הוא היהודי היחיד שגר כאן, ולפני שמונה ימים נולד לו בן זכר, ומאז כולו חשש שלא יזכה ח"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני להולדתו

הרב בנימין בירנצוויג

"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" (ויקרא א', א')

טעמים רבים נאמרו בטעם כתיבת אות 'א' שבויקרא כשהיא קטנה, ומעיד בעל 'סדר הדורות' שראה בספר מגלה עמוקות שביאר זאת ב-1,000 אופנים!!

באור נפלא ומחזק מאד לחייו של כל יהודי, כתב בבעל הטורים; שמשה רבנו לא רצה לכתוב אלא 'ויקר' מלשון מקרה כמו שכתוב בבלעם, לומר בזה שלא היה ראוי שידבר אתו ה' אלא נגלה אליו דרך מקרה, ואמר לו הקב"ה שיכתוב גם את האות 'א', ומפני ענוותנותו של משה רבנו, כתב את ה'א' כשהיא קטנה.

בדבריו אלו של הקב"ה למשה, נאמר יסוד נפלא לכל החיים, אמת נכון שהקב"ה רצה להראות בזה למשה שהוא ראוי להתגלותו אליו, אבל גם גילה בזה, שאין מקרה בעולם. הכל בהשגחה מאת הבורא יתברך בכל צעד ושעל. וכן הובא בספרים הקדושים על הפסוק "מקרה הוא לא טהור" – המחשבה שדרכי העולם "מקרה הוא" – "לא טהור הוא"! היא מחשבה לא טהורה ונכונה, כי הכל מאיתו יתברך!

'טעות' מצערת

מעשה נפלא מאד המחזק עניין זה מסופר על הגאון הצדיק רבי מרדכי פרוגמנסקי זצ"ל שהיה מגאוני ליטא. אחר סיום מלחמת העולם השניה אזר אומץ בגבורה עילאית והחל לתור אחרי ילדים יהודים שלא זכו להיכנס בבריתו של אברהם אבינו מחמת ימי הזעם והאימה שעברו עליהם, וכך הגאון ר' מרדכי זצ"ל היה מכתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר, כדי לזכות להביא עוד ילדים בבריתו של אברהם אבינו.

במסגרת נסיעותיו אלו שמע פעם הגאון ר' מרדכי זצ"ל, על ילד יהודי הגר בעיר קובנה, שלא נימול, מיד לקח עמו מוהל ועלה לרכבת לקובנה כשאליהם מצטרף הגאון רבי אייזיק אוזבנד שהוא היה עד למעשה וסיפר זאת לדורות הבאים.

כדרכם של תלמידי חכמים התפתחה ביניהם שיחה של דברי תורה, וכשהם שקועים עמוק בעומקא דשמעעתא, לא שמו לבם שהרכבת כבר חלפה מזמן את התחנה של העיר קובנה, ולאחר זמן כשכבר התרחקו מאד מהתחנה בה היו צריכים לרדת, שם לבו הגאון רבי אייזיק אוזבנד, לדבר ומיד אמר: אוי… עברנו את התחנה מזמן, אנחנו טועים בדרך!… יום שישי היום ורכבת חזור כבר אין לנו! היכן נעשה את השבת?

ענה לו הגאון ר' מרדכי זצ"ל במשפט חד רוי אמונה 'יהודי לעולם אינו טועה בדרך!'.

'הער רבינער'

כשהגיעו לתחנה הבאה ירדו, ואז גילו כי הם נמצאים בקרבו של כפר של גוים, וחששות היכן יעבירו את השבת שמתקרבת ובאה צצו ועלו בלבם… אבל הגאון רבי מרדכי זצ"ל המשיך להרגיעם באמונתו החזקה ובאומרו 'יהודי אינו טועה בדרך' אם טעה הקב"ה הובילו לשם בכוונת מכוון!

עודם מהרהרים על מצבם ומקומם, שמעו לפתע צעקות רמות…. 'הער רבינער.. הער רבינער', וכשהם מסובבים ראשם לעבר מקור הצעקות, רואים הם יהודי שרץ לקראתם בכל נפשו וכוחו, ומחבקם בעוז, וכשקצת נרגע מהמפגש המפתיע הוא מספר להם כי הוא היהודי היחיד שגר כאן בכפר וסיפר להם כיצד התגלגל למקום זה, ולפני שמונה ימים זכה ונולד לו בן זכר, ומאז כולו חשש שלא יזכה ח"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני להולדתו, וכל יום נשא תפילה מעומק ליבו שיזכהו ה' לקיים מצוה גדולה זו, והנה הגיע היום השמיני, וכשהתחיל כבר חשש להיכנס לליבו שמא לא יזכה לקיים המצוה בהידורה, שמע שמועה כי בתחנת הרכבת בפתח הכפר עומדים כמה יהודים הדורי פנים…

הוא מספר להם שהוא עזב את כל אשר לו ורץ אץ בכל כוחו עד שתפסם כאן, ואז הוא שואלם האם יש משהוא מביניכם שיודע למול, וכשהתברר לו שיש מוהל ביניהם פרץ בבכי עז בכי של התרגשות והודאה לה' על השליחים ששלח אליו ממש ברגע הנכון, כדי לזכות לקיים את מצות ברית המילה לבנו בעיתה ובזמנה!

כשהם מתפעמים מגודל ההשגחה העליונה, פנה הגאון ר' מרדכי פרוגמרסקי זצ"ל להגאון ר' אייזיק ואמר לו: יהודי לעולם אינו טועה בדרך! הקב"ה מסובב הסיבות ומשגיח על כל הנעשה, כדי שילד יהודי בן שמונה ימים בכפר נידח במרחבי ליטא יזכה להיכנס בבריתו שלאברהם אבינו בגיל שמונה ימים.

וכך זכו לקיים המצוה בעוד ילד יהודי, ואף לשהות בשבת מרוממת בביתו של יהודי שלא גמר להודות ולהלל על ההשגחה הניסית שהתגלתה לעיניו.

כמה מרגש כמה מרומם! וכך היה הגאון ר' שלום שבדרון זצ"ל מרעים בקולו בדרשותיו חוצבות הלב 'יהודי לעולם אינו טועה'! והיה מביא לזה מקור ממה שכתוב על הגר "ותלך ותתע במדבר" ומסביר רש"י שטעתה וחזרה לגילולי עבודת כוכבים של אביה, והיכן זה כתוב בפסוק שאל והקשה ר' שולם זצ"ל, אלא שכתוב כאן שיהודי לא שייך שיטעה בדרך, היכן שהוא נמצא לשם כיונו ה' יתברך, וובדאי שמה שכתוב שהגר טעתה במדבר היינו שטעתה וחזרה לעבודת גילולים. הפלא ופלא.

שדכן בדרך לכותל

מעשה שקרה בזמננו, בבחור בעל תשובה שזכה להתקרב והתחזק ונהפך להיות בן תורה ממש, והנה בחסדי ה' זכה למצוא את זיווגו עם בעלת תשובה כמותו, ובסיעתא דשמיא קבעו הם זמן לחתונה לשמחת כל קרוביהם וידידיהם.

כעבור חודש החליטה הכלה שזה לא מה שמתאים לה, וביטלה את השידוך, כמובן שהבחור לקח את הדבר באופן קשה מאד, וניגש לראש ישיבה שלו ובכה בכי רב על מצבו, ומאן להתנחם. ראש ישיבה ניסה לעודדו שהכל מאת ה' יתברך ומה' מצעדי גבר, ובוודאי עוד יזכה לשידוך המתאים לו באמת, לבו של הבחור מאן לקבל, ובסוף השיחה ברוב יאושו אמר שהוא נוסע לכותל המערבי שם ישפוך שיח לפני בורא עולם אולי יקל הדבר על ליבו.

והנה הוא עומד בתחנת האוטובוס בדרך לכותל המערבי, ועוצרת מכונית והנהג שהיה נראה אף הוא בעל תשובה, שואל כיצד נוסעים לכותל. הבחור השיבו כמובן שגם הוא שם מגמת פניו לכותל המערבי… הוא יצטרף לנסיעה וידריך את הנהג.

בדרך הם דברו ושוחחו בדברי תורה בשיחה קולחת ונעימה. בסוף הנסיעה נפרדו לשלום לא לפני שהנהג לקח את הטלפון והשם של הבחור להמשך קשר.

באותו ערב הבחור מקבל טלפון להצעת שידוך לביתו של אותו נהג, וכעבור זמן לא רב נסגר השידוך בשעה טובה ומוצלחת.

אץ החתן ורץ לביתו של ראש הישיבה לבשר לו את הבשורה המשמחת. אמר לו ראש הישיבה תראה את ההשגחה הפרטית המופלאה, הרי נסעת לכותל מרוב יאושך כמפלט אחרון לשפוך את צער לבך, והתברר שזו היתה הסיבה כדי שתוכל להגיע לשידוך שבאמת מתאים לך. אין מקרה בעולם זעק ראש הישיבה!

סיפור זה סיפר הגאון הגדול רבי ראובן אלבז שליט"א שקרה עם בחור בישיבתו, וזכו לראות בחוש ממש כי אין מקרה בעולם!