא. הסטייפלר חזר למראה פניו הרגיל ואמר קצרות: "כך נראה אדם כועס!"
מחזות אלו – סיפר אותו אדם – מלווים אותי כל חיי. בכל פעם שבא עולה בי מעט מפלס הכעס, אני נזכר בהם, ומיד איני מסוגל לכעוס.
מוסר ההשכל מענין זה הוא, שכל מידה אפשר לתקן. גם כאשר ניסינו שוב ושוב לשנות את טבענו ומידותינו, אך נכשלנו, התייאשנו ונפלנו חזרה לתהום – עדיין אפשר לחזור ולנסות. אדם גדול סיפר כי ניסה מאתים עצות כדי לתקן דבר מה בנפשו, ובעצה המאתיים ואחת עלה הדבר בידו.
(ומתוק האור – פורים)