הייתי בטוח שהוא כבר לא יחזור, כי נראה שהוא די נכשל במבחן. בחודש הבא הוא שוב הגיע. שאלתי אותו בעדינות "מאי האי? אתה נהנה לקבל ציונים נמוכים???"

הרב שמחה היינה, הוא אחד מראשוני הפעילים של 'דרשו', מי שייסד את מקום המבחן של 'דרשו' ב'קריית גת', וגם מנהל אותו עד עצם היום הזה.

איך בעצם הגעת ל'דרשו'?

האמת שהיתה לי פשוט סייעתא דשמיא מיוחדת. זה היה די בהתחלה, לפני כ-21 שנים, כש'דרשו' התחילו לעשות את המבחנים על 'הדף היומי'. עד אז הפעילות של 'דרשו' היתה רק בישיבות הקדושות, לצד 'אחינו' שפעל בבתי ספר ובמדרשיות, אבל מוקדי מבחן לציבור הרחב לא  היו קיימים.

כשהוחלט לצאת למהלך של פתיחת מוקדי מבחן ברחבי הארץ, ביררו ב'דרשו' מי יכול לתפעל את מקום המבחן ב'קרית גת', וכך מצאתי את עצמי מפעיל מוקד בחינה.

עם זאת, מאחר ולא הכירו אז את 'דרשו' ולא היו מורגלים לנושא הזה של מבחנים על 'הדף היומי' וכדו', ובנוסף מקום המבחן היה בבית כנסת ששכן בלב לבו של אתר בניה, היה לי אתגר לא פשוט להביא את הנבחנים.

איך באמת התמודדתם עם האתגר?

שמתי רמקולים גדולים, הפעלתי מוזיקה עם 'שירי דרשו', מילאתי את האזור במודעות צבעוניות על כך שיש פה מבחן של 'דרשו', עשיתי שלטים עם חיצים ממרחק של מאות מטרים, שיוכלו למצוא את המקום בקלות, וכמובן שעשיתי הרבה 'רוח' ואווירה בכוללים ובבתי הכנסת בימים שלפני המבחן, וכך נבנה לו מקום המבחן הזה בעמל וביגיעה רבה, ועם המון המון סיפוק שהיה לי מכל יהודי נוסף שבא להיבחן.

במשך השנים בוודאי נתקלת בסיפורים רבים שיוכלו לעניין את הקוראים שלנו…

בתקופה הראשונה, כשהתחילו מחזור חדש בדף היומי, הגיע חבר טוב שלי להיבחן, וכשהוא החזיר את המבחן הרשיתי לעצמי להציץ בתשובות, בנוכחותו, וראיתי שהוא ענה באופן חלקי, אפילו חלקי מאוד. הייתי בטוח שהוא כבר לא יחזור, כי נראה שהוא די נכשל במבחן.

בחודש הבא הוא שוב הגיע. שאלתי אותו בעדינות "מאי האי?" אתה נהנה לקבל ציונים נמוכים???

הוא אמר לי דבר שהסביר לי מה זה 'דרשו'… "כבר למדתי את המסכת כמה וכמה פעמים", הוא אמר לי, "באתי למבחן כי הייתי בטוח שאני שולט במסכת ואוכל לקבל מלגה בקלות. ואז הבנתי שהמבחן של 'דרשו' זה לא רק שאלות 'מלמעלה', אלא זה מבחן שמלמד אותי איך ללמוד. דווקא בגלל זה באתי שוב, אני רוצה שילמדו אותי ללמוד, בזכות המבחן הזה, כל הלימוד שלי הפך יסודי יותר ומדויק יותר…".

מדהים! בהחלט סיפור מעורר מחשבה.

נכון, ואני יכול להשלים את זה עם סיפור נוסף שאירע באחרונה. לילה אחד אני שומע רחש מאחורי הדלת, הבנתי שמישהו בא לקחת חוברת של 'עמוד היומי' מהכסא שמונח ליד דלת ביתי. הצצתי מחור הדלת ואני רואה את אחד מתושבי האזור, שהלילה חיתן את הבת שלו, אחרי החתונה הוא בא לקחת חוברת.

שאלתי אותו למחרת, תגיד, זה בדיוק מה שהיה חסר לך? לא יכולת לקחת א החוברת יום קודם?

הוא אמר לי "לא, זה לא בשבילי. פשוט אחרי החתונה, החתן עצמו נבהל כשהוא נזכר שהוא שכח לקחת את החוברת של 'עמוד היומי' מבית הוריו, וחושש לפספס את הלימוד היומי שלו… אמרתי לו, אל דאגה, נחזור הביתה ואני אדאג לך לחוברת, כדי שלא תחמיץ אפילו יום אחד של לימוד…".