הרב מאיר בנימיני
"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות י"ט, י"ז)
באחד משיעוריו של הרב בן ציון סנה שליט"א, הוא הזכיר את דברי הגמרא במסכת שבת (פח.) על הפסוק בפרשתנו: ״ויוצא משה את העם לקראת האלוקים, ויתייצבו בתחתית ההר״, מלמד שכפה עליהם הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית ואמר להם: אם מקבלים אתם את התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. ידוע.
מה הפשט ״שם תהיה קבורתכם״? הן היה ראוי לומר: ״פה תהא קבורתכם״, כאן ועכשיו אבל, אומר לכם מה השמעתי: יש קבורה, הקרויה ״שם״ ולמה הכוונה?
ילד מקרטע בתלמוד תורה. מרגיע עצמו: לא נורא, בישיבה הקטנה אתאמץ ואכבוש את מקומי. שם אפרח. בישיבה הקטנה הוא מסתכסך עם המשגיח ומתעמת עם המגיד שעור, אבל המבט קדימה: עוד מעט יעלה לישיבה הגדולה. שם יפתח דף חדש.
"שם" חדש
כצפוי, בישיבה הגדולה מדשדש הוא בשוליים ורומז להורים ש״אפשר כבר לשמוע״. כי אם רק יתחתן, הכל יסתדר. פה, זה כבר אבוד. אבל שם, בחיי הנישואין, יהיה נפלא. ואז ? חושך בעיניים. חש כשק חבטות. הבית מצד אחד, והכולל מצד שני, וההורים משני הצדדים. מה עושים?
התרופה ידועה: משנה מקום משנה מזל. או שהוא פוגע בשלמות הבית, או שהוא עורק מהכולל. הלימודים אינם בשבילו, הוא יודע זאת מימי התלמוד תורה. בעבודה הוא בוודאי יצליח. ומה קורה כשהוא אינו מסתדר במקום העבודה? אין בעיה, המקום הבא יהיה המשלם. וכך נדחף הוא מ״שם״ אחד ל״שם״ שני, עד ל״שם״ האחרון, עד ל-״שם״, תהא קבורתכם.
והמשיך הרב סנה ואמר: כמה נפלא ביאור רבותינו בפסוק ״ואהבת את ד' אלוקיך״ (דברים ו, ה), שלא יהיו לבך חלוק על המקום (רש"י), הינו שלא תטיל את ההאשמה על המקום שאתה בו, ולא תבקש לשנותו, אלא פה תסתדר וכאן תמצה, אל תדחה ואל תשהה.
"שם" ו"מחר" – היינו הך
שמעתי משל ממשלי הקדמונים. נוצותיו של עוף השלך מדיפות ריח נורא. בנה קנו בין ענפי העץ. נסבו עליו כל הצפרים וגרשוהו, כי עלתה צחנתו. בנה קנו בעלית הגג, עלו הדיירים וגרשוהו, לא יכלו שאת באשו. החליט להגר למרחקים. פרש כנפיו ועף, והנה הינשוף החכם לקראתו. שאלו: ״אנה פניך מועדות?״ ענה: ״למדינת הים, למצוא שם מנוח״. אמר לו הינשוף: ״מה תועיל בנדודיך, אם את נוצותיך תישא עמך״.
אבל, נדגיש ה״שם״ אינו רק מקום אחר, האשליה ש״שם״ יהיה טוב. ענינו גם דחיה לזמן אחר, ״מחר״ אשתפר. ובכלל, ״יש מחר שהוא לאחר זמן״ (רש״י שמות יג, יד). יתכן שהשלך אינו יכול להתנקות. אבל אנו, יכולים להשתפר.
ה״אמרי חיים״ מויזניץ זצ״ל: היה אומר "צא הלחם בעמלק מחר״ (שמות יז, ט), יש עמלק מיוחד, כוח טמאה ושמו: ״עמלק מחר״… מחר יהיה טוב. ממחר אתחיל להשתפר. למה ממחר? כאן ועכשיו. ובנו כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויזניץ זי"ע היה אומר "וקדשתם היום ומחר", תקדש היום כי תדע שיש מחר בעולם הבא ותצטרך לתת דין וחשבון.
ואכן, כל גדולי עולם, שצמחו לענקי התורה, עשו זאת "היום" בלי לדחות, וכך זכו להאיר את עיני ישראל!
מודל לחיקוי
בישיבה בפוניבז', היה מתגורר יהודי צדיק מתלמידי קעלם, רבי יוסף שלמה הורביץ זצ"ל, ובזקנותו בהיותו למעלה מגיל תשעים, היה יושב ולומד בשטייגע'ן נפלא כמו בחור צעיר! הוא היה לומד בהתמדה אדירה, ומבלי להפסיק ולדבר באמצע. והיה לומד אפי' עם 'קצות' ו'נתיבות', ממש להפליא!
אמנם כשהיה הענין מוקשה, אמר שאינו יכול להתעכב מדאי הרבה זמן, כי כבר אין לו זמן רב להיות בעולם, וצריך להמשיך… הוא היה אחד מאותם תלמידי חכמים שהחזו"א יעץ להרב מפוניבז' להכניסם לישיבה, כדי שהבחורים ילמדו מהם! ואכן היה מה ללמוד.
מנהגו היה, שכל יום בשעה שתיים בלילה, היה עולה להיכל הישיבה, ולומד בעמידה עד לתפילת שחרית! בין בקיץ בין בחורף. ובחורף, בלילה, היה בהיכל הישיבה קור נורא. אך הוא לא התחשב בכך, ועלה ללמוד.
אין לי זמן להיות חולה
פעם אחת, לקה בדלקת גרון קשה מאוד, עם חום גבוה, ואף על פי כן עלה בשעה שתיים בלילה לישיבה!…
פגש בו בחור ואמר לו: הלא הינך מתלמידי המוסר בקעלם, והם היו מדקדקים במעשיהם שיהיו הכל על פי הלכה, וכפי שמסופר הרי רבי ישראל היה נזהר מאוד ב'ונשמרתם', והיה שומר על כל מה שהרופא אמר לו בדקדוק! וכיצד הנהגתך מתאימה לכך? הנך עולה עתה לאולם הישיבה עם דלקת חריפה כזו?!…
רבי יוסף שלמה החל לצחוק… וענה לו: רבי ישראל שדקדק בכל המצוות, הרי דקדק מאוד גם במצות 'ונשמרתם', אך אני שאיני מדקדק כמוהו, בדיוק במצות 'ונשמרתם' אהיה 'פרומע'ר'?… בדיוק שם אני צריך להחמיר???
אני רוצה לעלות ללמוד!! עוד מעט קוראים לי לישיבה של מעלה, אין לי זמן להיות חולה…
טעם הגלות
בספר מעשה איש מסופר כי הגר"א פלצ'ינסקי זצ"ל דיבר פעם עם החזו"א על ענין ה'גלות' שעשה הגר"א, האם היה זה לשם 'סיגופים'? אולם החזו"א ביטל זאת, ואמר: להגאון לא היה שום הבדל אם ישן על מטה או על הקרקע, אם יאכל כך או פחות, כל עניני עוה"ז לא היוו אצלו שום נפקא מינא, הכל הבל וריק ולא היו אצלו בגדר נסיון כלל.
אלא הנסיון בגלות הוא כיון שבהליכה בגלות המחשבה נטרדת ואין מנוחת הנפש, והעבודה הקשה היא ההתאמצות גם בדרך בגלות, לרכז את מחשבתו בתורה ובדבקות בד' ובכל המדרגות, על אף הטרדות, זהו ענין הגלות!…
השמירה על הסדרים
מסופר כי הסבא מקלם, היה לו סדר קבוע כברזל, שלא זז ממנו! ומשעה תשע לא היה פותח את הדלת לשום אדם. היתה זו אחת מהעבודות הגדולות בקלם, כי אמר שזה הפשט בחז"ל 'קבעת עיתים לתורה', שזה מדבר גם על תלמיד חכם, שזמן הלימוד יהיה קבוע כולו לתורה בלי הפסקה לדברים אחרים בשום אופן!
פעם הגיע איזה עשיר מופלג, ואמרו לו שיזדרז להכנס לסבא לפני השעה תשע, כי אחר כך הסבא בשום אופן לא יפתח לו את הדלת.
אולם הוא חשב 'מי כמוני'… הרי רק אדפוק בדלת הסבא ימהר לפתוח… ולא הזדרז.
כאשר בא אחרי הזמן והכה בדלת מכות נוראות! הסבא רק ניגש להציץ בחור הדלת כי חשש שזה מאנשי הממשל… וכשראה שזה יהודי חזר למקומו כאילו לא היה דבר.
'אדם גדול' ברגע אחד
בספר 'במחיצתם' מובא שהחזון איש היה אומר שלפעמים בחור הולך לטייל לעצמו, ובדרך מהרהר ומתבונן: 'מה תכליתי, מה יש לי מכל הבלי העולם הזה', ומקבל הוא על עצמו עול תורה באמת. ברגע אחד הרי הוא כבר אדם גדול!
אמנם יש לו עדיין את העבודה המעשית להגיע לזה בפועל, אבל 'בחפצא' הוא כבר אדם גדול. והוסיף החזו"א, שלפעמים זה קורה בזכות עצמו, ולפעמים זה בזכות אבות, שהיתה לו איזו סבתא שהתפללה על נכדיה…
ועוד הוסיף החזו"א היה אומר שאצלו כל בחור הוא בספק גדול הדור! והיתה עובדא שהיו שרצו לפתוח מסגרת מיוחדת לבחורים חלשים, אך החזו"א לא הסכים ואמר, מי יוכל להכריע מי הוא בחור חלש.
וסיפר מרן על אחד שבבחרותו שכישרונותיו היו כל כך חלשים עד שלא הצליח בשום אופן להבין את דברי רש"י שכתב ש'כל אות שצריכה למד בתחילתה, הטיל בה הא בסופה', ולבסוף נהיה לאחד מגדולי הדור. והנה אם היה מגיע אלינו בחור כזה, הלא היינו שולחים אותו מלכתחילה למסגרת של חלשים ומונעים ממנו את היכולת לצמוח ולגדול…