בהסכמה שכתב הרב שך לספרו של ראש ישיבת 'קרית מלך' הגאון הגדול רבי שמואל יעקב בורנשטיין זצ"ל, על מסכת גיטין הוא מתאר את ר' שמואל-יעקב כ'מחדש גדול' – "…כי לא באתי להעיד על מה שידוע ומפורסם וששמו הולך לפניו אצל כל אנשי התורה, ובתוך כל הישיבות מדברים ברגשי כבוד, על הרב הגאון המפורסם בקי בחדרי תורה ומחדש גדול…"
ורבו ר' חיים שמואלביץ כתב עליו '…ובעיונו הרב מצליח לחדש חידושים רבים וחריפים ונחמדים, המצטיינים בישרותם ובהירותם ומתקבלים בבית מדרשא…'
בשנות אברכותו הצעירות, פגש ר' שמואל בירנבוים, ראש ישיבת מיר באמריקה, את ר' שמואל-יעקב. הוא פתח עמו בשיחה של תורה. 'שמעתי', הקדים ר' שמואל ואמר, 'שאומרים עליך שאתה גדול בתורה; עוד מעט ונראה אם אמת דיברו…'
בסופה של אותה שיחה, התמלא ר' שמואל הערכה גדולה לר' שמואל-יעקב. מאז היה מחזר להשתעשע עמו בדברי תורה, ואף ניסה לשלבו בצוות ישיבת מיר שעמד בראשה.
פעם, בשנים מאוחרות יותר, כאשר ר' שמואל הגיע לביקור בארץ, נסע ר' שמואל-יעקב לקבל את פניו בשדה התעופה. ר' שמואל-יעקב סיפר אחר כך לתלמידו ר' מרדכי הלמן בשבחו של ר' שמואל, כי למרות שזמן רב לא ראו זה את זה, מכל מקום מיד אחר החלפת 'שלום עליכם', החל ר' שמואל משוחח עמו בעומקה של סוגיית עדי מסירה בגיטין…
השמטת לשונות
איני יודע אם יש כמותו בלימוד עומק הפשט, התבטא ר' מיכל יהודה ליפקוביץ אודות ר' שמואל-יעקב. הוא שיגר לר' שמואל-יעקב הסכמה נלהבת לספרו על התורה. ההסכמה כללה לשונות של שבח נדירות ביותר, ור' שמואל-יעקב השמיט כמה מהן.
אחד מדמויות ההוד של מיר, הוא העילוי ר' חצקל כהן. כשחפץ פעם לתאר מהו דבר שווה ערך, אמר – 'שעת לימוד בחברותא עם ר' שמואל-יעקב היא דבר השווה משהו…'
ור' דב יפה אמר: מפליא הדבר, שעל אף שהוא מרבה לחדש – ובדרך כלל הכמות באה על חשבון משהו… – בכל זאת חידושיו תמיד מתיישבים על הלב!
ובנוסח דומה התבטא אחיינו ר' שלמה שפירא: מוצאים אנו אנשים המדברים מעט, ומוצאים אנו אנשים המדברים הרבה. בדרך כלל, אלו המדברים הרבה – 'דבר אחד טוב' שבדבריהם יציל על הכל. שונה הוא ר' שמואל-יעקב, המדבר הרבה, והכל טוב!…
הקלטה מיידית
כל מכיריו של ר' שמואל-יעקב מכל הזמנים, משנות בחרותו ועד ערוב ימיו ממש, מתארים אותו כמוח גדול המייצר חידושי תורה ללא הפוגה. תמיד היה מונח בעומקה של סוגיא, מחשב את שיטותיה ומחדש בה מהלכים חדשים.
בשנותיו הצעירות, היה עמו תדיר טייפ קטן. כשהיה הולך ברחוב והיה עולה במוחו איזשהו דבר חידוש – היה ירא וחרד שמא ישכח ממנו. יכול היה לקרות שיכנס לחדר מדרגות סמוך, ויקליט את החידוש…
בזכות התפילה
במשך כל שנותיו היה 'פה המתגבר בתורה'. כל שנותיו, ללא יוצא מן הכלל – גם בשנותיו האחרונות ממש הוסיף וחידש חידושים, שידד מערכות, ואמר שיעורים על מסכתות ופרקים שלא אמר עליהם שיעורים מעולם.
הוא עמל אז על השיעורים הללו בלילות במשך שעות ארוכות מאוד, עד שכמעט ולא נותר לו זמן לשינה.
לגבי אותם שיעורים חדשים אמר פעם, כי מה שזכה להם בשנות זקנה ושיבה, אין זה אלא בזכות תפילותיו ב'אתה חונן'.
בהזדמנות אחרת בה מסר שיעורים חדשים, תלה זאת בזכות הרבים. כאשר שיבחו בפניו את שיעוריו החדשים ואמרו לו כי הציבור נהנה מהם מאוד, עמד וביאר מה הטעם שהציבור נהנה: הלא כל חידוש שאני מחדש הוא בזכות הרבים, ונמצא כי השיעורים החדשים הם בזכות שומעי השיעור, והרי 'רוצה אדם בקב שלו', ועל כן הם נהנים משיעורים אלו…
דברי תוכחה
כל אדם תאב לחלוק את חוויותיו עם אחרים, ואף ר' שמואל-יעקב בכלל. אלא שחוויותיו היו חידושי התורה שלו.
פעם, סיפר תלמידו ר' אברהם הוניגסברג, ליויתי אותו לתפילה בישיבה. בדרך הוא שאל אותי אם כבר אמרתי ברכת התורה. עניתי בשלילה.
– ובכן, אמר בצער, מה יהיה? הלא לא אוכל לומר לך חידוש שהתחדש לי! על כן, המשיך, רואה אתה את העץ הסמוך לנו? אני אמתין לך כאן על הספסל, ואתה תעמוד ליד העץ ותאמר את הברכות, ולאחריהן אוכל לומר לך את החידוש…
ר' שמואל-יעקב קבע את מקומה של אמירת הברכה לידי העץ, משום שלפי הבנתו – ברכת התורה צריכה להיאמר בישוב הדעת ובמתינות גדולה, ולא על אם הדרך. למעשה, התלמיד 'לא תפס את הנקודה', ומתוך שלא חש בנוח בהמתנתו של ר' שמואל-יעקב, אמר את הברכות במהירות. כשר' שמואל-יעקב גילה זאת, 'נתן לו על הראש' – מתוך קרבתו אליו התיר לעצמו להמטיר עליו דברי תוכחה חריפים ביותר…
בדרכים שונות
חידושיו של ר' שמואל-יעקב היו מיוחדים ביותר. הם היו שופכים אור על סוגיות עמומות, מיישרים הדורים ומאירים עינים. והיו לו חידושים על כל דבר ודבר.
יש לציין כי בהיות ר' שמואל-יעקב בקי בדרכי לימוד שונות וינק מבתי מדרשות שונים, היה כוחו יפה לחדש בכמה וכמה דרכים ואפשרויות.
מספר ר' משה זיידמן: למדנו פעם סוגיא פלונית. בשלב מסויים פנה ואמר לי 'הבה נשמע מה ר' שמואל (רוזובסקי) אומר בסוגיא'. היתה עמו קלטת של שיעור מר' שמואל על הסוגיא בה עסקו. הוא הדליק את הטייפ, ושמענו את ר' שמואל מדבר. לפתע אמר לי ר' שמואל-יעקב: עתה כבה את הטייפ. הוא החל מוגיע את מוחו. אחר כרבע שעה, פנה אלי ואמר: חושבני כי ר' שמואל יתרץ את קושיותיו במהלך זה וזה, ופרש לפני את המשך השיעור הצפוי… 'עתה הבה ונשמע מה הוא אומר' – שבנו והדלקנו את הטייפ, והן הן הדברים…
שיעורים בכל זמן
את חידושיו הרצה ר' שמואל-יעקב בפני תלמידיו באלפי השיעורים שנשא במשך כל חייו. היו לו שיעורים יומיים, שיעורים כלליים, חבורות לשיעור זה וחבורות לשיעור אחר. שיעור לאברכים בענייני אגדתא בש"ס, שיעור חומש בליל שבת, ועוד ועוד. מגוון של שיעורים ושיחות שהיו אף הן מערכות באגדה, וכולם מלאים חידושים בכל מקצועות התורה.
בירושלים היה מוסר חבורות לבני ישיבות אחרות, מישיבת חברון ומישיבות נוספות. החבורה יכולה היתה להמשך שלש שעות ויותר, ובשעות הקטנות של הלילה.
בנוסף לכל היו גם שיעורים למועדים ולפני המועדים, ועוד דרשות והספדים, ובכולם 'אומר הבא מן החדש'. בליל הסדר, למשל, היה מדבר מאחרי הסדר ועד עלות השחר, והם כללו גם דברים חדשים שהתחדשו בשנה זו.
השיעורים בישיבה נאמרו בכל שעה שהיא. מלבד הזמנים הרגילים, היה שיעור לביאורי תפילה קודם תפילת שחרית, וגם בצהרים היתה חבורה לקבוצה מבני שיעור א' או ב'. פעם בשעה שתים בצהרים, התקשר הגאון ר' אביעזר פילץ לתלמידו חביבו ר' שמעון גוטליב, וביקש לשוחח עם ר' שמואל-יעקב. הוא נדהם לשמוע כי הוא באמצעה של חבורה, ותמה: 'היתכן כי ישנם בחורים המוכנים לשמוע שיעורים בשעת צהרים זו?…'
שיעור כללי
ה'שיעור-כללי' אצל ר' שמואל-יעקב היה לב כל השיעורים. שיעור זה היה בנין מפואר רב קומות ורחב ידים, שהורכב במלאכת מחשבת מכמות גדולה של יסודות הערות והארות שכולם נקבצו לשיעור אחד ולמסגרת זמן אחת.
אכן קרה שהוא לא הצליח לסיים את השיעור שתכנן ולסגור את קצוות כל השאלות שפתח בהן… הסיבה לכך היא שהיה נזהר שלא לחרוג ממסגרת הזמן, כדי שלא לפגוע בסדר מוסר שאחר השיעור. בהזדמנות מסויימת התבטא: לומר את השיעור בלא לסיימו, הרי זה כלחתוך בבשר החי!
מראי המקומות של השיעור יכלו בזמנים מסויימים להגיע עד לעשרות רבות של מראי מקומות! במשך השנים נוכח לדעת כי כלי הקיבול של השומעים מוגבלים, והפחית את הכמות. וקרה לא אחת, שכאשר הביאו לפניו את השיעור שמסר כשהוא מוקלד, השתומם אף הוא לראות את הכמות העצומה של החומר…
הראיתי פעם שיעור שלו, העיד תלמיד, לאחד מגדולי ראשי הישיבות. הוא התפלא מאוד – 'וכי כל זה נאמר בשעה ורבע?'…
ראש גדול ומיוחד
אמר לנו הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון:
יהיו שיאמרו לכם שבילדותו לא היה כל כך בעל כשרון, וכי הוא עבד על כך… אל תאמינו! אלו דברי הבל. היה לו ראש גדול ומיוחד. נכון שבהיותו בישיבה הקטנה לא יצא שמו כל כך, אבל זהו משום שסוג הלימוד שלמדו שם, היה קטן ממידותיו. לא היו לו כלים לקלוט זאת. אז באמת הוא עמל מאוד. אבל אחר כך התגלה לכל כי הוא בעל 'פארנעם' (סדר גודל) אדיר שבאדירים. הוא היה קולט בשניות כל דבר עם ביטויו ולשונותיו המדוייקים, ומחדש חידושים עצומים במהירות הבזק.
ר' שמואל-יעקב היה בידידות קרובה עם ר' דוד, להבדיל בין חיים לחיים. ידידות שהיתה מושתתת על לימוד משותף בעומק הסוגיות, במשך שנים רבות מאוד, ועל שיחות בעומק הסוגיות במשך השנים כולן.
'זה מה שיש לי'
חידושי תורתו של ר' שמואל-יעקב, היו יקרים לו מאוד. 'זה כל מה שיש לי' היה אומר.
כשעבר מדירתו בירושלים לדירתו בבני ברק, סייע בידו בחור באריזת המטלטלים. כשהגיעו לכתבי ידו, הזהירו ר' שמואל-יעקב: עליך לשמור על כתבי היד כשומר על היהלום היקר ביותר; הרי זה חלקי מכל עמלי! והוא חזר וביקש כי את הכתבי היד יקח בנפרד משאר מטלטלי ביתו, וישים עינו עליהם לאורך כל הדרך.
ביטוי זה, כי חידושיו הם חלקו מכל עמלו, נשמע ממנו פעמים רבות, בפרט כאשר היה מוסר דפים משיעוריו לאחרים, והיה מזהירם לשומרם מכל משמר. 'כתבים אלו הם כל חיי', רגיל היה לומר. משום כך גם הצטער מאוד כאשר אירע ומישהו עשה מעשה שלא יעשה והדפיס את חידושיו בשמו.
פעם תיאר את השריפה שפרצה בדירת מגוריו בירושלים אירע אז נס והיא נעצרה בכניסה לחדר לימודו, וכל מחברותיו ניצולו והיו לו לשלל. 'אם חלילה היה קורה להן משהו', אמר, 'היה הדבר עולה לי בבריאות, ה' ירחם, והייתי מגיע עד לבית חולים חלילה…'
מאחר שהחשיב את חידושי תורתו, לא יכול היה לראות את דפי השיעורים 'זרוקים' באולם הישיבה, והיה מתרעם על כך.
מסיבה זו גם לא נתן לפרסם את חידושי תורתו בעיתונים: 'אני מעריך את דברי התורה שלי, ואינני מוכן כי יודפסו לצד אמירות זולות של אנשים זולים'.
עמד על דעתו
אף אחד לא הצליח לשכנעו להסכים לפרסם את חידושי תורתו בעיתון – בשום עיתון שהוא – מלבד פעמים ספורות שנתנם למוספים תורניים בלבד. הוא לא הסכים לפרסומים אלו, גם כאשר הוכיחו לו כי דברים משל ראשי ישיבות אחרים מופיעים בעיתונים. 'אינני יודע מה אחרים עושים; אני לא אסכים כי דברי תורתי יופיעו עם ענייני פוליטיקה במקביל'.
הוא עמד על דעתו, גם כאשר מטרת הבאת דבריו היתה רוחנית בלבד – כגון לשם חיזוק סדרי הישיבות בימי שישי שבת!
בשני העשורים האחרונים לחייו היה ר' שמואל-יעקב מרבה בכתיבה במחשב. על ידי כך זכינו כי הותיר אחריו אוצר גדול של כתבים מחידושי תורתו; זאת מלבד הספרים שהוציא לאור בעצמו.
כשיצא ספר מדברי תורתו – היתה שמחתו מרקיעה שחקים. במשך ימי הוצאת הספר, כאשר היה פוגש מכר או ידיד, היה מבשר לו בשמחה: הריני מתעתד לחתן בן – ספרי יוצא לאור!
(מתוך הספר החדש והנפלא 'רבי שמואל יעקב')