בבית מדרשו של רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי" זצ"ל, חודש אדר תמיד נחגג בהתרוממות רוח מיוחדת. הצדיק היה אומר שהשם "אדר" מרמז על "אדיר במרום ה'", וכי בחודש זה השכינה קרובה לישראל באופן כזה שכל יהודי יכול לפעול ישועות.
באחת השנים, ביום ראש חודש אדר, הגיעה לביתו של הצדיק אישה ממררת בבכי. היא סיפרה בלב שבור שבנה הקטן מאושפז בבית החולים במצב אנוש. הרופאים, כך אמרה, הרימו ידיים וטענו שאין ביכולתם לעשות דבר מלבד להמתין לקץ. האישה התחננה לברכה, אך יחד עם זאת הייתה שרויה בייאוש עמוק.
הבבא סאלי הביט בלוח השנה שעמד על שולחנו, ואז פנה לאישה בפנים מאירות. "בתי", אמר לה ברוגע, "האם שכחת איזה יום היום? היום ראש חודש אדר! חודש שבו המזל של עם ישראל עולה וגובר. בחודש כזה, אין מקום לייאוש, רק לשמחה ולביטחון בה'". האישה הופתעה מהתגובה; היא ציפתה להשתתפות בצער, אך הרב דרש ממנה דבר שנראה בלתי אפשרי באותו רגע – לשמוח.
הצדיק ביקש מהנוכחים להביא כוס ערק ולערוך "לחיים" לכבוד ראש החודש. הוא בירך בכוונה עצומה, פניו להבו באור של קדושה, ואז פנה אל האישה ואמר: "לכי לבית החולים ותראי שהילד מחייך. השמחה שלך כאן תהיה הרפואה שלו שם". הוא הסביר לסובבים כי בראש חודש אדר נפתחים צינורות של שפע, והדרך לפתוח את השערים הללו היא על ידי ביטול המציאות הקשה והתחברות לשמחה של מצווה. האישה, ששאבה כוחות מדברי הקודש, מיהרה לבית החולים בלב מלא תקווה, ושם גילתה את הנס: הילד התעורר והחל להראות סימני התאוששות מופלאים, כנגד כל תחזיות הרופאים.