הרב בנימין בירנצוויג
"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ" (שמות כ"ה, י')
כל מי שקורא פסוק זה שם לב לחשבון המידות שבו שמורכב מחצאי אמות באורכו רוחבו וקומתו, שהוא דבר הדורש הסבר, ובפרט שבמידות המזבח שבמשכן כל המידות הן שלמות בלי חצאים כלל!
מה משמעות הדברים?!
מבאר הכלי יקר ביאור נפלא שהוא יסוד גדול בדרך גדילתו של האדם בלימוד התורה הקדושה, שבאה התורה ללמדנו, שבארון שהוא מסמל את התורה הקדושה, הדרך העולה בית ה' להצליח ולהעלות, היא רק בהרגשה התמידית כי חסר בי מן השלמות, ותמיד יש לשאוף ולהמשיך לשאוף, וזה מה שיקדם את האדם אל ההצלחה, לשאוף לעלות ולעלות.
אפשר להוסיף עוד מבט מכונן בדרך צמיחת האדם בעבודת ה'. פעמים רבות אדם רואה את אשר לפניו, כמה גדולה היא העבודה, כמה רחבה תורתנו הקדושה מיני ים, כמה ארוך הוא זמן חורף כדי לעוברו בהצלחה, ועוד כל מיני מחשבות יאוש מפני אורך וגודל העבודה. באה התורה ללמדנו כלל להצלחה – אף פעם אל תסתכל על כל מה שנצרך לעשות, אלא על מה שהנך יכול לעשות, תמיד תתחיל עד היכן שאתה יכול, וממשם תמשיך עוד חלק ועוד תחנה, עד שתגיע לפסגה!
אמות המידה של הארון, היו בנויות מחצאי מידות, ללמדנו, כי אל לאדם לנסות לתפוס את כל המידה ואת כל הדרך כאחת, זו בדרך כלל משימה קשה ומייאשת. במקום זאת, ינסה לתפוס חצי מהמידה, כמיטב יכולתו, ומשם יצעד בבטחה אל הפסגה ואל היעד.
המעלה התלול של 'גבעת רוקח' בבני ברק
סיפר מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל, שכשאר הוא נכנס לבית דודו מרנא החזו"א זיע"א, אמר לו החזון איש, כי ברצונו ללכת לבקר בבית הוריו שהיו גיסו וגיסתו של החזו"א. בקשה זו היתה לפליאה בעיני רבי ניסים זצ"ל, שהרי החזון איש התגורר במעלה גבעת רוקח שבפאתי העיר בני ברק, ואילו הוריו של רבי ניסים גרו ברחוב ר' יהודה הלוי, מרחק הליכה די גדול, בפרט בהתחשב במצב בריאותו התשוש של החזון איש ובחולשה שאפפה אותו תמיד.
החזון איש שראה בפליאתו, אמר לו שאכן הוא חלש מאד, ואינו יודע אם יצליח ללכת את כל הדרך, אבל זה לא פוטר אותו מלנסות להתחיל… רבי ניסים התלוה אליו לדרכו, ואכן הדרך התארכה מעבר לזמן הרגיל, והחזון איש עצר כמה פעמים בדרך כדי לנוח מטורח ההליכה.
משהגיעו למפתן הדלת של הוריו של רבי ניסים, פנה החזון איש לאחיינו ואמר לו יסוד גדול בעבודת ה': אתה רואה?! הנה הלכנו והלכנו ולבסוף הגענו, אילו לא הייתי מתחיל ללכת בגלל אורך וטורח הדרך, לא הייתי מגיע, הדרך התארכה ועשינו הפסקות, אבל בסוף הגענו. פשוט צריך להתחיל לעשות מה שיכולים, ובסוף מגיעים!
סיפור זה מובא בספר 'אוצרותיהם אמלא', ושם הוא מוסיף עוד סיפור מעין זה על החזון איש, שכשהיה עולה את מעלה גבעת רקח שהיה מעלה תלול מאד, וכל מי שעמד בתחתיתו וראה את גובהו נפל בו איזה יאוש מפני קושי הטיפוס למרומי הגבעה. אבל החזו"א, כדי להקל מעליו טורח זה, היה עולה את מעלה הגבעה בצורת שיפעו משמאל ימין ומימין לשמאל, וכך הוא מיתן את הטיפוס התלול, והפך אותו לכמה חלקים של עליה. גם הנהגה זו מלמדת על ה'שיטה' המיוחדת של מרן זצ"ל, לא לנסות לעשות הכל בבת אחת, דבר שיוכל לייאש כל אחד, אלא לעשות חלק מה שיכולים ואז בע"ה מצליחים.
חצי צעד ועוד חצי צעד ור' אורי ניצח!
סיפר לי הגאון הצדיק רבי אורי זוהר זצ"ל, את הסיפור המדהים שהוא מרגיש שבזכותו הוא ניצח את המערכה על חייו. כשהוא היה בשלבי ההתקרבות לבורא עולם.
ר' אורי זצ"ל היה מפורסם ונערץ בעולם החולין, כל הבלי העולם הזה היו לרשותו כסף כבוד הערצה ו'חיים טובים' כמו שהם קוראים לזה. ובכל זאת הוא החליט שהכל שקר והתחיל להתקרב לתורת אמת. זה היה קשה במעמדו עם כל כך הרבה אפשרויות שצריך להתנתק מהן, זה לא קל. אבל התשוקה האדירה לאמת דחפה אותו קדימה למרות כל הקושי.
סיפר ר' אורי שהוא החליט בהתחלה לקבל על עצמו כל מיני חיזוקים בלימוד התורה וקיום המצוות, באחד הימים שלאחרי באו חבריו של ר' אורי לביתו. הם עוד לא הבינו שהוא כבר נמצא בעולם אחר, ובאו למפגש חברתי כפי שהורגלו עד אז.
ר' אורי הצדיק הכניסם, ועלה לקומה השניה כדי להשלים את חוק לימודו. הוא יושב ולומד את הגמרא הקדושה, ולמטה בסלון ביתו הוא שומע את שאגות הצחוק וקולות השמחה של החברים הכי טובים שלו, עד לא מכבר. הוא מתחבט מה לעשות הרי אני יודע את האמת ואני רוצה אותה, אבל מצד שני כזה מפגש איך אפשר? וכל החברה יושבים ונהנים ומעלים זכרונות ורק אני כאן, עם הטקסט הקדום והקדוש הזה, נאלץ לוותר…
הוא ירד לסלון ואז היצר התחיל להפעיל את חיילותיו על לב אחד, ליבו של ר' אורי שעמד להישבר… אבל אז הוא החליט לפעול בחכמה, לקום ולצאת מיד ובבת אחת להתנתק מכל ההמולה הזאת היה קשה מדי, היצר עבד במרץ רב. אז מה עושים? הוא החליט שהוא קם מהספה ומתקדם רק צעד אחד לעבר הדלת, זה כבר לא כל כך קשה כי אפשר עדיין לחזור…. אחרי הצעד הראשון, התחיל שוב מאבק והוחלט אסטרטגית על צעד שני נוסף, ושוב זה לא קשה, וככה מספר ר' אורי הוא עשה עוד צעד ועוד צעד, עד שהגיע למפתן הדלת, וכאן כבר היה קשה שהרי עוד צעד כאן זה יציאה מהחדר ולא רואים יותר וזה קשה, אבל אז הוא אמר לעצמו הרי עשיתי כמה צעדים ולא קרה לי כלום, בא אעשה עוד צעד אחד קטן לא גדול ונראה מה יהיה.
ואז הוא צעד צעד קטן אל מעבר למפתן הדלת, צעד קטן שהיה צעד ענק ונצחי שסימן לו שאפשר להתנתק. זה אמנם קשה אבל עוד צעד ועוד צעד, הובילו אותו אל מעבר למתרס. בעבר הנהר הנצחי, עבר הנהר של אברהם אבינו העברי.
גם בדרך ההתגברות על הנסיונות ומלחמת היצר, צורת העבודה היא זהה, לא לנסות לנצח בבת אחת, זה מאד קשה, להתחיל צעד ועוד צעד ואז הדרך קלה יותר להגיע ליעד!