'לפני כעשור שיפצתי את ביתי – משתף ידידי הרב שאול יהודה עהרנרייך שליט"א – במהלכם עלה הצורך להעתיק את נקודת הגז למקום אחר. הקבלן התקשר לבקש ממני אישור להזמין על חשבוני טכנאי גז מוסמך שיטפל בבעיה. בערב כשחזרתי לביתי, ראיתי שהעניין טופל על הצד הטוב ביותר. התקשרתי לקבלן להודות וכמובן לשלם לו כמוסכם. הקבלן הסביר לי שהיה לו יום עמוס במיוחד, ובנוסף, טכנאי הגז שעובד עמו על בסיס קבוע לא יכל להגיע בשום אופן, ולכן העביר את המשימה לאחד מעובדיו. 'כפי הידוע לי נקודת הגז עלתה בסך הכל ארבע מאות שקלים, אך כיון שלא היה לעובד האחראי מזומנים בכיס באותה עת, הוא נתן לטכנאי הגז את מספר הטלפון שלך. אני סמוך ובטוח שהלה ייצור איתך קשר לקבל את כספו'.
'חלפו להם כמה חודשים, ואף אחד לא התקשר אלי. בינתיים הבניה הגיעה לסיומה, ב"ה. כשהתחשבנתי עם הקבלן, ביקשתי להוסיף 400 ש"ח נוספים עבור נקודת הגז, אך הקבלן סירב לקבל את הכסף. 'זה לא מגיע לי, זה מגיע ישירות לטכנאי'. הוא ניסה לשחזר עם העובד מי היה הטכנאי, אך כל החיפושים עלו בתוהו. מתברר שהטכנאי הוזמן לביתי בשיטת 'חבר מביא חבר'. הבעיה היתה שחלף זמן, ואף אחד מהם לא זכר במי מדובר. לא נותר לי אלא לחכות בסבלנות לטכנאי הגז, שיואיל בעצמו להתקשר ולקבל את שכרו.
'מדי פעם, כשנזכרתי בטכנאי שנעלם, הוספתי תפילה חרישית: "הקרה נא ה' אלי את בעל המלאכה שנעלם מהאופק, למען נחדל מעושק ידינו".
'כך חלפו להן למעלה מעשר שנים. באותה תקופה מסרתי שיעור בישיבה בבית שמש. לישיבה הייתי מגיע מדי יום באזור השעה אחת עשרה עם קו אוטובוס היוצא מביתר בשעה קבועה.
'בתפקידי כמוהל, באותו הבוקר השכמתי קום לברית מילה. ראשי היה כבד עלי, ונתתי לעפעפי תנומה קלה, את השעון המעורר כיוונתי לשעה עשר וחצי, אך כנראה שעייפותי גברה ולא שמעתי מאומה. התעוררתי משינה עמוקה רק כשהשעון הורה על השעה אחת עשרה וחצי. קמתי בבהלה: 'בעוד חצי שעה עלי למסור שיעור'. רצתי כל עוד נשמתי באפי. עצרתי 'טרמפ' עד לכניסה לעיר, שם קיוויתי עוד להספיק את האוטובוס לבית שמש היוצא ב-11:30, כשהגיע הקו המיוחל עליתי עליו במהירות תוך שאני מודה לקב"ה על הסייעתא דשמיא.
'רק ביציאה מביתר הבחנתי, לתימהוני, שהאוטובוס פונה ימינה לכיוון ירושלים, במקום שמאלה לכיוון בית שמש. התברר שבמרוצתי לא שמתי לב: אכן עליתי על הקו הנכון!!! אך לא על הכיוון הנכון!!! האוטובוס הזה נסע בכיוון ההפוך, לכיוון ירושלים! ביקשתי מהנהג שיעצור לי, אך הוא התעקש בשם החוק, שהוא רשאי לעצור רק בתחנות, כך שיוכל להוריד אותי בתחנה הראשונה בירושלים. השלמתי וקיבלתי זאת באהבה, באמירת "גם זו לטובה".
עודני יושב ומהרהר לשם מה כל העיכובים בבוקר עתיר שיבושים זה, נכנסה לאזני שיחה מעניינת שהתנהלה בין נוסע מעט מבוגר שעלה לאוטובוס לבין הנהג. הנוסע ביקש לשלם לנהג במזומן. הנהג סירב: 'טכנית, אין לי אפשרות לקבל כסף. היום משלמים רק עם 'רב קו'. 'מה אמרת?' תהה הנוסע. 'הרב קב? איזה רב? אני דווקא מכיר את הרבנים בביתר. מחלקם אני שומע שיעורים. מעודי לא שמעתי על הרב קב'. הנהג התקשה להסתיר את חיוכו והסביר לנוסע אודות כרטיס הרב קו, דרכי הטענתו והמסתעף. 'אשרי מי שבא לכאן וכרטיס מוטען בידו, אחרת אין אפשרות לשלם!'.
הנוסע התנצל והסביר: 'זו לי פעם ראשונה מזה עשרים שנה שאני נוסע באוטובוס, במקצועי אני טכנאי גז, ברשותי רכב גדול בו אני מתנייד. הרכב משמש גם כמחסן לחלפים, צינורות, מכשירים וכל הנצרך לעבודתי. אתמול יצאתי לעבודה בבית לקוח, ולא הרחק מכאן, בעיקולי הדרך בואכה בית שמש, לפתע נהג משאית סטה ממסלולו והתנגש בי חזיתית. הרכב החסון שלי על תכולתו נהרס כולו, אך לגודל הנס יצאתי ללא שריטה. בוחני התנועה לא מבינים איך וכיצד קרה הנס. 'כנראה עשית איזה מעשה טוב היום, ומלאך ממרומים שמר עליך', אמרו'.
'שנים לא נסעתי באוטובוס ואין בידי כל אמצעי תשלום אחר' הפטיר הנוסע המבוגר. הצעתי לו שאני אשלם עבורו' ממשיך לשתף הרב עהרנרייך. 'הלה התיישב לצידי ושיתף אותי בעבודתו כטכנאי גז, גם אני שיתפתי אותו בעבודת הקודש בישיבה ובנסיעה הזו לירושלים בכיוון ההפוך מהישיבה בה אני אמור למסור שיעור בבית שמש. אולי ביצעת עבודה לפני כעשר שנים באיזו כתובת ברחוב סלונים בביתר שאלתי? הלה ניסה להיזכר. כשהוא נובר בפנקסו, והנה, מתברר כי אכן הוא הטכנאי האובד אותו אני מחפש זה למעלה מעשור! הוצאתי מכיסי ארבע מאות שקלים לפרוע בשמחה את החוב האבוד, אך הוא הטכנאי סירב לקחת. 'אתמול היה לי נס גלוי, כפסע היה ביני לבין הנורא מכל. חייב אני להביא קרבן תודה להשי"ת. לאחרונה למדתי בשיעור תורה, שגם בימינו, משחרב בית המקדש, אפשר עדיין להביא קרבן תודה לה', ולהנות תלמיד חכם מהכנסים. לכן אני נותן לך את 400 השקלים האבודים כקרבן תודה ואמירת שירה להשי"ת על נס הצלתי'.
(מתון גיליון התחזקות וביטחון – במשנת ה'זרע 'שמשון')