פעמים בחורים שואלים אותי, 'אם יש לי חידוש, האם אני צריך לחדש?' והתשובה היא, ודאי שכן! מי שיש לו את כח החידוש בודאי צריך להשתמש בו. שלא ידכא את זה, אלא יכתוב את החידושים שלו. אמנם צריך לדעת, שגם מי שלא יכול לחדש, זה לא סותר שהוא יכול ג"כ למסור 'חבורה'. יש ענין למסור 'חבורה' בסוגיא. ואף מי שאינו יכול לחדש, מספיק שיש לו איזה שתים שלש 'שטיקלאך', שיכול לאומרם במשך כחצי שעה. אמנם, צריך שיהיה איזה משהו חדש, ולפיכך צריך שיחפש ויביא איזו חקירה חדשה, ויאמר איזו 'תלייה' קטנה על החקירה, איזו שאלה חדשה, וזו כבר 'חבורה' טובה.
ישנה שאלה מפורסמת, מה עדיף, האם לדעת את כל הסוגיא, אבל פחות לעומק, או ללמוד קצת פחות פרטים בסוגיא, אבל יותר בעמקות? אומר לכם מה שהיינו עושים בישיבה בזמני. היינו לומדים בישיבה דף גמרא בבוקר במשך שבוע, ודף גמרא נוסף אחר הצהריים. זו היתה צורת הלימוד אצלנו. ובלילה היינו לומדים סוגיות, דהיינו לוקחים סוגיא אחת מתוך הדפים הנ"ל, ועומדים עליה במשך שבועיים שלשה, ולומדים היטב את הסוגיא.
אני הייתי רגיל לכתוב לעצמי בשעת לימוד הסוגיא שאלות, ולבסוף זה היה מגיע לכמאה וחמישים שאלות, או הערות קטנות, ואז הייתי חוזר על זה, ומוחק שלשה רבעים ממה שכתבתי… וממה שנשאר הייתי כותב סיכום. והיו שם דברים עמוקים, ישנם דברים שאני זוכר עד היום מה חשבתי. סדר שלישי היתה מטרתו להתעמק, כך שלאחר שגמרנו סדר א' וב' בעמקות, שלמדנו יותר מארבע שעות בכל סדר, עם הראשונים, בלי האחרונים, אזי בלילה היה זמן מיוחד לתוספת עיון. אני זוכר שלמדנו את כללי 'ספק ספיקא' להש"ך, אני למדתי זאת בחברותא עם הגר"א זורייבין, ולמדנו את זה בעיון רב.
למעשה אני לא רואה סתירה בין לימוד בעמקות לבין לימוד כל פרטי הסוגיא. בסדר ראשון בדרך כלל יש מספיק זמן, אם לומדים סדרים שלמים… וזו אכן עיקר הבעיה, שיש שאינם מנצלים את כל הזמן. אבל אם לומדים סדרים שלמים, מתשע עד סוף הסדר, כל יום ויום, אפשר ללמוד בעיון את רוב העניינים שיש בסוגיא, וממילא יש זמן בסדר שלישי גם לגמור את מה שהתחילו בבוקר, ולדון בזה, ולהתרחב יותר בסוגיא.
ישנה שאלה שבחורים רבים נתקלים בה. פעמים חולף זמן עד שבחור מצליח להתחבר לסוגיא מסוימת, ואז כבר עוברים בישיבה לסוגיא הבאה. ונשאלת השאלה, מה מומלץ עבורו לעשות, האם שימשיך להשקיע בסוגיא הקודמת, וזאת על חשבון הסוגיא הבאה שכנראה תצא פחות ברורה ומסודרת, או שעדיף לו לעבור עתה לסוגיא הבאה, ולנסות להשלים את הסוגיא הקודמת בין הסדרים? ומה יעשה מי שלא יכול להשלים בין הסדרים? האם יפסיק לגמרי את העיסוק בסוגיא הקודמת, או לא?
עוד יש לדון, כשיש סוגיות רחבות ידים ועיקריות, שניתן לעסוק בהם זמן רב, אך בישיבה לומדים אותם במשך כשבועיים, האם כדאי להמשיך וללמוד את הסוגיא גם לאחר שכולם מסיימים, כדי להקיף את כולה, או לא?
התשובה לשאלות אלו היא, שבחור צעיר חייב להסתכל על הלימוד שלו בישיבה בצורה יותר רחבה, ולא להסתכל רק על מה שנראה לו יותר טוב בשבילו ברגע זה. ואמנם זה ברור שכאשר מסיימים ללמוד סוגיא צריך בודאי לסגור את כל הנקודות הפתוחות בה, כדי לצאת עם דברים ברורים, אמנם מכאן ואילך צריך לחשב את התועלת מול ההפסד, האם בזה שהוא יגמור את הסוגיא הישנה זה יועיל לו יותר מלהתקדם? הרי יש בסוגיא החדשה מושגים חדשים, דינים חדשים, וסברות חדשות שהוא עדיין אינו מכיר!
נמצא, שאף על פי שהרבה פעמים אכן יש יותר 'גישמאק' לגמור את הסוגיא הישנה, כדי להרגיש שיש לו דבר שלם, אך מכל מקום בדרך כלל הצורה הנכונה והמועילה עבור בחור זה לעבור לסוגיא הבאה, יחד עם שאר בני הישיבה, אחר שגמר ללבן את הנקודות שפתח בהם, ואת שאר הסוגיא שלא הספיק לראות יוכל ללמוד ב'בין הסדרים', ואם אינו יכול ב'בין הסדרים', אפשר גם ב'בין הזמנים'. זו הדרך הראויה לבחורים באופן כללי. אמנם אם בחור מרגיש באופן פרטי שהוא זקוק לדרך אחרת, הוא יכול לבוא ולהתייעץ על כך, אבל לא להחליט לבד.
סיבה נוספת לכך שעדיף לעבור לסוגיא הבאה, מפני שכאשר בחור מחליט להישאר בסוגיא הקודמת הוא בעצם מתנתק מהציבור, שכן כל הציבור ממשיך הלאה והוא נשאר מאחור, וממילא הוא גם לא לומד מה שלומדים בשיעור, וצריך לקחת את זה בחשבון, שלמעשה הוא ילמד לבד בלי חברה. בחור צריך לחשוב לעצמו כיצד ייראה המשך לימוד הסוגיא ללא חברים, כולם ילמדו את הסוגיא החדשה, יחיו בלימוד את הסברות שלה, ורק הוא יישאר מאחור… זה דבר שיכול לגרום לחלישות הדעת, ובחור בדרך כלל אינו מחשב מתחילה את הנקודה הזו.
(גליון משנת רמ"ה)