חגיגת סיום הש"ס אינה רק שמחת המסיימים, אלו שזכו ללמוד את כל הש"ס כולו, מרישא ועד גמירא, במשך כשבע וחצי שנים דבר יום ביומו. זהו גם יום חגם של רבבות אלפי ישראל שמחליטים בימים אלו להצטרף ללומדי הדף, ולהימנות עם המסיימים בעוד כשבע וחצי שנים…
ידוע מאמר העולם, שעם תחילת מחזור הלימוד מצטרפים המונים, אבל כל זה במסכת ברכות; כיון שבא שבת – בא מנוחה… אז מה נוכל לעשות על מנת שהלימוד שלנו בדף היומי אכן יהיה עקבי ורציף, לאורך כל המסלול הארוך? איך נוכל להבטיח לעצמנו שנתחיל את הש"ס וגם נזכה לסיימו?
לטובתם של המצטרפים, מוצגים בזאת שש נקודות חשובות, שיעזרו לנו להיכנס בצורה נכונה ללימוד הדף היומי, כך שמסכת ברכות תהיה רק ההתחלה…
א. יצירת מוטיבציה.
ההתמדה בלימוד הש"ס מתחילתו ועד סופו, דורשת עקשנות ועקביות גבוהה מאוד; וגובה, מטבע הדברים, מחירים משמעותיים מן הלומד. ובכן, בכדי שנהיה מוכנים להשקיע את המחירים הנדרשים – עלינו להעריך את התוצאה. כי אם לא נכיר מספיק בערך לימוד הדף היומי, יש להניח שבמוקדם או במאוחר ירפו ידינו לנוכח הקשיים, ונעזוב את הדף היומי…
לכן דבר ראשון, קחו ניר ועט והתחילו לרשום: למה אנחנו רוצים ללמוד דף היומי? מדוע זה כה חשוב לנו? מה אנחנו רוצים להשיג באמצעות הלימוד הקבוע הזה? רשמו את כל היתרונות שהלימוד יתן לכם, ברוחניות וגם בגשמיות. כל מה שעשוי להוות בשבילכם סיבה ללמוד דף היומי.
אתן דוגמה שמדברת אלי אישית: אך זה עתה עברו עלינו ימי חנוכה, אז הדלקנו נרות חנוכה בדרך 'מוסיף והולך'. יש לתמוה, הבה נדמיין לעצמנו הפסקת חשמל בכל הבית, ה'שאלטר' הראשי נפל, ולמרות זאת החשמל בסלון ממשיך להאיר את החדר. נס גלוי למעלה מן הטבע. עכשיו נמשיך הלאה; התאורה בסלון עובדת שמונה ימים. האם ניתן לומר שהיום השני מהווה נס גדול יותר מהיום הראשון? ברור שלא. כל רגע ושניה שהתאורה דולקת בלי חשמל מהווה נס באותה מידה. אז למה אנחנו מוסיפים להדליק שתי נרות בליל ב' דחנוכה, שלש נרות בלילה השלישי וכן הלאה? אין זאת אלא ללמדנו, שהנס של היום הראשון נשאר אתנו גם ביום השני, ושני הנסים של שני הימים הראשונים נשארו אתנו גם ביום השלישי, וכן הלאה… ובכן, אומר אני לעצמי: הדף שנלמד לפני שבע וחצי שנים, מסכת ברכות דף ב', עדיין נשאר אתי!!! כל יום אני לומד דף אחד; אבל כל מה שנלמד בעבר מצטבר ונשאר שלי, ועכשיו ב"ה כל הש"ס שלי!!! – זה מהווה עבורי סיבה גדולה להשקיע ולהתמיד. מצא גם אתה את הסיבות שיגרמו לך למוטיבציה. שיצדיקו מבחינתך את המאמץ הגדול והממושך.
ב. התכנית.
אחרי שהסיבה המוצדקת להשקעה הגדולה ברורה ומחוורת, נפנה אל השלב הבא בתור: נתווה לנו את המסלול המדויק, את התכנית הישימה ללימוד הדף היומי.
בבחירת התכנית, נשים דגש על בחירת המסלול שיהיה הכי קל ונח עבורנו. שהכי פחות נידרש למאמץ ולכפיית היצר.
קחו בחשבון, שאנחנו יוצאים לדרך ארוכה מאוד מאוד, דרך שתימשך בע"ה שבע וחצי שנים. עכשיו, כשאנחנו בתחילתו של המסלול, אנחנו נלהבים ומרוגשים ומוכנים למאמצים קשים. אבל ככל שיחלוף הזמן, השגרה תעשה את שלה, ותשחק את המוטיבציה שלנו לשלם מחירים קשים על לימוד הדף היומי. לכן, 'החכם עיניו בראשו' – עלינו לבחור מלכתחילה בתכנית שתהיה הכי קלה לביצוע בשבילנו, משהו שלא נידרש לשלם עליו מחירים גדולים, כדי שגם כשהשגרה תשחק את ההתלהבות שלנו, עדיין נמשיך ללמוד את הדף היומי.
בחנו עם עצמכם איך קל לכם יותר ללמוד דף היומי – בשיעור או בחברותא, או אולי בלימוד עצמי? עם 'שוטנשטיין' או 'מתיבתא', ואולי בשיעורים טלפוניים? מתי הזמן שהכי קל לכם להתפנות מעיסוקיכם ללימוד הדף, בבוקר לפני התפילה ואולי בשעת ערב?
גם אם אתם סבורים שבצורה מסוימת הלימוד יהיה איכותי יותר, אל תקשו על עצמכם. לכו על הקל ביותר, על הנגיש והנח ביותר. כי לטווח הארוך – זה מה שיצליח לכם. 'תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת'.
ג. 'פלאן בי'.
בעולם העסקים מקובל, שכל תכנית עסקית מתוגברת ב'פלאן בי' – תכנית ב; תכנית שמתווה את הדרך במקרה שהתכנית המקורית לא תצלח. שהרי תקלות קורות, ולא תמיד הדברים הולכים כמתוכנן; וכשאנחנו מוצאים את עצמנו בפני עובדות שונות מהמתוכנן, אסור שנעמוד בפני שוקת שבורה. תמיד צריכים לדעת מה עושים אם התכניות לא 'דופקות' כמו שרצינו וקיווינו.
זו הדרך שנבחר לנו גם ברוחניות; ובפרט בתכנית ארוכת-טווח כל כך, כלימוד הדף היומי. אי אפשר להתבסס רק על תכנית אחת; אנחנו צריכים להכין לעצמנו 'תכנית מגירה', מה עושים אם התכנית המקורית לא עובדת.
כך, למשל, אם בחרנו ללמוד דף היומי בערב, בשיעור בקלויז – אנחנו צריכים לתכנן לעצמנו מה נעשה כשאיננו מצליחים להשתתף בשיעור. נשב עם עצמנו ונבדוק מה יהיה הכי נח לנו אם לא השיעור בקלויז. נגיד שהגענו למסקנה שבמקרה כזה לימוד עם 'שוטנשטיין' היא האופציה הטובה ביותר – אז הנה יש לנו 'תכנית ב". אולי נבחר כתכנית ב' להקשיב לשיעור בקו טלפוני; יתכן שהאופציה המועדפת תהיה השתתפות בשיעור אחר בקלויז, או כל תכנית אחרת. מה שחשוב הוא – שתהיה תכנית ב'. שלא יהיה מצב שבזמן אמת כשפספסנו שיעור, אנחנו עומדים ותוהים מה עושים, מחפשים אז את הפתרון שלנו… חייבים לדעת מראש מה עושים במקרה כזה.
ד. תפילה.
כל דבר צריך תפילה. בלי תפילות – שום דבר בעולם לא הולך; בכל דבר צריכים לסייעתא דשמיא. אולם משימה כמו לימוד הדף היומי, צריכה לתפילות ביתר שאת!
כבר נסביר למה:
הבה נחשוב על מישהו שרוצה לפתוח עסק בתחום הריהוט. הוא מגיע ליועץ עסקי, ומבקש להתייעץ אתו אם העסק אמור להצליח או לא. היועץ בודק את הנתונים השונים – את היקף ההון העצמי; עלויות הרכש, השכר, המימון; את היקפי המכירות הצפויים, והתקבולים מהמכירות; עלויות מיסוי; ועוד ועוד – ואז נותן את חוות דעתו אודות כדאיותו של העסק.
אבל אם היוזמה לעסק הינה של גוף ריגול מדינתי, שמעוניין להחדיר את הסוכן שלו אל תוך-תוכו של השוק הכלכלי במדינה האחרת – או אז, כל מה שדיברנו לא כל כך רלוונטי. כי מצד אחד, אם המכירות לא יניבו את התקבולים הנדרשים, יש מדינה מאחורה שתזרים את החסר, כדי שהעסק יתרומם ויצליח. ומנגד, אם גורמי הריגול הנגדי יעלו על הסוד – הם יעשו הכל כדי למוטט את העסק ולהשביתו בין לילה. ובכן, מה טעם לבדיקת מאזנים צפויים, כשהעסק הקטן הזה מהווה זירת התגוששות בין גורמים מדינתיים גדולים פי מיליון…
כשאנחנו מקבלים על עצמנו ללמוד דף היומי, אנחנו בעצם כלי קטן במלחמה בין מעצמות! מצד אחד, 'הבא ליטהר מסייעין אותו'. כשרוצים ללמוד, יש סייעתא דשמיא מיוחדת, עזר ממעל על כל צעד ושעל. לעומת זאת, מצד שני יש את היצר הרע, שיעשה הכל כדי להוציא אותנו מהלימוד… ובכן, וכי מה הם הכוחות שלנו בזירת התגוששות שכזו?…
לכן, לפני הכל, אנחנו צריכים לתפילות! להתפלל מעומק הלב שנזכה להגשים את הקבלה שקיבלנו על עצמנו, להתחיל בלימוד הדף היומי, להתמיד בלימוד הזה וגם לסיים את הש"ס.
קחו לכם את הזמן, סעו לכותל המערבי או לרבי שמעון, ושפכו את לבכם לפני נותן התורה בתפילה נרגשת ולוהטת: "והערב נא ה"א את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל", "אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים"…
ה. מעקב צמוד.
כעת, כשיש לנו כבר תכנית קלה ליישום, ותכנית גיבוי למקרים שלא עמדנו בתכנית הבסיסית – זה הזמן לשבת עם עצמנו, ולבדוק מהו הזמן היותר-פנוי שלנו, ולקבוע לנו את היום הזה כיום של מעקב אחרי התקדמותנו עם הדף היומי. מתי יש לנו יותר פנאי – ביום שישי? בשבת? במוצאי שבת? אולי יש לנו 'יום חופשי' במהלך השבוע? נקבע לנו את היום הזה כיום של מעקב ובדיקה עצמית אחת לשבוע; נבדוק אם בשבוע החולף למדנו בכל יום ויום את הדף היומי, אם כן – מה טוב ומה נעים; ואם לא – זה הזמן להשלים את החסר.
כך לא נצבור פערים גדולים מדי, שיהיה קשה להשלימם…
ד. סיפוקים על הדרך.
העובדה שתכנית הדף היומי מתפרסת על פני תקופה כה ארוכה – שבע שנים ויותר – עלולה לעמוד בעוכרנו; כי בפרק זמן כה ארוך, באופן טבעי ישנם זמנים שונים שקשה לעמוד באתגר היומיומי, וכך אנו עלולים 'לנשור' על הדרך…
לכן, חשוב מאוד לקטוע את המסלול הארוך למקטעים קצרים יותר, ולייצר לעצמנו סיפוקים בסופו של כל מקטע.
דוגמה מצוינת לסיפוק באמצע המסלול, הם המבחנים החודשיים של 'דרשו'. מדי חודש, כשעומדים למבחן ומגלים שברוך ה' קנו קנין בעשרות דפי הגמרא שנלמדו במשך החודש – זהו סיפוק גדול, שנותן כח ומוטיבציה להמשיך במסלול הדף היומי.
כן אפשר לחגוג את סיומי המסכתות בשמחה והתרגשות; וכך לא נחכה לסיפוקנו עד לסיום הש"ס, אלא נחווה סיפוק מדי תקופה קצרה יחסית. ועל זה הדרך נוכל לייצר סיפוקים אחרים, שיתנו לנו את הכח להתמיד במעלה הדרך, עד שנגיע אל היעד המיוחל – לסיים את הש"ס בתוך רבבות אלפי ישראל.
אז קדימה, יוצאים לדרך.
דרך צלחה!…
(מתוך חוברת שיצא לאור ע"י חברת "לומדי תורה" דקהל עדת חסידי באיאן לקראת סיום הש"ס)
1/291
