בספר 'החפץ חיים חייו ופועלו' שכתב הרב משה מאיר ישר שהיה מתלמידי החפץ חיים, הוא מספר שראש ישיבתה של לומז'ה הגאון ר׳ יחיאל מיכל גורדון סיפר לו על מאורע שידוע לו באופן אישי על כל פרטיו:
כשהמשנה ברורה להלכות שבת יצא לאור, הבחין גדול אחד בפסק הלכה אחד שבו, שנגדו מצא סתירה גלויה בתלמוד ירושלמי. נסע הגדול באופן מיוחד לראדין, על מנת להעיר על כך אישית לחפץ חיים.
בגלל טעמים מובנים נמנע החפץ חיים מלכתחילה מלהכנס עם אותו גדול בפלפולים, ובמחצית פה השתדל כאילו לדחותו, דבר זה הרתיחו עוד יותר והוסיף לחזק את קושייתו. אמר לו החפץ חיים: 'טוב היית עושה אלמלי הודעתני קודם, ואילו עתה הרי זה כבר לאחר זמן, שהרי הספר כבר מודפס ועומד'. נרתח אותו גדול יותר ויותר, מה פירוש כבר מודפס ועומד? עליך לנסוע לוורשא להוציא הוצאות כדי לסדר הכל מחדש, ובלבד לתקן טעות גדולה שכזו.
משהרגיש החפץ חיים שהענין הופך רציני, השיב לאורח בקור רוח: אגלה לך את האמת, מתחילה באמת מודפס היה אחרת – אכן כפי שאתה מבאר את הירושלמי, ברם משנדפס הקונטרס נוכחתי כי אין זה נכון, נסעתי איפה לוורשא, הוצאתי הוצאות, סתרתי את המודפס ושיניתיו כפי שהוא עתה'. בשומעו זאת נתרגש הגדול עמוקות וביראת הכבוד הרכין קומתו בפני הפוסק הגדול שבדור.