אסתר מספרת לאחשוורוש על גזרת המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ואחשוורוש מביט בה בפליאה ושואל בזעם: "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן?"
אין מה לומר, כישורי משחק מעולים ביותר היו לו לאחשוורוש… "מי הוא זה ואיזה הוא"?! אתה!
הרי אתה ישבת עם המן, וביחד שתיתם 'לחיים' וסיכמתם על השמדת היהודים, אז מה אתה עושה את עצמך כאילו אינך יודע על כך מאומה?!
רבי יהודה בצרי משיב על כך בספרו "מבצרי יהודה" במשל נפלא:
בעיר אחת הפך השוק המקומי למלא וגדוש באנשים, אך לא היו אלו קונים שבאו לרכוש סחורה, אלא עניים שגילו שבימי השוק מצויים בו העשירים, וליבם פתוח להעניק נדבה. כתוצאה מכך, לא הצליחו העשירים להתרכז במסחר כראוי, מה שהשפיע ישירות על הפדיון היומי, אך מאחר ולעניים לא היה מה להפסיד, הם המשיכו במנהגם.
בא אחד מהעשירים – שהיה בעל לב אטום ויד קמוצה – אל ראש העיר ותינה לפניו את המצוקה שגורמים לו העניים, ועד מהרה יצאה ההוראה, שכל מי שימצא מבקש נדבות בשטח השוק, ייקנס בסכום כסף גדול.
לאחר מספר ימים, בעת שראש העיר נהנה מסעודה דשנה בביתו, שמע לפתע קול רעש גדול. בשכונה בה התגורר, שרר שקט תמידי, ועל כן היה זה מאורע חריג בכל קנה מדה. הוא התקרב אל החלון ואז קפא על עומדו: "רוצח שפל", "רשע מרושע", נכתב בשלטים שהחזיקו המפגינים בהפגנה המאולתרת מול ביתו.
"מה עשיתי? מדוע זה מגיע לי?!" הרהר ראש העיר. הוא ניסה לחשוב על מה יצא קצפם של המפגינים, אך לא הצליח למצוא כל דופי בהחלטותיו האחרונות. הוא קם בחופזה, ירד מהווילה המפוארת וביקש לשמוע מהמפגינים באופן בלתי אמצעי את סיבת תלונתם עליו.
"מה, לא שמעת?" התפלאו המפגינים. "יעקב העני נמצא הבוקר מוטל מת בפינת הרחוב".
"נו, ואיך זה קשור אלי?" התפלא ראש העיר.
המפגינים אפילו לא הגיבו, ורק הגביהו את שלטיהם עוד ועוד, כביכול כך ישתכנע בצדקת טענותיהם, ולאחר מספר דקות פנו והלכו לדרכם. ראש העיר ניסה לתחקר את המפגינים הרבים שהפגינו מול ביתו, אך כולם סרבו לדבר עמו, עד שאחד העניים, שהיה חד תפיסה, ביקש את רשות הדיבור.
"האם אתה הוא שאסרת על העניים לאסוף כסף בשוק?" שאל העני.
"כן, ולא", השיב ראש העיר.
העני היה ממש כעוס: "אולי תסביר לנו מי תלה את השלט שאסור לעניים לאסוף כסף בשוק? רק בגלל החוק הזה נפח יעקב המסכן את נשמתו ברעב ובצמא!"
"אני המום ממה שאני שומע", אמר ראש העיר. "מעולם לא אסרתי על עניים מן השורה לאסוף כסף בשוק. הגיע אלי דני העשיר וסיפר שישנם קבצנים מתחזים האוספים בשוק כסף ללא כל הצדקה, ולכן הוריתי שלא לאפשר להם לעשות זאת. לא חלמתי שמדובר בעניים אמתיים, והרי אתם יודעים כמה אני דואג לרווחת השכבות החלשות!"
בירור קצר העלה שהצדק עם ראש העיר, וההפגנה עברה אל מתחת ביתו של העשיר, שהוכרח לעזוב את העיר ולהותיר אחריו את כל עשרו.
והנמשל: אחשוורוש ידע היטב שחתם על הגזרה להשמדת היהודים, אך הוא עשה זאת בעקבות הלשון הרע שסיפר לו המן עליהם, ממנו עלה שלטובת העולם רצוי להיפטר מהיהודים, ויפה שעה אחת קודם.
מתי הכל השתנה?
כשגילה שאשתו אסתר, המלכה האצילית ורבת המעלות, שייכת לעם היהודי. הסיק אחשוורוש שלא יתכן שכל מה שסיפר המן הוא אמת ויציב, שכן עם כה שפל ונבזה לא יכול להצמיח מתוכו מלכה כה מופלאה. לפיכך הוא אמר: "מי הוא ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן", דהיינו: מי הוא זה שהטעה אותי וצייר את היהודים בצורה כה שקרית, עד שהביא שאחתום על הגזרה להשמדתם!
(ומתוק האור, פורים)