"הוא ישב בפינת ביהמ"ד של חסידי סטאלין קרלין בבארא פארק, ועמל בתורה במתיקות נפלאה. כך שעה אחר שעה, עם סיום תפילת שחרית, הוציא מתיקו סנדוויץ' לארוחת הבוקר, בירך ברכת המזון ופנה לתלמודו. האברך ישב בפינתו הקבועה כשערמת ספרים גבוהה לצידו…
במשך שעות רבות הגה בתורה בהתמדה. כשהציבור חזר מפעלו ועבודתו לעת ערב לתפילת מעריב, עדיין מיודענו האלמוני היה יושב באותו מקום והוגה בתורה בשקיקה. לאחר תפילת מעריב, היה מחזיר את הספרים למקומם, מנשק את הגמרא בחיבה, וחוזר לביתו. ולמחרת בבוקר חוזר חלילה: מגיע עם שחר, מצטרף לתפילה הקרלינאית בקול ובהתלהבות, וחוזר לתלמודו בערגה ובשקיקה. כך יום אחרי יום עד שהפך לחלק מנוף בית הכנסת הסטולינאי בשדרה השש עשרה פינת רחוב הארבעים ושבע.
"המראה הסוריאליסטי הזה חזר על עצמו במשך שנים. יום אחד ניגש אמו"ר רבי ישראל גולדהבר זצ"ל לאותו יהודי הונגרי". מעיד בנו יבדל"ח הר"ר שלמה זלמן הי"ו, "אבא בא עמו בדברים מהיכן הוא, ובעיקר: מהיכן ירק זה חי". הוא ניגש אליו ובחיוך פתח עימו בשיחה, כשהגיע ל'עיקר' ושאלו לפרנסתו, השיבו ה'מתמיד' בסיפור מדהים ומרגש ביותר:
כאברך שחשקה נפשי בתורה, אך משפחתי גדלה, נאלצתי לצאת לעסוק על המחייה ועל הכלכלה. חישבתי איזה תפקיד אוכל לבצע באופן צנוע, בלא להתבייש ובלא להיחשף למראות אסורים, רציתי להתפרנס בכבוד בלא לרדת ברמה הרוחנית, והנה צדה עיני מודעה: 'דרוש נהג משאית לחלוקת חלב לצרכניות ומוסדות'. שעות העבודה: החל מחצות ליל עד לסיום הקו באשמורת הבוקר. הפרטים ממש מצאו חן בעיניו, סיפר היהודי: עבודה בשכר גבוה בשעות שקטות בהם היקום נם את שנתו. כך התקבל לעבודה שקטה וצנועה ממנה התפרנס ברווח יחסי, ונשארו לו שעות רבות להגות בתורה, מחמד נפשו.
"לילה אחד במסלולו הקבוע, נעצר באחת מהתחנות בסופר מרקט שבשיכון סקווירא. החנה את המשאית, העמיס על העגלה את ארגזי החלב והוביל אותם לפתח החנות. היה זה ליל חורפי קר. השעה היתה קרוב לשלוש לפנות בוקר. הרחובות היו שקטים. צינת השחר עטפה את הישוב החסידי השקט. לפתע התקרב אליו יהודי חסידי בצעדים נמרצים. הוא נבהל לרגע. הלה התקרב ואמר לו: "הרבי קורא לך". הוא חשב שהלה מהתל בו: מה לו ולרבי מסקוירא?! הן מעולם לא ראהו, ומעולם לא שמע הרבי ממנו. סבור היה לרגע כי היהודי שפנה אליו לוקה בנפשו חלילה. לכן התעלם מדבריו, חייך וברכו ב'גוד מורנינג' ידידותי. בעודו מבקש להמשיך במסלולו, נעמד החסיד בדרכו ואמר לו: 'ר' יהודי, אני הגבאי של הרבי הגר כאן ממול'. כשמחווה באצבעו לעבר ביתו נאווה קודש של הרבי 'ההויף', כלשון החסידים. הרבי מבקש שתיכנס אליו מיד.
"משראה את נחישותו, נעל את המשאית ועלה לקודש פנימה. הרבי שליט"א קיבלו במאור פנים ושאלו למעשיו. הרבי שיתף אותו שנכנס אליו הערב יהודי אמיד מאוד המבקש לעשות הסכם יששכר וזבולון, כלומר: להחזיק ביהודי לפרנסו על מנת שישב ויהגה בתורה כל היום ללא דאגות פרנסה כלל. הלה ביקש ממני כלומר מהרבי שיבחר עבורו את ה'יששכר'. 'אך כאן', שיתף הרבי, 'הרי יש לי כ"כ הרבה יהודים הראויים לכך וישמחו על כך כמוצא שלל רב, ואיך אבחר את היששכר הראוי?! דומה מעשה זה לבחירת אתרוג מהודר בין כל כך הרבה אתרוגים מהודרים… משכך שלחתי את הגבאי לרחובה של עיר, וציוותי עליו לקרוא ליהודי הראשון שימצא בדרכו, בכדי להציע לו את העסקה. האם אתה מוכן לכזו עסקה, לשבת על התורה והעבודה יומם וליל תוך כדי ש'הזבולון' שלך, אותו יהודי אמיד, ידאג לפרנסתך?'
כמובן שהסכמתי מייד – שיתף האברך את הרב גולדהבר זצ"ל – מאז, זה כמה שנים אני זוכה לשבת על התורה והעבודה, מתוך הרחבה, כשהקב"ה, הזן ומפרנס לכל בריותיו דואג לי באופן פלאי לשבת בבית השם מתוך הרחבה, להגות בתורתו יומם וליל".
(גליון התחזקות וביטחון במשנת ה'זרע שמשון')