לפני שאתם עונים, בואו נבדוק מי אחראי על התשובות שלכם. מי, במכונת הפלא שלנו, מחליט בשבילנו איזה פרי נשלוף מהמקרר כעת, ומה נענה לשאלה המסורתית של המלצר: 'עוף או שניצל?'

האם אתם מחבבים אורז עם ירקות? נהנים לאכול פיצה? אוהבים ממתק קוקוס?

לפני שאתם עונים, בואו נבדוק מי אחראי על התשובות שלכם. מי, במכונת הפלא שלנו, מחליט בשבילנו איזה פרי נשלוף מהמקרר כעת, ומה נענה לשאלה המסורתית של המלצר: 'עוף או שניצל?'

ובכן, צוות שלם של חושים נוטל חלק בתחביבי הטעם שלנו.

אתם יושבים וקוראים בספר, ופתאום האף שלכם מתכווץ. הנחיריים הריחו משהו טוב מכיוון המטבח, והמוח קלט את ההודעה מהאף, ונתן לכם פקודה לרוץ למטבח ולטעם ממרק השעועית שמתבשל על הכיריים. אתם לוגמים כף או שתיים, ומחליטים אם להוסיף מלח. להחלטה הזו, כמו לכל העדפות המזון האחרות, שותפה הלשון, שחשה את הטעם, שותף האף – שמריח את הניחוחות שבפה ובצלחת, ותתפלאו לשמוע, גם האוזניים לוקחות חלק בהחלטות שהן עניין של טעם. הן שומעות את המרק המבעבע, את הסלט המתרסק ואת הטוסט המתפצפץ. המוח מקבל את האינפורמציה משלושת החושים גם יחד, ומשגר לפיהם מסקנה – במה כדאי לבחור.

איך זה עובד?

קחו פיסת פלפל חריף טרי, והפגישו אותה עם הלשון. אחרי הצריבה שתחושו, מן הסתם לא תחזרו שוב על התרגיל. אם הייתם נוגעים עם אותו פלפל חריף במרכז הגב – לא הייתם חשים כמעט כלום. למה?

על פני העור שלנו, בגוף כולו, מפוזרים בצורה לא אחידה בערך 640,000 קולטני חושים. הקולטנים האלה הם סיבים שהם קצוות של עצבים. תפקידם הוא לקלוט כל תחושה שבאה מבחוץ: לחץ, חום, קור, כאב, טעם, מגע ועוד.

בכל אזור של העור מצויים קולטנים מסוג אחר. חלק מהם מאורגנים, בסדר מופתי שיצר הבורא, בתוך קופסיות. תוך אלפיות השנייה קולטים הקולטנים האלה כל חיכוך, כל טעם, קור וחום, ומעבירים למוח את התחושות.

כיוון שבלשון מצטופפים המוני קולטני טעם, המכונים בשם הנחמד 'ניצנים' – היא רגישה במיוחד. להנאה מושלמת מחוש הטעם וממגוון המאכלים שבעולם, שתל הקדוש ברוך הוא ניצני טעם גם בחיך ובכיסוי הגרון, כך שלא רק כאשר המזון מונח על הלשון אנו חשים בטעמו. מסתבר שלא כל ניצן מבחין בכל סוגי הטעמים. בחלקה הקדמי של הלשון נקלטים המתוק והמלוח, בצדדים נקלט הטעם החמוץ, ובחלק האחורי – הטעם המר. כמה ניצנים פורחים לכם בפה? נסו לשער לפני שאתם קוראים…

ובכן, כעשרת אלפים!

כל ניצן זעיר כזה מכיל בערך חמישים תאי טעם. התאים האלו אינם מאריכים ימים, הם חיים בין שבוע לעשרה ימים – ומתחלפים בחדשים. בכל רגע, ישנה תחלופה של ניצני טעם בלשון. אם אכלתם פיצה רותחת והלשון נכוותה – אל דאגה, בעזרת ה' המצב ישתפר במהרה, ותאים חדשים יבואו במקום החרוכים.

בלשון יש המוני נקבוביות, נכון? אלו הן נקבוביות טעם, ומסביב לכל אחת כזו מתרכזים ניצני הטעם. לא חשבתם עד היום שבפה שלכם יש שערות, הא? אבל מקצות התאים של קולטני הטעם בוקעות שערות פצפונות, שעוברות אל ניצן הטעם וממנו אל הפה. כשאתם אוכלים משהו, אתם מכניסים לפה חומרים מומסים, והם חודרים לניצן הטעם דרך הנקבובית. תאי הקולטן מתקשרים לתא עצב, והוא בעצם ה'דוור' שמודיע למוח על טעם המזון שהגיע לפיכם.

במקרה של תקלה

יש אנשים שלא צריכים לטרוח הרבה על הכנת הארוחות ותיבולן, ולא ממש משנה להם באיזה מתכון ישתמשו.

אתם שואלים אם טעים להם? אז זהו, שהם בעצמם לא ממש יודעים לענות על השאלה, כי הם – תתרנים. מה הקשר? – אתם שואלים – הרי תתרן הוא זה שחסר לו חוש הריח!

נכון, אבל כמו שאמרנו, החושים עובדים ביחד. הפה והאף הם חברי צוות אחד, לכן כאשר חוש הריח אינו מתפקד, גם חוש הטעם לוקח חופשה חלקית.

הוראות הפעלה

* רחמו על ניצני הטעם, ואל תבעירו את הלשון בטעמים חריפים מדי. אכלתם בטעות פלפל חריף טרי? משחו את הלשון במיץ לימון ובמלח לסירוגין, והחריפות תפוג. הגזמתם עם הפיצוחים הכתומים ההם – מאנצ'עס? איכלו מלפפון חמוץ. פתרונות מוזרים, אבל למרבה הפלא – יעילים.

* הקשיבו להמלצתם של רופאי השיניים, וצחצחו גם את הלשון במברשת השיניים. גם לה מגיע נקיון יסודי פעמיים ביום, לא?

* אם חלילה צמחו על לשונכם פצעונים, קחו בד פלנל לא מכובס ונגבו אותה. חיזרו על הניגוב כמה פעמים ביום.

(שמחה'לה – מבית ניצוצות)