הסיפור התרחש סמוך לערב פסח תשס"ג. זוג צעיר, תושב העיר אלעד, התגורר בדירה שכורה, ורכש מקבלן דירה שהייתה בתהליכי בניה. בני הזוג שילמו לקבלן בתשלומים, לפי קצב התקדמות הבניה.
יום אחד, השיג הבעל סכום של עשרת אלפים דולר, שבימים ההם היו כארבעים ושמונה אלף שקלים. הוא תכנן להעביר את הכסף לקבלן, ובינתיים הוא הניח את שטרות הכסף במקרר, עטופים בנייר כסף שהוכנס לתוך שקית עוגיות.
אשתו החליטה באותו יום להתחיל לנקות את הבית לפסח. היה זה ביום חמישי. האישה החלה לנקות ולפנות את המקרר ואת המקפיא. היא עבדה ביסודיות וזרקה את כל שאריות החמץ לפח. בין היתר, היא השליכה את השקית שהכילה את הכסף העטוף בנייר הכסף.
כאשר הגיע הבעל הביתה, הוא פתח את המקרר כדי להרוות את צמאונו. הוא נעצר בהלם כשגילה שהמקרר נוקה ניקוי יסודי לפסח על ידי אשתו. בפנים חיוורות הוא סיפר לה שהניח שם את הכסף, כי פחד להחזיק בגלוי סכום גדול כל כך. הוא ניגש בזריזות לעבר החלון והבחין במשאית זבל שאספה את האשפה, מתרחקת. הוא החל לרדוף אחרי המשאית, כשכולו מתנשף, וניסה לסמן לנהג לעצור. לפתע, ללא כל סיבה הגיונית, נתקעה המשאית סמוך ליציאה מהעיר. היהודי הסביר לנהג שבתוך משאית הזבל נמצא סכום גדול שהלך לאיבוד.
נהג המשאית אמר לו שהוא מתקשר להזמין חילוץ למשאית שהתקלקלה, והוסיף שלאחר חילוצה, תגיע המשאית לכפר קאסם ושם ירוקנו את האשפה. החילוץ התעכב ורק בבוקרו של יום שישי חולצה המשאית ויצאה לכפר קאסם. המצב היה נראה אבוד, אבל במהלך ההתרחשויות, הזכיר הבעל לאשתו שוב ושוב שהכל מאת ה'. שניהם התחזקו יחד והכריזו שהם מקבלים את הכל באהבה, מאמינים בני מאמינים שהכל יסתדר.
כדי לא להימנע מחובת ההשתדלות, גייס הבעל כארבעים יהודים טובים מתושבי העיר, והם נסעו לעבר כפר קאסם. העיר אלעד הייתה אז מועצה מקומית, ומספר התושבים שהתגוררו בה היה קטן מאוד. כולם הרגישו שותפים לגורלו של אותו יהודי, ומתוך אחדות הגיעו כולם לכפר הערבי. הם פתחו במסע חיפושים כדי למצוא את סכום הכסף שאבד. המשימה הייתה קשה ביותר, כמו למצוא מחט בערמת שחת. החיפושים עלו בתוהו והשבת ממשמשת ובאה. ציבור המחפשים חשש, שכאשר הם יעזבו את המקום, התושבים הערבים יקפצו על הזדמנות הפז שנקרתה להם, וינסו למצוא את חבילת השטרות. לכן, נהגו בדרך חכמה ביותר: הם עשו מעגל והחלו לרקוד משמחה, כדי שהערבים יחשבו שהשטרות התגלו ושבו לבעליהם וכך לא יחפשו אחריהם במהלך השבת. המחפשים חזרו לאלעד כדי לשבות את השבת. במהלך השבת, הגיעו לאוזניו של המאבד מילותיו של החיד"א: "ובעינינו ראינו בני אדם שהגיעתם צרה עד לקראת שבת, וביום שבת עצמו הסיחו דעתם מצרתם ושמחו בשמחת השבת כראוי ולא הכניסו עצב ודאגה בלבם על צרתם, זכו שאבלם נהפך להם לששון ונושעו מצרתם בנס ופלא". זו הבטחה מפורשת מהחיד"א, שאדם נקלע לצרה כלשהי ומסיח דעתו ממנה ביום השבת – הוא רואה ישועות!
מיד בצאת השבת, חזרו תושבי העיר אלעד לכפר קאסם. הם הביאו פנס רב עוצמה והוא האיר את כל השטח בצורה נפלאה. החיפושים התחדשו, וברוך השם, הכסף נמצא על ידי אחד מתלמידי החכמים שבעיר. האבדה הושבה לבעליה, המתח יד באחת, וכולם הודו לבורא עולם על הנס המיוחד. כעבור יומיים ממציאת האבדה, נולדה לבני הזוג בת ראשונה, לשמחת כולם.
סיפור אמיתי זה, ממחיש לנו עד כמה חשובה בעיני הקדוש ברוך הוא האחדות. כשיהודים מפקירים את זמנם ומקדישים שעות על גבי שעות כדי לסייע ליהודי במצוקה – אין ספק שבורא עולם צופה ורואה את מסירות הנפש ואת הדאגה של איש לאחיו, ובכך מתווספות לעם ישראל זכויות רבות בשמיים. (אמונה שלמה)
(מטעמים לשולחן שבת)