"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" (ויקרא א', ט')
שנינו במשנה (מנחות קי ע"א): "נאמר בעולת בהמה 'אשה ריח ניחוח', ובעולת עוף 'אשה ריח ניחוח', ובמנחה 'אשה ריח ניחוח', לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים".
זו הנקודה, והיא התכלית: "שיכוון לבו לשמים!".
תשמעו סיפור כיצד נראה "יכוון לבו לשמים".
בהיותי באמריקה, הצטרף אלי לעזרתי יהודי חשוב. הוא הרבה להתחסד איתי, נסע עימי עד סן-פרנסיסקו, וגם לפיטסבורג ולעוד מקומות. הוא שליט"א היה מקורב גדול לרבי מבאבוב זצ"ל.
וסיפר לי, כי במשך השנים שם לב לדבר מעניין: כל יום, בקביעות, כאילו חוק ולא יעבור, אחרי הצהריים בשעות ארבע-חמש, הגבאים מניחים לפני האדמו"ר כמה עוגיות פשוטות, קיכעלך. הרבי מברך עליהם ברכת מזונות, ואחרי האכילה מברך 'על המחיה'.
כיצד הבחינו בקביעות זו של אכילת העוגיות? כי פעם אחת קרה שאמרו לו – "אין קיכעלך עוגיות, אולי נביא תחתם תפוחים?" אמר הרבי: "לא, אני רוצה את הקיכעלך"… לא היה ברור מה המטרה שלו בעוגיות הללו. הרבי לא ביאר מעולם מה כוונתו באכילת העוגיות.
גילוי התעלומה
אבל, כמה זמן צדיקים יכולים להסתיר את המעשים הטובים?…
היה זה חודשים ספורים לפני פטירתו לשמי רום. אחד מבאי הבית תפס אומץ ושאל אותו: "רב'ה, מה זה הקיכעלך האלה? מה הסיפור עם העוגיות הללו?".
השיב הרבי: הברכה היחידה שאומרים בה "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" היא ברכת 'מעין שלוש'. לא בברכת המזון, לא בבורא נפשות, רק ב'מעין שלוש' אנו אומרים ומבקשים "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", ואינני יכול לעבור יום אחד בלי לומר לקב"ה ולבקש – "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".
כמה צריכים אנו חיזוק בזה, כמה עלינו לשעבד את הלב לברכות ולתפילות.
אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, צריך לראות שלא נכנסים ל'מלומדה'. צריך חיזוק.
כאן המקום להעיר: פעמים רבות אדם נכנס לביקור אצל חברים בני משפחה, או שנמצא בבית לבדו, הוא טועם ואוכל חתיכת עוגה שהגישו לו, ביסקוויט וכדו', באמצע אכילתו או בסיום אכילתו, הוא נכנס לשיח עם מישהו, מדבר ומשוחח, לפעמים שיחה מאוד רצינית, מדבר, ושוכח לברך 'על המחיה'. קורה, הרבה פעמים.
ברכה נשכחת
או בהבדלה: עושים הבדלה, ואחרי הבדלה עסוקים מיד בדבר אחר, כגון שמביאים הדס או נר לברך עליהם, או שאומרים זה לזה "שבוע טוב", ושוכחים לברך "על הגפן", מפסידים את הברכה, וברכת 'מעין שלוש' היא ספק דאורייתא.
מה יש לעשות כדי לא להיכשל? להתרגל מיד בסיום אכילת המזונות, לומר ברכת 'על המחיה'. לפני הכל לברך, אחר כך בבקשה, תיכנס לשיחה כחפצך. גם בברכת 'אשר יצר' פעמים רבות קורה כעין זה: הוא שוכח.
הערה נוספת לגבי אכילת מזונות: באים להתארח, לבקר בבית ידיד או משפחה, המארח מניח על השולחן מגש עם מזונות. הלא כולנו בעלי נימוס, דרך ארץ, לכן, קורה שנוטלים חתיכה קטנה מפני הנימוס, אומרים ברכה ראשונה ובכך מסתפקים.
אם נשאל את המתארח: האם בחתיכה יש כזית? האם אתה בטוח שאין בה כזית? הוא ישיב: "באמת שאני לא יודע…".
אם ככה, מה קורה איתך, מה אתה עושה?! אם יש בחתיכה כזית ולא תברך ברכה אחרונה, לא טוב. ואם אין בה כזית ותברך, – ברכה לבטלה!
לכן אין ברירה, אל תתבייש תיטול כזית בריווח ואל תכניס את עצמך לספקות. כי יש דעות שכזית זה קטן מאוד – לחומרא, ויש דעות לאידך.
"ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" – שכך יהיו הברכות שלנו, בקדושה ובטהרה.
"ריח ניחוח לה'"- ובלבד שיכוון לבו לשמים.
('יחי ראובן' – תודתנו ל'יפה נוף' ספרים)