בחור מבוגר חיפש מקור פרנסה זמן רב, אך לא מצא. היה לו רכב גדול, ויום אחד הוא החליט לנסות את מזלו בשדה התעופה. הוא הגיע לשם ברכבו, בתקווה לפגוש נוסעים שזה עתה נחתו ולהציע להם הסעה למחוז חפצם. הוא תכנן להתלוות אליהם, לעזור לשאת את המזוודות, וכך להרוויח כסף.
ואכן, כשהגיע לשדה התעופה, ניגש אליו גביר שזה עתה ירד מהמטוס. הבחור הציע את שירותיו, והגביר הסכים. מיד הרים הבחור את מזוודותיו, העמיס אותן ברכב, והשניים יצאו לדרך.
היום היה חם במיוחד, ובמהלך הנסיעה קיבל הגביר את שרוולי חולצתו וניגב את הזעה ממצחו. הבחור הביט בו והחוויר, ידיו החלו לרעוד, והוא כמעט איבד שליטה על הרכב. הגביר נבהל, ביקש לעצור בצד הדרך, והציע לו מים.
לאחר שנרגע, אמר הבחור: "אני חייב לספר לך מדוע רעדתי פתאום. לפני שנים עבדתי בקיבוץ, במפעל למיון תפוחים. תפקידי היה להפריד בין התפוחים הטובים לבין הפגומים. את הטובים שלחנו לשיווק, ואת הפגומים זרקנו למיקסר ענק שהפך אותם לרסק.
יום אחד, מתוך סקרנות, טיפסתי למעלה כדי לראות איך המיקסר עובד. מילאתי אותו בתפוחים, ולפתע, כשעמדתי על שפתו – מעדתי ונפלתי פנימה. עמדתי על ערמת תפוחים וניסיתי לטפס החוצה, בלי הצלחה. ידעתי שלא אספיק. הסכינים הסתובבו מתחתי במהירות והחלו לחתוך את נעלי… צרחתי לעזרה, אך לא היה איש בסביבה.
לפתע, ברגע האחרון, הרגשתי זוג ידיים אמיצות מושכות אותי החוצה. היה זה אחד העובדים בקיבוץ, שעבר שם והציל את חיי. הודיתי לו בהתרגשות מעומק הלב, ומאותו יום התיידדנו.
הוא היה אדם שקט, מופנם ועצוב. כששאלתי אותו לפשר העצב, הוא סיפר לי את סודו: בתקופת השואה היה לו אח אהוב. יום אחד אחיו נעלם, ומאז לא ראה אותו. הוא לא ידע אם אחיו חי או נספה. הם היו קשורים מאד, והוא גם זכר את המספרים שקעקעו על ידיהם במחנה: לו – 8862, ולאחיו – 8863.
מאז שעזבתי את הקיבוץ חלפו עשר שנים. אך את המספר הזה – 8863 – לא שכחתי. הוא נחרט בליבי וכתבתי אותו בכל מקום. לא יכולתי לשכוח את כאבו של האיש שהציל את חיי.
עכשיו, כשהרמת את השרוול וראיתי את המספר 8863, הבנתי מיד – אתה האח האבוד! אתה אחיו של האיש שהציל אותי!
בוא ניסע הישר אל הקיבוץ. הוא שם, מחכה, מתגעגע, ואינו יודע שאתה חי!"
הגביר היה המום. הם נסעו במהירות אל הקיבוץ, והמפגש היה בלתי ניתן לתיאור. שני אחים שנפרדו בילדותם במחנה ריכוז, התאחדו בדמעות בחיבוק, באהבה שלא נס ליחה. עין לא נותרה יבשה.
ואז הבין אותו בן קיבוץ: כשהושיט את ידיו והציל את הפועל מהמיקסר – הוא בעצם הציל את עצמו. כי כל מה שאדם עושה – לעצמו הוא עושה, לטוב ולרע. החיים שלנו מנוהלים בהשגחה פרטית מדוקדקת!
הסיפור הזה מלמד אותנו שיעור עמוק על אמונה, על השגחה פרטית ועל כוחו של מעשה טוב. לפעמים, כשאדם עושה חסד – הוא אינו יודע עד כמה רחוק יגיע המעשה שלו. הפועל שהושיט יד להציל אדם מן המיקסר, לא העלה על דעתו שבאותו רגע הוא סולל את הדרך לאיחוד עם אחיו האבוד.
הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו בדיוק מופלא, וכל פרט – גם הקטן ביותר – הוא חלק מתכנית עליונה. אין דבר מיקרי ואין מעשה שנעשה לחינם. כל טוב שאדם עושה – חוזר אליו, לפעמים בדרך שלא תאר, בזמן שלא ציפה, ובעוצמה שלא חלם.
לכן, אסור לזלזל בשום מעשה טוב. כי היד שתושיט למישהו – יכולה להציל את עצמך.
('מטעמים', בנתיבות החיים, אמונה שלימה)