הרב בנימין בירנצוויג
"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ט, א')
מודע המתין הקב"ה לתת לעם ישראל את התורה במשך שלושה חודשים?! מדוע מיד ביציאתם ממצרים אחרי שראו לנגד עיניהם את גילוי השכינה הגדול בקריעת ים סוף 'ראתה שפכה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי', לא ניתנה להם מיד התורה הקדושה?!
טעם נורא הוד על סיבת העיכוב בנתינת התורה, מצאנו במדרש (קהלת רבה ג, טו): ראויים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים שתנתן להם תורה מיד, אלא אמר הקב"ה, עדיין לא בא זיוון של בָנַי, משעבוד טיט ולבנים יצאו, ואין יכולים לקבל את התורה מיד. משל למה הדבר דומה, למלך שעמד בנו מחוליו, ואמרו לו, ילך בנך לבית הספר, אמר עדיין לא בא זיוו של בני… אלא יתעדן בני שנים ושלושה ירחים במאכל ובמשתה ויבריא, ואחר ילך לבית הספר. כך אמר הקב"ה עדין לא בא זיוון של בני, משעבוד טיט ולבנים יצאו, ואני נותן להם את התורה?! אלא יתעדנו בניי שנים ושלושה חודשים במן באר ושליו, ואחר כך אני נותן להם את התורה, אימתי? "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני".
נורא למתבונן! אין אפשרות לקבל את התורה, בלי הכנה, בלי מנוחת הנפש, בבלבול הדעת והנפש! התורה הקדושה היא מתנה מבית גנזיו של הקב"ה! הקב"ה ואורייתא וישראל חד הוא! אחד ממש! כזו מתנה שהיא חלקו של הקב"ה כביכול, בשביל לקבלה, בשביל ללומדה, בשביל להבין רוב עומקה סודה ופנימיותה, צריכים בהכנה לדעת לקראת מה באים.
העולם הזה
יהודי אחד נכנס פעם למרן הרב שך זצוק"ל להתייעץ עמו בענין מסויים, הכניסו אותו לחדר לימוד של הרב שך, שהיה באמצע לימודו, והוא התיישב ליד השלחן ממול הרב שך ממש סמוך אליו.
הוא יושב ויושב וממתין שמרן הרב שך ירים עיניו מספר קצות החושן בלימוד היה שקוע, אבל חולפות להן הדקות, חמש דקות, עשר דקות, חמש עשרה דקות, עשרים דקות, ואז לפתע ננער הרב שך והרים את עיניו, והנה רואה הוא את היהודי ממתין ליד השלחן.
כמובן, הרב שך מיד התנצל שלא שם ליבו אליו, והסביר שהיה שקוע מאד להבין איזה שטיקל בקצות, ולכן לא שם ליבו והתנצל על כך, ואז אמר אותו יהודי לרב שך 'אני מקנא בעולם הבא של הראש ישיבה' כזו שקיעות בלימוד התורה….! הרים הרב שך את ספר הקצות החושן בשני ידיו ואמר 'עולם הבא איני יודע אם יש לי, אבל עולם הזה ודאי שיש לי'.
כשבאים ללמוד את התורה הקדושה בידיעה שהא תורת ה' ממש, ההרגשים השקיעות כל החושים נמצאים בה, והיא ממש עולם הזה של תענוגות אין סוף!
שמחה וחיות
סיפר הגאון רבי אליעזר לופיאן זצ"ל ששמע מאביו מרן ר' אליהו לופיאן זצוק"ל: בעיר בריסק היה ילד שמלמדיו בתלמוד תורה היו מתפעלים ממנו מאד, הוא היה משמיע הערות חריפות וסברות גאוניות, והיו כולם משוכנעים שיצא ממנו גברא רבא.
שמעו הגיע גם לאוזנו של מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, שתהה על קנקנו ולא התלהב ממנו… ואכן כעבור שנים גדל הנער, ונעשה עוזר לעגלון.
ככשאלו את מרן הגר"ח, איך ידע שלא יצא ממנו גדול בתורה, אמר ראיתיו לומד בלא שמחה בלא חיות, ועיקר לימוד התורה הוא בשמחה וחיות, ללא זה לא יתכן להתגדל ולהתרומם מהתורה הקדושה.
'אמר אביי' – בשמחה
אור לר"ח אייר תשי"ט תחילת זמן קיץ בישיבות הקדושות, נכנס בחור ישיבה למרן הגאון מטשעבין זצוק"ל, לקבל ברכתו לרגל תחילת הזמן החדש.
הרב מטשעבין הרים עינו הטהורות, הסתכל בעיניו, ואמר שתי מילים בטון של התרגשות ורגש 'נאר בשמחה' 'נאר בשמחה'! רק בשמחה רק בשמחה!
שאלו הבחור 'וי אזוי מכאט מען דאס'? – איך עושים זאת? השיב הרב בניגון מיוחד 'מי זאך מחייה מיט אביי ורבא!'" – יחייה עצמו עם אביי ורבא!!!
כמעשה זה סיפר אברך שנכנס למרן החזו"א זצוק"ל, והתחיל מרן לדבר עמו אודות אלו שאינם שרויים בשמחה ואמר לו 'הם מתהלכים שבורים בגלל שאין הלימוד שלהם כראוי, והם חושבים שזה בגלל היצר טוב, והאמת שזה היצר הרע! ומדוע? כי איתא במדרש "איזהו חכם השמח בחכמתו", כשמתחילים ללמוד ורק אומרים את המילה 'אמר אביי' כבר צריכים להיות בשמחה'.
אם ניגשים ללימוד התורה בהרגשה כזו עצומה ובידיעה שכל מילה זה חכמה אלוקית, שכרה אין סוף על כל מילה ומילה, אז יש שמחה עמוצה רק בהזכרת המילה 'אמר אביי', אז כשהוא אומר אביי ורבא, יש לו חיות ושמחה עצומה.