מכל רחבי מודיעין עילית התקבצו מרביצי התורה, מגידי השיעור ב'דף היומי בהלכה' לכנס חיזוק מיוחד במינו שנערך עם תחילת לימוד חלק ד' של המשנה ברורה, במסגרת 'הדף היומי בהלכה'. את המעמד כיבדו בנוכחותם המרא דאתרא, וגדולי ראשי הישיבות, ובהזדמנות זו אנו מביאים כאן ציטוטים מתוך הדברים שנשאו לכבוד התורה ולומדיה.
ראשון הדוברים היה המרא דאתרא הגאון הגדול רבי מאיר קסלר שליט"א, שפתח בכבוד אכסניה ושיבח רבות את מפעלותיו של ארגון 'דרשו' בכלל, ואת אהבת התורה ושקידת התורה של נשיא 'דרשו' הגאון רבי דוד הופשטטר שליט"א יחד עם ראשי הארגון ומנהליו שמחוללים גדולות ונצורות כדי להרבות תורה בישראל.
"שמעתי מאבי מורי זצ"ל, פשט נפלא. בשמחת אירוסין שלו, הגיע ראש ישיבת בריסק הגאון רבי יושע בער זצ"ל, להשתתף בשמחה. אומנם דרכו של רבי יושע בער היתה שלא לומר דרשות באירועים כאלו, אבל במקרה זה הוא חרג מפני שרצה לכבד את הסבא.
פתח רבי יושע בער בשאלה חזקה. חז"ל אומרים הרי שכתוב בפסוק 'הליכות עולם' לו – אל תקרי הליכות אלא הלכות. שואל רבי יושע בער, הרי בכל פעם שחז"ל אומרים 'אל תקרי' יש לזה סיבה, זה בגלל שהפשט הפשוט של המילים אינו מסתדר, ולכן חייבים להסביר אותן עם משמעות אחרת. מה לא מסתדר עם הפסוק 'הליכות עולם' שהיו צריכים להוציא את המילה 'הליכות' ממשמעותה ולפרש שמדובר בהלכות?
עקבות נצחיים
הוא הסביר בדרך משל. כשאדם צועד על קרקע מרוצפת, הוא לא משאיר אחריו עקבות, אם הוא צועד על חול או עפר, נשארים עקבות, אבל עם הזמן העקבות מיטשטשים ולא נשארים לעולם. אבל כשאדם צועד על גבי יציקת בטון שרק התחילה להתייבש ומשאיר חותם של טביעות רגליים, הסימנים האלו שהוא משאיר אחריו יישארו לעולם. הבטון יתייבש והעקבות האלו יישארו לאורך ימים ושנים.
לכן, 'הליכות עולם' זה לא ייתכן. העקבות של הליכה לא נשארים לעולם, אלא רק אם הולכים על 'יציקה' – על פי הלכה. כשיהודי לומד הלכה ומיישר את צעדיו על פי ההלכה, או אז ההליכות שלו יישארו לעולם, לכן 'אל תקרי הליכות אלא הלכות'.
יעזור ה' ויזכה רבי דוד שליט"א להמשיך את מפעלותיו הברוכים לאורך ימים ושנים, ולעשות רושם שיהיה ניכר לעולם ועד. ויהיר רצון שנזכה הלאה באמת לראות את הברכה הגדולה שהתורה מבטיחה לנו על שמירת השבת, על הזהירות בשבת ושנזכה לישועת עולמים.
בלי מיצרים
ראש ישיבת 'עטרת שלמה' הגאון הגדול רבי חיים פיינשטיין שליט"א, פתח בעניין של הלכות עירובין: חז"ל אומרים שהמענג של השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים, שנאמר "אם תשיב משבת רגלך… אז תתענג על ה' והאכלתיך נחלת יעקב אביך…", נחלה בלי מצרים כי ביעקב נאמר "ופרצת ימה וקדמה", וכו'.
אפשר להסביר את הקשר בין המענג את השבת דווקא לנחלה של יעקב אבינו, כי כתוב ביעקב "ויחם את פני העיר" וחז"ל דרשו שהוא קבע להם תחומין, "אל יצא איש ממקומו" – עד כאן תחום שבת. ממילא, מאחר ויעקב אבינו קבע את הגבולות עד איפה מותר ללכת, מי שמענג את השבת שבה יש תחומים שמהם אסור לצאת, זוכה לנחלה של יעקב אבינו, בלי מיצרים, במדה כנגד מדה.
כמו כן ראינו שבעניין של שבת מקבלים שכר מדה כנגד מדה, מאותו מעשה עם חסיד אחד שרצה לגדור את פרצת השדה שבת ונמלך ולא עשה כי חשב עליה בשבת, וזכה שצמח שם אילן צלף שסתם את הפרצה וממנו היה מתפרנס במדה כנגד מידה על כך שלא גדר שם את הפרצה, לכבוד השבת.
המקיים בשמחה
אבל עדיין יש לנו לברר, מה עניין 'המענג את השבת', למה לא אמרו חז"ל שהשכר הזה יינתן למי שהוא בגדר של 'המשמר את השבת'. מי שישמור שבת יזכה לנחלה בלי מיצרים, מה עניין העונג קשור לכאן?
אלא התשובה היא שהשכר הזה של נחלה בלי מיצרים יינתן רק למי שמשמר את השבת בשמחה, מתוך רצון עצמי לשמור את השבת, ותעיד על כך העובדה שהוא מענג את השבת. אבל מי שעושה זאת ומרגיש שזה כריחיים על צווארו, עליו לא נאמר השכר המופלג הזה של נחלה בלי מיצרים.
ואפשר להסביר את הקשר בין המענג את השבת לנחלה בלי מיצרים, בדרך נוספת, בפשטות, הרי שבת היא מעין עולם הבא שבו אין גבולות ומיצרים, ולכן מי שמקיים את מצוות השבת, ראוי לשכר שהוא בלי גבולות ומיצרים.
על כל פנים נמצאים כאן מרביצי תורה רבים, מגידי שיעורים שעסוקים בהרבצת תורה. כול יודעים את החשיבות של הרבצת תורה, ובכל זאת צריכים לשנן את זה ולהזכיר את זה שוב ושוב, אין לנו שום דבר אחר, הדבר היחיד זה הרבצת התורה, להעביר את התורה מדור לדור, להמשיך את המורשת של 'משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע' וכן לדורות הבאים כמו שכותב רבינו יונה בפירוש למשנה באבות, שמסירת התורה נמשכת ממשה רבינו ועד הדורות האלו. "ושננתם לבניך", אומרים חז"ל – אלו התלמידים.
קיום התורה
ובאמת בתקופה הנוכחית, כשרוצים לעקור את התורה ולפגוע בלומדיה, מוטלת עלינו חובה גדולה יותר לעסוק בהרבצת תורה, כי הנשק שהם גורמים הוא גדול במיוחד, כשאנשים מתוך עם ישראל מנסים לעקור את התורה זה יותר גרוע מאדום ובבל, כי להם אין בכלל נגיעה בעולמות העליונים, מה שאין כן לעם ישראל שקשור לכל העולמות.
אבל אתם, מרביצי התורה, תדעו לכם שאתם מנחילים את התורה לדור הבא, אתם עושים שיהיה הבנה יותר ועמקות יותר וחיבור יותר וכל דרכי הבנת התורה ולימוד התורה בפרט מגיע עד ההלכה למעשה. אשריכם שזכיתם לעסוק בהרבצת תורה, חזקו ואמצו, ודעו שהיום עם ישראל זקוק באופן מיוחד להרבצת התורה הזאת שלכם, שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.
מעלה בעירובין
ראש ישיבת 'נתיב הדעת' הגאן הגדול רבי בונם שרייבר שליט"א: יש נקודה מיוחדת לימוד של הלכות עירובין, באופן מיוחד לעומת כל שאר חלקי המשנה ברורה. על פניו יהיו מי שיאמרו שהלכות האלו הן לא כל כך 'הלכה למעשה' עבור רוב הלומדים, ולכן אולי יש פחות חשיבות לעסוק בהן חלילה, אבל האמת היא שאדרבה, דווקא בגלל שזה לימוד שאינו נצרך למעשה עבור רוב הלומדים, יש לו חשיבות מיוחדת, ונבאר את הדברים.
חז"ל ביארו את הפסוק "על מה אבדה הארץ", והסבירו שהסיבה שגרמה לחורבן היתה "שלא בירכו בתורה תחילה". ומבארים רבותינו ה'חתם סופר' וה'ביאור הלכה', למה באמת לא בירכו בתורה תחילה? כי הם טעו לחשוב שלימוד התורה הוא רק הכשר מצוה – כדי לקיים את המצוות צריכים ללמוד את הכללים, לכן לומדים תורה כדי לדעת איך לקיים את המצוות. וממילא, על 'הכשר מצוה' לא צריכים לברך.
אבל האמת היא שלימוד התורה הוא מצווה בפני עצמה, ולכן כן צריכים לברך. החטא שלהם היה שהם לא העריכו את התורה מספיק, הם לא הבינו את החשיבות של לימוד התורה, וחשבו שזה רק כדי לדעת איך להתנהג. זה כמו שאדם יחשוב שכל המשנה ברורה נכתב כדי לדעת מה מברכים על בננה… זה ביזיון התורה!
אליבא דהלכתא
כולנו יודעים שצריכים ללמוד באופן של 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא', לא כתוב ללמוד 'שמעתתא להלכתא' אלא 'אליבא דהלכתא'. הפירוש הוא שצריכים ללמוד עד הסוף, לדעת מה הקב"ה רוצה, זה נקרא הלכה למעשה. לאו דווקא בהלכה שמחר אנחנו הולכים לקיים, אלא גם הלכות שלא נוגעות לנו למעשה, צריכים ללמוד אותם אליבא דהלכתא עד הסוף, עם הסיכום הסופי של הסוגיא עד למסקנא ההלכתית העולה ממנה.
וכבר אמר מרנא החזון איש זצ"ל, שהמפרש הכי טוב של הגמרא זה ה'שולחן ערוך', אם אתה רואה שהדעת למסקנה הכתובה בשולחן ערוך, אתה יודע שלמדת את הסוגיא נכון!
אבל איך נדע מי לומד תורה רק כדי לדעת איך לברך על בננה ומי לומד תורה בגלל עצם חשיבות לימוד התורה באופן הנכון והראוי, כדי לקיים מצוות תלמוד תורה? כשאנחנו מגיעים להלכות עירובין… מי שלא מדלג עליהן, אלא לומד גם את ההלכות הללו ומשקיע ומתאמץ לדעת מה הקב"ה רוצה, אפילו שרוב ההלכות האלו לא נוגעות אליו באופן אישי, הוא מעיד על עצמו שהוא יודע להכיר ולהעריך את התורה, זה כבוד התורה, זה יהודי שכן מברך בתורה תחילה!
והמעלה הגדולה היא שהלכות עירובין הן המודד לכל ההלכות ולכל לימוד התורה שלו. זה פרט המעיד על הכלל, אם השקעת בלימוד הלכות עירובין, זה שאומר שגם כשלמדת הלכות שבת או לולב או את הסוגיות במסכת ברכות או זבחים – למדת כדי לדעת מה רצון ה', למדת כי אתה מעריך ומייקר את לימוד התורה כשלעצמו.
לכן זו באמת שמחה מיוחדת שמתחילים ללמוד הלכות עירובין, הולכים להשקיע בזה. זה הרי ה'שפיץ', ללמוד וללמד כמו שהראש ישיבה אמר מקודם, אשריכם ואשרי חלקכם.
שאלה נוקבת
ולסיום אני רק רוצה לשאול את נשיא 'דרשו' שאלה, הוא כמובן לא חייב לענות לי…
כשרבי מאיר שפירא זצ"ל הקים את ישיבת 'חכמי לובלין', הוא הרי היה חסיד טשורטקוב, ולכן הרבי מטושורקוב זצ"ל הגיע לאירוע חנוכת הבית. בדברים שנשא באירוע הוא אמר שבניית הישיבה, שהיתה דבר עצום ונורא שבפעם הראשונה אסף את הבחורים השקדנים שהיו פזורים בבתי הכנסת והשטיבלאך, וקיבצו אותם למקום תורה אחד גדול עם פנימייה וחדר אוכל, זה היה דבר עצום. אמר הרבי מטשורטקוב שעל זה הוא לא כל כך מעריך את רבי מאיר שפירא, כי על זה היה לו הרבה פרסום וכבוד.
אבל, אמר הרבי, אני רוצה לשאול אותך רבי מאיר, איזה דבר גדול ועצום עשית בסתר, שבזכותו זיכו אותך מן השמים להיות זה שיקים את הישיבה הגדולה הזאת? ברי לי שלא זכית לזה סתם, אלא כשכר על משהו גדול שעשית קודם, אני רוצה לדעת מה הוא?
את אותה השאלה אני רוצה להפנות לרבי דוד הופשטטר שליט"א, ב'דרשו' יש הרבה פרסום וכבוד וכולם רואים ויודעים, אבל אני רוצה לשאול מה הדבר שעשיתם לפני כן, שבזכותו העניקו לכם מן השמים את המתנה המיוחדת הזאת, כזאת זכות עצומה של זיכוי הרבים והרבצת תורה שאין לה אח ורע.
אינני יודע מה ענה רבי מאיר שפירא לרבי מטשורטקוב, ואני גם לא מצפה מרבי דוד שיענה לי על השאלה שלי…