שח הגה"צ רבי שמעון שפיצר שליט"א:
סיפר לי יהודי העוסק לפרנסתו בעיצוב חדרי הפנים של הדירות: "פעם הזמין איש יהודי מחו"ל את שירותיי בשביל דירה אחת שיש לו בארץ ישראל. הכנתי לו תוכנית משורטטת היטב, אך האיש לא היה שבע רצון. הכנתי לו תוכנית שונה ושוב לא היה שבע רצון. כך הכנתי לו תוכנית שלישית ורביעית ואף אחת מהן לא מצאה חן בעיניו.
בסוף השתמש עם התוכנית האחרונה, וכששאלתי אותו מה הוא אומר עליה, ענה לי שהיא כשרה 'בדיעבד' ושאעשה טובה לעצמי אם לא אשלח לקוחות אליו לשאול את חוות דעתו על מלאכתי, כי לפי דעתו אינני יודע את המלאכה.
אמרתי לו בבטחון: 'דע לך שאיני צריך שתשלח לי לקוחות. הקב"ה שולח לי די והותר. עשה לי טובה ואל תשלח לי לקוחות…'. לאחר שהדירה היתה מוכנה, פרסם בעל הדירה שיש לו דירה פנויה להשכרה לחגי תשרי. לא עבר זמן רב וגביר גדול מוויליאמסבורג שהגיע לארץ ישראל לרגל חגי תשרי, ביקש לשכור את הדירה. הדירה הושכרה לו כדת וכדין.
בהיותו בדירה נתפעל הגביר מעיצוב הפנים, הוא התקשר למשכיר וביקש לדעת מי עשה את העיצוב. הלה הפנה אותו אלי, והגביר חתם איתי על עסקא של שלוש וחצי מיליון שקלים!"
ללמדנו שאם האדם בוטח בהקב"ה, הקב"ה יכול לשלוח לו את פרנסתו במלואה מאותו מקום שאחרים בטוחים שאי-אפשר שתבוא משם. וכאמור, מוכרחים אנו להתבונן בזה, כי אם לא נתבונן, נשוב תמיד לקדמותנו – זה יועיל לנו, זה יחיש את ישועתנו… לא! שום השתדלות אינה יכולה להועיל. אמנם מחויבים אנו לעשות השתדלות כפי שאנו מחויבים ליתן צדקה, אבל אין להשתדלות שום כוח עצמי להביא לנו את פרנסתנו!
•
עוד סיפר לי ידיד נאמן אשר המצב הכלכלי שלו דחוק מאוד מה שאירע עמו ביום חמישי אחד: "נסעתי לחנות 'שערי רווחה' שבעיה"ק ירושלים ת"ו כדי לקנות את צרכי השבת לי ולבני ביתי, אך ידעתי שאין לי פרוטה לפורטה לא במזומן ולא באשראי. בהיותי על אם הדרך עלה במחשבתי להתקשר לפלוני שידעתי שאולי ירחם עלי ויתמוך בי ובמשפחתי כדי שאוכל לקנות את מאכלי השבת. הוצאתי את הפלאפון להתקשר, אך לפתע התחזקתי בבטחוני בה', החזרתי את הפלאפון לכיס ואמרתי – 'הן הקב"ה צריך להושיעני, וכי זקוק הוא בהכרח שאתקשר בעבור כך לפלוני?!' הוא בוודאי יכול להושיעני בהיותי בתוך החנות מבלי שאתקשר לאף אחד בעולם…
הגעתי לחנות, לקחתי עגלה גדולה והתחלתי לאסוף את המצרכים אחד אחרי השני, תוך שאני יודע שאין לי איך לשלם עליהם והקב"ה בוודאי יושיעני. לפתע אני שומע את הפלאפון שלי מצלצל. אני מרים. על הקו נמצא בן משפחתי שמעולם לא תמך בי כספית ואף עתה לא ידע היכן אני נמצא. 'שמע נא' – אמר לי בן משפחתי – 'ידוע לי שאתה שרוי במצוקה כספית וכעת נמלכתי לעזור לך. קח נא מספר אשראי והשתמש בו בשביל לערוך קניה כיד המלך…'
ויהי לפלא!
(הבינני למעשה)