אמו הציעה לו לישון שעה, והוא קיבל את ההצעה. נשכב לישון ואחרי שעה הוא קם, רץ בחזרה לישיבה ומחפש את החברותא שלו, "איפה ר' משה יחזקאל, איפה ר' משה יחזקאל סעמליואס???"

המשנה באבות מדברת על שלושה כתרים. כתר כהונה, כתר מלכות, וכתר תורה עולה על כולם, שנאמר בי מלכים ימלוכו וכו'.

כתר כהונה אינו ניתן לכל אחד שחפץ בו, הוא כבר תפוס לאהרן הכהן וזרעו אחריו שזכו בו. כתר מלכות תפוס למלכות בית דוד, אבל כתר תורה – כל החפץ יבוא ויטול.

כשהגיע המשגיח הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין עם ישיבת מיר מאמריקה לישראל, לאחר ששהו בשנגחאי בשנות המלחמה, הם היו בתחילה בלי בניין משלהם, ולמדו בשכונת אחוה, איפה שאחר כך היתה ישיבת בריסק. היה זה קצת לפני חודש אלול, כמדומני, וכשהגיעו הימים הנוראים, רצה הגר"י לווינשטיין לעשות מניין משלו והתחיל לחפש מקום.

אנחנו שמענו שרבי חצקל לווינשטיין נמצא, התחלנו ללכת לשמועס'ן שלו, לשמוע ממנו שיחות. בינתיים הוא קיבל את הבית מדרש פה למעלה 'תפארת צבי' להתפלל בו בימים הנוראים, והחל לקבץ אנשים שיתפללו במניין שלו.

ביום מן הימים באים ואומרים לי "המשגיח של ישיבת מיר קורא לך". כמובן שמיהרתי לעלות אליו, והוא אמר לי, היות שאני מארגן מניין לימים הנוראים, אני מבקש ממכם אם אתם יכולים לעשות איתי חסד ולבוא להתפלל איתי – אז עוד לא היה מניין בימים הנוראים כאן בישיבה, ויכולנו ללכת למקומות אחרים.

אמרתי למשגיח, מה? זה נקרא שאני אעשה עימכם חסד? מה פתאום! זאת זכות גדולה בשבילי, אני אשמח מאוד ואודה למשגיח על ההזדמנות, אבל יש לי רק בקשה אחת שאני רוצה לבקש.

הוא הסתכל עלי כמצפה לשמוע מה הבקשה, ואני אמרתי לו שמאחר ואני חסיד גדול של ברכת כהנים, אני מבקש שיארגן שבין המתפללים יהיו גם שני כהנים לפחות, כדי שתהיה ברכת כהנים מדאורייתא. איך אפשר לוותר על הברכה של הקב"ה בימים הנוראים…

רבי חצקל מביט בי בנימה רצינית מאוד ואומר: "אתם רוצים כהן? ווערט א כהן!", אתה רוצה כהן? תהיה כהן בעצמך!

לפחות על זה אל תוותרו!

הייתי המום מהתשובה. איך נהיים כהן? הרי אבא מארי היה ישראל וכך גם אביו ואבי אביו למעלה בקודש. אני לא כהן ולא יכול להיות כהן.

אבל רבי חצקל נשאר בשלו, "ווערט א כהן! אתם לא שומעים מה שאני אומר לכם? ווערט א כהן!".

אמרתי לו, יסלח לי המשגיח, אבל אני יש לי תפיסה קצת חלשה, אני לא מבין כל כך מהר, אני צריך שהמשגיח יסביר לי מה הכוונה. איך אני יכול להיות כהן ביום בהיר, זה בלתי אפשרי…

ואז הוא הסביר את כוונתו, "בוודאי שאינכם יכולים להיות כהן, הרי בכתר כהונה זכו אהרן ובניו אחריו. גם כתר מלכות לא תוכלו לזכות בו, כי כבר זכו בו דוד המלך וזרעו אחריו. אבל כתר תורה אתם כן יכולים לזכות בו, לפחות על זה אל תוותרו".

חשוב להדגיש: זה שכתר תורה מונח בקרן זווית וכל החפץ ליטול יבוא ויטול, לא אומר שהוא נחות חלילה מהכתרים האחרים, אדרבה, הוא גדול מהם. אנחנו יודעים שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ – נורא נוראות! כתר תורה יותר גדול מהכל!

צריכים ללמוד הרבה יותר

אבל מה זה תלמיד חכם? להיות תלמיד חכם זה אומר שצריכים לשאוף ולרצות ולעמול ולהתייגע, לעמוד ביעדים בהספקים, לא להתעצל. כשלומדים במשך זמן שלם עשרה או שניים עשר דפי גמרא, מרגישים תחושה גרועה, נחות דרגה! כדי לצאת עם סיפוק ועם הרגשת התעלות, צריכים ללמוד יותר, הרבה יותר, ואם זה נראה קשה, אז מתאמצים יותר, ללמוד, להתקדם, לחזור לדעת.

כשלמדתי ללמוד בישיבת 'תורה ודעת', בשיעור א' היה לנו ראש ישיבה, אדם גדול, בעל ה'נתיבות שמואל', מורי ורבי הגאון רבי שמואל קושלביץ זצ"ל. הוא היה גאון אדיר, ידע ש"ס ושולחן ערוך בעל פה, ידע לצטט בדיוק מה כתוב בכל דף, בכל סימן, בכל סעיף.

בזמן הראשון, זמן חורף, למדנו גיטין. בזמן קיץ למדנו נדרים. בזמן החורף השני נכנסתי אצל הרבי שלי מו"ר הגאון רבי אברהם שמחה שעפס זצ"ל, ולמדנו קידושין! שלושת הזמנים האלו היו הזמנים הכי טובים שלי! אנחנו למדנו בשיעור עיון בחורף עד אחרי השולח, ומ'הנזקין' למדנו גמרא רש"י ותוספות בבקיאות עד סוף הזמן. בזמן הקיץ שזה זמן קצת יותר קצר, למדנו נדרים – שלושה פרקים מנדרים בעיון בשיעור עיון והשלמנו מפרק ד' עד סוף המסכת בבקיאות, עד אחרי יום כיפור.

בחורף כבר היתה שנה מעוברת אז למדנו קידושין, אצלי בגמרא מסומן שלמדנו עד דף נ"א עמוד ב' בשיעור עיון, והשלמנו את המסכתא אחר הצהרים בבקיאות.

כשהיה לנו יסוד של שלושה מסכתות שגמרנו, זה נתן לנו דחיפה עצומה להמשיך. הרגשנו שיצאנו עם משהו.

300 דפים בעיון מדי שנה

בשיעור שמעלינו היה תלמיד אחד – הוא כבר בעולם העליון, רבי יוסף לויתן זצ"ל. הוא היה לומד כל שנה בעיון שלוש מאות דף גמרא! בכל שנה שתי מסכתות גדולות ועוד אחת קטנה יותר, והוא למד יחד עם הגמרא את כל הראשונים וכל האחרונים שרק היה באוצר הספרים על אותה המסכתא!

ומדי דברי בו אזכיר דבר נפלא שהוא זכה ללמוד עם הרבי שלנו, רבי שלמה היימן, אחרי פטירתו, וכך הווה מעשה. לרבי שלמה היה חדר בישיבה, וכל החפץ לדבר עמו הלימוד היה מגיע לחדר ומדבר עמו בלימוד. לרבי יוסף לויתן, היתה קביעות לדבר עם רבי שלמה בלימוד מדי יום במשך שעה וחצי, כך הם היו לומדים בעיון מסכתות שלמות!

רבי שלמה היה 'א ליכטיגער קאפ', היתה לו בהירות והבנה מופלאה. אני זוכר שבהלוויה שלו התבטא עליו מרן הגר"מ פיינשטיין בהערכה רבה ואמר שבבקיאות אולי יש יותר גדולים מרבי שלמה, אבל בללמוד גמרא לאמיתה של תורה הוא היה יחיד הדור! אני עצמי שמעתי זאת במו אוזני מפיו של רבי משה פיינשטיין.

בכל אופן, רבי יוסף לויתן למד אחרי פטירת רבי שלמה, את הסוגיא של 'קידושין שלא נמסרו לביאה' במסכת קידושין, והיתה לו שם שאלה עצומה, אני לא זוכר מה היתה הקושיא, אבל הוא התחבט בה מאוד ועיין עוד ועוד ולא מצאה מנוח לתמיהתו.

זה היה ביום חמישי אחר הצהרים, בלילה הוא חזר על הגמרא שוב על כל הסוגיא וניסה להבין ולא הצליח לפתור את הקושיא. בערב שבת הוא הגיע ללמוד לפני התפילה, והתייגע בסוגיא בניסיון להבין אותה, ללא הצלחה.

איפה ר' משה יחזקאל?

אחרי התפילה בליל שבת הוא חזר שוב על הסוגיא, למד את הגמרא עם הראשונים, ואין לו שום תירוץ, אבל הוא לא התייאש. בשבת בבוקר הוא הגיע לפני התפילה ושוב למד והתייגע, ללא תוצאות.

הוא הלך הביתה לאכול את סעודת השבת עם אמא שלו שהיתה אלמנה, ולאחר הסעודה היא אמרה לו, יוסף, אתה עייף, תשכב לישון למשך שעה אחת…

אני רק אסבר את אוזנכם לומר למה הוא היה עייף. ר' יוסף היה לומד בישיבה כל לילה עד השעה 3:00 לפנות בוקר, ואז הוא היה הולך לישון בבית, כי אמו היתה אלמנה והוא לא רצה שהיא תישן לבד. בשעה 7:30 בבוקר הוא כבר היה בבית מדרש, עומד מוכן ומזומן לתפילה. אני רואה כאן בחורים שחושבים שמי שלומד עד מאוחר, יכול לפטור את עצמו מהתפילה בבוקר בישיבה, אז אני אומר לכם, שתדעו שיש אנשים שלומדים עד מאוחר ובכל זאת לא מחסירים אף פעם תפילה בישיבה…

בכל אופן, אמו הציעה לו לישון שעה, והוא קיבל את ההצעה. נשכב לישון ואחרי שעה הוא קם, רץ בחזרה לישיבה ומחפש את החברותא שלו, "איפה ר' משה יחזקאל, איפה ר' משה יחזקאל סעמליואס???".

ר' משה יחזקאל שואל אותו מה קרה, על מה הבהלה הגדולה, ור' יוסף אומר לו אני צריך אותך דחוף, בוא נלמד שוב את הסוגיא.

הם לומדים והוא מציג את השאלה שהציקה לו כל כך, ור' משה יחזקאל עומד נדהם, זאת אכן שאלה חזקה מאוד. אין לו שום פיתרון עבורה. אבל אז ניגש ר' יוסף לארון, מוציא משם ריטב"א על מסכת אחרת, בנושא שבכלל לא קשור לסוגיא, ומשם הוא מביא לו תירוץ נפלא שפושט את הבעיה שלו ברגע אחד ומאיר את העיניים…

שואל ר' משה יחזקאל את ר' יוסף, מאיפה ידעת את הריטב"א הזה? איך הגעת אליו? אומר לו ר' יוסף, הלכתי לישון בצהרים, ופתאום הרבי שלנו רבי שלמה זצ"ל, בא אלי בחלום ואמר לי יוסף תלמידי, אני רואה את הצער הגדול שיש לך על הסוגיא הזאת, ולכן עצתי לך שתסתכל שם בריטב"א במסכת פלונית, ותבוא על סיפוקך!

זה דבר שיכולים לזכות לו רק על ידי שמקושרים כאן בעולם הזה לאדם גדול, בקשר בל ינתק, קשר שנמשך גם אחר פטירתו של הרבי.

אי אפשר ללמוד ארבע שעות ברצף?

הוא אשר דיברנו, כדי לזכות לתורה, יש רק דרך אחת: על ידי שקידת התורה. לא הכישרון הוא זה שמאפשר לזכות בתורה, בוודאי מי שהוא בעל כישרון וגם שקדן, אשריו ואשרי חלקו, אבל יסוד היסודות זה השקדנות, לא שום דבר אחר.

לילדים בחיידר צריכים לעשות הפסקה כל שעה שעה וחצי לתת להם רבע שעה או עשרים דקות לחשק, אבל בחורים לא צריכים הפסקות. מה, אי אפשר ללמוד ארבע או ארבע וחצי שעות ברצף? מדברים כאן על תלמידי חכמים!

אמר תלמיד חכם מירושלים שהוא זוכר שרבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל, היתה לו קביעות ללמוד עם הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל מדי יום מהשעה שמונה בבוקר ועד השעה שתיים בצהרים. במשך שנים ארוכות הם למדו יום יום בשעות האלו, ושום דבר לא הזיז אותם מהקביעות. אפילו בפורים, הם לא ויתרו על הלימוד והיו מתיישבים בשעה שמונה אחרי התפילה ולומדים עד השעה שתיים ברצף ללא הפוגה!

פלא שהם התעלו וזכו להגיע למדרגות כאלו?

להתעלות מתעלים רק מהתמדה ומשקידה. זהו היסוד של השטייגן, להתאמץ, לשקוד, להתמיד. את הכישרונות הקב"ה כבר משלים לפי הצורך. לכן צריך כל אחד להשקיע במה שחשוב, לשקוד על תלמודו, על כל הכח, ובעז"ה להתעלות מעלה מעלה.