בחודש סיון תשפ״ה במסגרת עבודתי יצאתי לקליבלנד שבארצות הברית – משתף מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן – בשדה התעופה פגשתי יהודי מוכר, צדיק אמיתי הממית עצמו באהלה של תורה, הרב שמעון, הלה ניגש אלי בבקשה, 'נאלצתי לצאת לחו״ל כדי להשיא את ילדיי, אך איני מתמצא ואין ברשותי טלפון, בבקשה תלווה אותי ותעזור לי להסתדר במציאת אכסניה, נהג וכו". נעניתי בשמחה להזדמנות ולזכות שסיבב השי"ת לידי לגמול חסד ליהודי על אם הדרך.
'אני איתך ולצידך יד ביד' הבטחתי. באותה שעה לא ידעתי את משמעות הבטחתי. הגענו לקליבלנד שם כפי שהבטחתי ניסיתי לדאוג לו לאכסניה ודרייבר שיקח אותו. והנה, להפתעתי הוא מספר לי שכבר אינו צריך, 'בטיסה נפגשתי עם יהודי מקומי עשיר שהודיע לי שדואג לכל צרכי, לאכסניה, לנהג ואפילו הוא אישית, הנוהג לתת את צדקותיו אך ורק למוסדות ונצרכים מקומיים, יחרוג ממנהגו ויעניק לי צ׳ק שמן'.
ביום בהיר אחד התוודענו כולנו לפתע פתאום יחד עם כל בית ישראל כי פרצה מלחמה עם איראן והשמיים נסגרו לחלוטין. מה עושים: בעוד שבועיים אני מחתן בישראל ?! בימי המלחמה הראשונים לא היה עם מי לדבר, אך משחלפו כמה ימים עדכן הסוכן כי מצא עבורי טיסה מאיטליה, ומשם ל'שארם א שייח', משם כבר החלו להיות שיירות מצויות ברכבים לישראל. הסברתי לסוכן כי אני נמצא עם יהודי ת״ח שפרשתי חסותי עליו, ולא אוכל לעזבו. עוד שעה של מאמץ והסוכן הודיע שסידר לשנינו טיסה מקליבלנד לניו יורק, ולאחר המתנה קצרה שם, טיסה לאיטליה, ומשם טיסה ללרנקה ומשם לשארם א שייח.
בדרך לניו יורק הודיע הטייס שאירעה תקלה במטוס, ויקח זמן לתקנה. לאחר כמה שעות מורטות עצבים הבנו שהפסדנו את טיסת ההמשך לאיטליה.
הגענו לניו יורק בשעת לילה מאוחרת, כשפנינו אל הלא נודע. התקשרתי לחבר שאמר לי שיש לו מקום לינה אחד בלבד. לא ידעתי מה אעשה עם הת״ח הרב ר׳ שמעון. הוא ביקש שאקח אותו לשטיבלך המפורסמים "שומרי שבת". 'אני כבר אסתדר' הוא אמר. האמת, כבר נוכחתי שהקב״ה מוליך אותו במסלול הירוק, בנתיב המהיר השמור לעמלי תורה, כך שהשארתי אותו בלב יותר רגוע.
למחרת הוא מספר לי כי ניגש אליו יהודי מיוזמתו, שאל אותו אם יש לו היכן ללון, ומשנענה בשלילה שכר עבורו חדר מפנק בבית מלון יהודי סמוך, כולל ארוחת בוקר מפנקת.
בינתיים התגלגלה לאוזני שמועה שהפקיד הממונה על טיסות החילוץ לישראל מוכר לי היטב. יצרתי קשר איתו. הלה אמר שיעשה הכל למעני, למרות שעל כל מקום פנוי מתקיימת מלחמת עולם. הסברתי לו כי אני זקוק לשני מקומות. כאן כבר התכרכמו פניו, אין מצב לשני מקומות. הסברתי לו שאני מלווה יהודי צדיק שהתחייבתי לו לפני פרוץ המלחמה שלא אעזוב אותו. כאן הוא נמס קצת: 'אם מדובר בצדיק אני כבר לא יודע, כי רק אתמול פנה אלי חתן ואמר לי שבעוד חודש הוא מתחתן. דחיתי אותו על הסף: יש כאן בקשות דחופות של לוויות וחתונות שנערכות השבוע! אתה מתחתן בעוד חודש. תחכה בסבלנות. החתן אמר לי: 'אני לא יודע אם אתה מכיר את הרבי שלי. הצדיק האדמו"ר רבי ישראל מויזניץ שליט״א, הרבי צווה עלי להגיש בקשה, ומחר בעז״ה יעלו אותי על טיסת החילוץ׳. דחיתי את בקשתו, ולגלגתי בליבי: 'הרי למי יש גישה לרשימות חוץ ממני. כמה התפלאתי למחרת לראות את שמו בראש רשימת המזומנים לטיסה, אין לי מושג מי שם אותו שם. אך למדתי כי לצדיקים ישנו "מסלול ירוק" 'עוקף' מכשולים ומניעות. לא חלף זמן רב והפקיד הודיע לי שב״ה השיג לשנינו מקום בטיסת חילוץ, ועלינו להגיע לקפריסין ביום ובשעה היעודה.
שוב, נוכחתי לדעת כי לעמלי התורה ישנו מסלול ונתיב משלהם. עלינו על הטיסה לאיטליה. אותי הושיבו בספסל צפוף בין שני גברים. לעומת זאת הצדיק ר׳ שמעון קיבל מקום ליד אשה. הוא ביקש מהצוות בדרכי נועם להחליף לו את המקום, או לחילופין להורידו מהטיסה. הצוות שהתרשם מכנות דבריו, למרות הקושי בהמתנה מורטת העצבים והרצון לחזור הביתה, העמידו לרשותו שלושה מושבים ריקים, כך שיכל אפילו לישון בדרך הארוכה…"
הסיעתא דשמיא המשיכה ללוות אותו גם כשהגענו לבית חב״ד בלרנקה לחניית לילה, בהמתנה לטיסת החילוץ. השליח שקיבל אותנו במאור פנים מיוחד אמר שנשארה לו רק מיטה אחת פנויה. העמדתי אותה בשמחה לרשות רבי שמעון הצדיק. הבנתי שחובתי לדבוק במידת בוראי ולכבד ת״ח וצדיק שכמוהו. הגענו לישראל כשכולי מלא התפעלות מ'המסלול הירוק', הנתיב המהיר והמלטף השמור לצדיקים ועמלי תורה.
יומיים לפני חתונת בני שיחי׳ יצאנו יחד, אני עם בני החתן נ״י, לכולל הירושלמי, להתברך מפי הצדיק רבי שמעון העמל בתורה, בברכת התורה הנותנת ללומדיה ברכה וחיים, חן וחסד ורחמים.
(התחזקות וביטחון – זרע שמשון)