סיפר מרן הגראי"ל שטיינמן שזוגתו הרבנית ע"ה אמרה לו ששמעה מאימה ע"ה שבביתם הייתה תורנות בין הבנות לסדר את מיטת האבא, וכשהוצרכו להעניש בת שלא התנהגה כראוי, ענשה הי' שתפסיד את זכותה לסדר את המטה. (יושר הורי)
מספר הגאון רבי חיים שמרלר שליט"א, רב בית המדרש 'היכל צבי' דחסידי צאנז בירושלים: "בעבר, כששימשתי כראש כולל, פנה אלי יום אחד אביו של אחד האברכים בכולל, ובפיו טענה קשה מאוד: 'אבי מורי מאושפז מזה תקופה בבית החולים הדסה', הוא סיפר, 'כל בני המשפחה לוקחים חלק, כל אחד מהאחים שלי קיבל על עצמו יום בשבוע, ולעזרתנו מתגייסים גם הנכדים שבאים לעשות משמרות לצד הסבא'.
"אבל הבן שלי, שלומד אצלכם בכולל, לא לוקח חלק במשמרות, הוא טוען שיש עומס גדול בכולל, והוא צריך להספיק הרבה שעות לימוד, כשהנסיעה לבית החולים בתחבורה ציבורית מאוד קשה ואין לו איך להגיע לשם, והוא חושש שיהיה לאחר מכן עייף בשעות הלימוד, אם הוא יעשה משמרות בלילה ועוד ועוד. בקיצור, בגלל הכולל הוא לא יכול לבוא לעשות משמרות ליד הסבא, ואני תוהה אם אתם יכולים אולי להקל מעליו מעט את העול הלימודי, כדי שיוכל לבוא ולהשתתף כמו כל שאר הנכדים".
שמעתי את האבא, וחשבתי לעצמי: הרי אין פה באמת עומס יוצא דופן שבגללו הוא לא יכול ללכת. אלא מה? כנראה שהוא לא מעוניין… פניתי למזכיר של הכולל, וביקשתי ממנו שיכין מודעה יפה שבה הוא מבקש עזרה. יש יהודי ערירי שמאושפז בהדסה, וצריכים לעשות משמרות לידו כדי לסעוד אותו על מיטת חוליו. מבקשים ממי שיכול לקבל על עצמו משמרת, פעם בשבוע, שייפנה לראש הכולל שמרכז את העניין.
רק עברו כמה דקות מאז שהמודעה נתלתה, ואותו אברך כבר מגיע. הוא בשמחה רבה מוכן להתנדב לעניין. שאלתי אותו: 'אתה בטוח שאתה יכול?' והוא השיב בחיוב, 'זה לא קשה לך?' – כן, קשה, אבל זאת מצווה כל כך גדולה שזה שווה את הקושי. 'יש לך דרכי תחבורה סבירות להגיע להדסה?', כן, הוא ייסע עם קו 54 וירד בתחנה פלונית ומשם ייקח קו 91 וכו'…
"ואתה לא חושש שתהיה עייף אחר כך בשעות הכולל?", הוספתי להקשות, והאברך השיב בביטחון מלא, שהוא יוכל להסתדר עם הלימודים למרות המאמץ והקושי. אחרי שסגרנו את כל החורים ופתרנו את כל הבעיות, אמרתי לו במנגינה של מגילת אסתר: מהר, קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת, ועשה כן לסבא שלך הזקן המאושפז בהדסה – אל תפל דבר מכל אשר דיברת!…
– – –
בהזדמנויות רבות היה הגאון רבי אברהים גניחובסקי מזרז חתנים צעירים שיכבדו את חמיהם. והרבה פעמים כשבא אברך צעיר לשאול, היה אומר לו במתק שפתיו: הרי חמיך הוא גאון גדול ומה לך לשאלני? וכמה הוא היה מרומם בכך את כבוד החותן בעיני החתן, שלפעמים על אף שלא הכירו באופן אישי אלא רק שמע עליו, בכל זאת הגדילו מאוד בעיני חתנו. ופעמים רבות כשבא אל הגאון רבי אברהם מישהו לשאול שאלה ונכנס יחד עם ילדיו, היה פונה לילדי השואלים ואומר להם: אביכם תלמיד חכם ושואל שאלה מצוינת. כדי לייקר את כבוד אביהם בעיניהם. (אגן הסהר)
(מתוך הגיליון הנפלא 'הורינו')