רבי ישראל סלנטר זצ"ל, ראה פעם רוכלת שמכרה פירות בשוק, ואדם פלוני הציק לה והכעיסה ביותר, ולכן היו פניה זועפים מאוד.
לפתע ניגש אליה לקוח וביקש לקנות פירות. בתוך חלקיק-שניה, סיפר רבי ישראל סלנטר, היא העלתה חיוך על פניה, והפכה לנינוחה, עד שאי אפשר היה להאמין שמדובר באותה אשה, שרק לפני זמן כל כך קצר היתה נראית כעוסה ביותר.
וההסבר לכך הוא פשוט, אמר רבי ישראל; ברגע שהגיע לקוח וביקש לבצע קנייה, הבינה המוכרת שאם תמשיך להזעיף את פניה, הלקוח הזה יברח ממנה, ולכן לא הרגישה שום קושי בשינוי התנהגותה מקצה אל קצה.
והמסקנה שלנו מכאן צריכה להיות שכאשר אדם מרגיש שהכעס יזיק לו, הוא מסוגל להפוך בבת-אחת את עורו, ולהתנהג כאדם אחר. וגם אם יש לו ברגע זה אלף-ואחת סיבות לכעוס ולהתרגז על אשתו, יחשוב איזו טובה תצמח לו אם יהיה לבן-חיל, וינצח המלחמה, ויתגבר על עצמו. ברגע שיגיע למסקנה זו, הכל יהיה כבר הרבה יותר קל, כמו המוכרת בשוק.
כל הטוב בזכות האשה
הגיע לאוזניי מעשה מופלא על אברך שגנבים נכנסו לביתו והצליחו לגנוב סכומי כסף גדולים מאוד. ואם לא היה די בעצם הגניבה, וההפסד הכבד שנחת עליו, מי שבגללו בוצעה הגניבה, היתה… אשתו, ששכחה לנעול את הדרך בצאתה מן הבית.
כאשר הגיע הת"ח לביתו, וראה שהכל פרוץ, והכסף איננו, עלה בליבו כעס רב על הגנבים. אשתו לא היתה בבית, והוא החל לצעוק: 'איזה אנשים רעים הם, הגנבים הללו; איך זה שהם לא חסו עליי ועל ממוני, הרי אני אברך-כולל האוכל מן היד לפה, ואין לי אגורה מיותרת, ואיך הם העזו להמיט עליי צרה גדולה שכזו'???
הבעל היה כעוס וממורמר בצורה לא-רגילה. אבל ראה זה פלא; ברגע שאשתו נכנסה הביתה, הפך את עורו, והחל לפזר חיוכים לכל עבר, ואף הרגיע את אשתו. לפתע-פתאום צצו על לשונו מאמרי חז"ל בענייני בטחון, והוא החל לשנן לה אותם, דבר דבור על אופנו – – –
בעוד שהאשה היתה בטוחה שבעלה יצעק עליה על כך שלא זכרה לנעול את הבית, קרה דבר הפוך לגמרי.
ניגשתי אל הת"ח ההוא ושאלתי אותו איך היית מסוגל להתנהג כך? הרי מדובר במשימה קשה ביותר! והוא השיב: הרי כל הדברים הטובים שיש לי בעולם, הכל-הכל הגיע בזכות רעייתי, ואיך אני יכול להתרגז עליה? אז היא שגתה פעם אחת, והשאירה את הדלת פתוחה, אז מה קרה?
בדומה לרוכלת עליה סיפרנו, גם האברך הזה היה מסוגל להשתנות ברגע אחד. עד שאשתו נכנסה הביתה, הוא היה כעוס מאוד, על הגנבים הרשעים, ולפתע-פתאום השתנה, ולבש צורה אחרת לגמרי. הסיבה לכך נעוצה בהרגשה אמיתית שפיעמה בליבו, ש'בבית לא כועסים, ויהי מה'! או כפי שהוא-עצמו התבטא ואמר: 'אינני יכול לגדוע את כל זכויותיה של רעייתי, בגין מעשה-שכחה אחד'!
'בוצינא דנהורא'!
ובאמת, כל יהודי שיהרהר מעט בדרכי-החיים שלו, יגיע למסקנה שכל הטובה בביתו באה בזכות אשתו. כל יסוד, עליה מושתת. כל ענף טוב, מִשָּׁרְשה יונק. והיא עצמה בַּצֵּל עומדת, ומעניקה את הגדוּלה לבעלה.
כתבתי מכתב לת"ח ההוא, ובו ציינתי שאפשר להכתיר אותו בתואר 'בוצינא דנהורא', תואר השמור לגדולי עולם. ציטטתי בפניו את ביאורו של ה'בן איש חי' על המושג 'בוצינא דנהורא' המופיע בגמרא (כתובות, דף י"ז עמוד א'): 'יש לו דעת ושכל רחב, להתנהג בכמה אופנים לכל אחד כפי מזגו טבעו שכלו וענייניו, ולכך קראוהו בוצינא דנהורא, לפי כי נראה באור כמה גוונים, כן הוא לכל אחד, מאיר לו כפי טבעו מזגו ובינתו'. אתה יִשַּׂמְתָּ את הדברים כפשוטם, כתבתי לאברך, בכך שהחלפת את עורך, כפי שמגדיר הבן איש חי.
וכך ראוי שיתנהג כל בעל-בית. ברגע שיבין שהאשה זה הדבר הכי-חשוב שיש לו בבית, הוא יוכל תמיד לחייך אליה, למרות שקשה לו, ובוודאי שלא להתרגז.
זכויות האשה
בענין מעלתה של האשה, אספר שבהיותי נער צעיר, עברתי פעם בככר דיזנגוף בתל אביב, ונתקלתי בדוכן-החתמה שבו ביקשו מהעוברים והשבים לחתום בעד… זכויות הנשים. עליתי על הכסא שהיה ליד הדוכן, וצעקתי בקול גדול שלפני שחותמים על דבר כזה, הייתי רוצה שישיבו לי תשובה לשאלתי.
במקום התפתחה, כצפוי, מהומה לא קטנה, ואנשים רבים התכנסו סביבי. השאלה שהצגתי בפניהם היתה מה הוא התנאי שבלעדיו אי אפשר למַנות אדם לכהן גדול?
כמובן שאף אחד מהאנשים בככר דיזנגוף לא ידע לענות על השאלה הזו, ואז השבתי שהתנאי הוא שתהיה לו אשה. מבלעדי זה, אי אפשר להתמנות לכהן גדול.
כי מציאותה של האשה בבית היהודי, הוא דבר כה חשוב ונחוץ, עד שהאדם אינו יכול להיות שלם בלעדיו, ולכן חייבה התורה את הכהן הגדול להיות נשוי, ולפי דעה אחת במשנה – לפני יום הכיפורים 'מתקינין לו אשה אחרת', על-מנת להבטיח שבעת העבודה יהיה נשוי, ורק אז תהיה לו סיעתא-דשמיא!
'הרי לנו שתורת ישראל אינה צריכה חלילה לחיזוקים בנושאים אלה', אמרתי שם בתל אביב.
רק אמונה
העצה היעילה ביותר שתסייע בעדנו להגיע למדרגות הללו של שתיקה ובלימת-הפה, היא להתחזק באמונה. כי כאשר אדם מאמין בשכר העצום שיהיה לו מכך, ומאמין בבוראו שיחסוך ממנו בגין שתיקה זו את כל הצרות האחרות, יהא בכוחו שלא להגיב על חרפות וגידופים, ולעמוד על כך בגבורה-רבתי.
אמונה, אמונה, וברור כשמש שאחד היסודות הגדולים ביותר לבניית הבית, היא האמונה המוחלטת באלוקים חיים. כל חיי הבית, מרגע היווסדו, טבולים בים של אמונה ובטחון. בריאות, פרנסה, חינוך הילדים, וכיו"ב עשרות תחומים שאנחנו נפגשים בהם, בביתנו, השכם־והערב, ואי אפשר לזוז בהם צעד אחד ללא אמונה שלימה ומוחלטת בהשי"ת!
כאן המשכורת לא נכנסה, ושם הילד לא בריא; כאן עלינו לצלוח משימה קשה בחינוך, ושם אין אנחנו יודעים כיצד לבצע תפקיד פלוני. ספקות מכרסמים בנו, לבטים שׁוחקים אותנו, ועל כולם – טרדות ומועקות הנובעות מפגעי הזמן.
הבית מבוסס כולו על בטחון בהשי"ת. על כל צעד ושעל נדרש הבית לבטחון, וכל אדניו מיוסדים על הבטחון. אפילו יום אחד אי אפשר לנהל בית בלי לבטוח בה'. עלינו לשנן לכל בני הבית שאין להם על מי לסמוך כי אם על אבינו שבשמים.
סכנה גדולה מדי
בספר 'גפן זאת' מופיע סיפור מופלא על בחור צעיר, תלמיד ישיבה-קטנה, שחלה במחלת הגרדת. הגירודים בגופו הסבו לו צער ויסורים נוראיים, אבל כל הרופאים שטיפלו בו, לא עזרו במאומה להקלת כאביו.
והנה, הוריו המסורים שגדלוהו בטהרה ובקדושה, שמעו על רופא עור הנחשב למומחה מיוחד, המקבל חולים במרפאתו ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. הם קבעו אצלו תור עבור בנם, והודיעו על כך לבן-יקיר שלהם. והנה, ההורים היו בטוחים שבנם ישמח עד מאוד, על כי הצליחו למצוא את מי שאולי ימציא מזור למחלתו, אבל, הוא הפתיע אותם באומרו שהוא אינו מוכן ללכת למרפאה ההיא, ותשמעו את הסיבה.
'ברחוב בו ממוקמת המרפאה, יש פריצות רבה, ואינני מוכן לסכן את עיניי', הודיע הבחור. גם לאחר שניסו וניסו לשכנעו, לא הסכים. יתירה מזאת; גם כאשר הגירודים הלכו והחמירו, ויסוריו של החולה הפכו לבלתי-נסבלים, סירב הבחור ללכת למרפאה. ההורים, מצידם, שידעו את טהרת-הלב של בנם, לא לחצו עליו יותר מדי.
בשלב מסוים, כאשר רבותיו הפעילו עליו לחצים כבדים, אמר התלמיד: 'אם הרופא רוצה, הוא יכול לבוא אליי… אני אקבל אותו בשמחה… אבל אני לא אלך בשום אופן לרחוב הפרוץ ההוא' – – –
כל מי ששמע את המשפט הזה יוצא מפיו של הבחור-החולה, צחק וגיחך לעצמו… וכי הרופא הגדול, הנחשב ל'מספר אחד' בתחום רפואת העור, יבוא אליך לישיבה, כדי לטפל בך?! – – –
כולם צחקו, אבל השי"ת שמע את הדברים יוצאים מפה-קדוש שכזה, ורשם זאת בפנקסו.
חופה וקידושין
כמה ימים לאחר מכן, הזמין אחד הבוגרים את ראש הישיבה בה למד הבחור, לסדר לו חופה-וקידושין. החתונה התקיימה בעיר מרוחקת, ולראש הישיבה היה קשה להגיע עד לשם, ולמרות הכל השתדל בטובת תלמידו, ונסע לחתונה, וסידר את החופה-והקידושין ברגש רב.
למחרת בבוקר, מצלצל הטלפון בביתו של ראש הישיבה. על הקו נשמע קולו של פלוני, שאמר כדברים האלה: כדודו של החתן, השתתפתי אמש בחתונה שבה סידרתָּ את החופה, והתרשמתי מאוד מהביטוי הרגשי שהענקת לאירוע. הבוקר, כאשר ישבתי וצָפיתי בתמונות של החתונה, הבחנתי בכתם חשוד על מצחך. הייתי ממליץ לך להגיע למרפאתי, כדי לבדוק את מהות הכתם. לשאלת ראש הישיבה 'מי אתה', הזדהה האיש כ…הרופא מהמרפאה ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים.
והנה, במהלך השיחה, ממשיך הרופא לומר לראש הישיבה, ש'אם סדר יומך צפוף, ואינך מוצא את הפנאי להגיע למרפאתי, אני מוכן לבוא אליך' – – –
ליבו של ראש הישיבה החל לפעום, בזוכרו את מקרהו של הבחור הצדיק שסירב להגיע למרפאה, ואמר ש'אם הרופא רוצה, הוא יכול לבוא אליי'…
רפואה קרובה
לא עברו שעות ספורות, והרופא הדגול הגיע לחדרו של ראש הישיבה בבנין הישיבה. הוא בודק את הכתם, וקובע שברוך השם הכל בסדר, ואין שום בעיה.
הרופא קם ללכת, ואז מַעֲלֶה ראש הישיבה את עניינו של הבחור, ושואל 'האם תוכל לבדוק עוד בחור הלומד אצלנו הסובל מגרדת, ואף אחד אינו מצליח להעלות לו ארוכה'?… הרופא משיב בחיוב, ובתוך פחות מדקה הגיע הבחור לחדר, והנה הרופא בודק אותו וקובע שבכלל אין זו גרדת, אלא בעיה רפואית קטנה בדם. הוא רושם לו תרופה, ולאחר 48 שעות נעלמו כל הפצעים מגופו של הבחור…
כל אלה שצחקו ואמרו 'וכי הרופא יגיע אליך', נאלצו עתה להודות בנס הגדול שאירע לבחור, שביקש לשמור על עיניו, והשי"ת קיים את הדברים שיצאו מפיו, והרופא הגיע אליו, עד לבנין הישיבה…
וכל זה הוא בזכותם של ההורים, שקיימו את ה'הוראות' המדויקות לבניית הבית היהודי, גִדְלוהו כראוי, ושמרו על טהרתו וטהרת-עיניו והעמידו את ביתם על מכונו בקדושה ובטהרה.
זיכרון ילדות
ואם דיברנו על טהרת הבית היהודי, נצטט מדברי ה'אור החיים' הק' בפרשת קדושים. על הפסוק 'קדושים תהיו' אומר האוה"ח שעצם העובדה שאדם פורש מחטא, מצמידה לשמו את התואר 'קדוש'. וכך כותב האוה"ח: 'ירצה על דרך אומרם ז"ל (קידושין לט:), ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושה מצוה, והוא מאמר הכתוב קדושים תהיו, במצות עשֵׂה, בבא עבירה לידו, שיתרחק מֵעֲשׂוֹתָם, ובזה קיים מצות עשה שנצטוו במאמר קדושים תהיו. והוציא זכְרון מצוה זו בלשון זה של קדושים, לומר שכל המקיים מצוה זו נקרא קדוש, וכו', שכל איש ישראל בקיימו מצוה זו – קדוש יאמר לו', וכו'.
נמצאנו למדים שיהודי המעונין לזכות בתואר 'קדוש', צריך לפרוש מעבירה. והיינו, שאם למשל יש לו מכשיר טלפון לא-כשר, והוא מחליט להשליכו לאשפתות, כהוראתם של כל גדולי ישראל, אפשר יהיה להצמיד לשמו את התואר 'קדוש'. הדברים חשובים במיוחד בבית היהודי, שנצטווינו על שמירת קדושתו וטהרתו.
זכורני, כאשר הייתי ילד פחות מבן 10, ראיתי את הצדיק המופלג בעל ה'שומר אמונים', רבי אהרן ראטה זצ"ל, שניגש לקבוצת נערים צעירים, ואמר להם במתק-לשונו: 'תזכרו, שברגע שהינכם פורשים מעבירה, אתם נמצאים בעת רצון, ומה שתתפללו באותה עת יש לו סיכוי גדול להתקבל בשמים'.
והכל בגלל קיום מצוות 'קדושים תהיו', התופסת מקום מרכזי בלב-ליבו של הבית היהודי.
(מתוך הספר 'אהבת אותנו' להרב משה מיכאל צורן)