מדוע בזמננו המשהה נקביו אינו עובר על הלאו של 'לא יהיה בך עקר'? │ ומה הדין בעניין קינוח הצואה בנייר ?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'הנהגת אדם בבוקר' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ג' סעיפים י"ד – י"ז]
החשש מפני הוצאת זרע לבטלה
יזהר שלא יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה ולמטה, מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, אלא אם כן הוא נשוי, שאז החשש הוא פחות, ובזה כתב המשנה ברורה, שגם בנשוי, אם אשתו אסורה או שהוא בדרך, יש לו להיזהר בזה, ומידת חסידות להיזהר בזה גם הנשוי, וכאשר הוא נמצא במקום שהוא מפחד, אין בזה בעיה.
אפילו מי שאינו נשוי, מותר לסייע בביצים, כיוון שאז החשש שיבוא לידי חימום, הוא פחות.
לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין, אבל להתחכך אסור.
המשהה נקביו עובר על 'בל תשקצו'
אדם שמשהה את נקביו, עובר על 'בל תשקצו', וכן על לאו של 'לא יהיה בך עקר', ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שבזמננו נשתנו הטבעים, ולא עוברים על 'לא יהיה בך עקר', אלא רק על 'בל תשקצו', וההגדרה מתי עוברים על 'בל תשקצו', מובא באשל אברהם, שאם אדם יכול להסיח את דעתו מהצורך להתפנות, אינו עובר על בל תשקצו, ורק אם הצורך הוא כל כך חזק, עד כדי כך שגם כשהוא עוסק בדברים אחרים הוא עדיין לא מסיח דעתו מזה, הוא עובר על בל תשקצו.
קינוח במים או בנייר
צואה במקומה אפילו במשהו, ולכן צריך להיזהר לקנח היטב את הצואה שבפי הטבעת על ידי מים או רוק, ומובא כאן בהערה בשם רבי חיים קנייבסקי, שהניירות שלנו כיוון שהם מקנחות היטב, יש להם דין כמו של מים או רוק.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א