הרב ישראל ליוש
"וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד', י"ד)
שמחה גדולה שמח מרן ה'בן איש חי' זי"ע כאשר הגיע לידו ספרו של בעל הלשם זי"ע, 'לשם שבו ואחלמה'. הוא אף לבש לכבוד כך בגדי שבת, ובירך ברכת שהחיינו בשם ומלכות. לאחר מכן שיגר אל המחבר מכתב הסכמה מיוחד, שאת תוכנו הסתיר ה'בן איש חי'. הוא רק גילה שהוא כינה אותו שם 'ארי במסתרים', רמז על כוחו הגדול בתורת הנסתר….
דבר שמחתו של ה'בן איש חי' הגיע לאזנו של המחבר בעל ה'לשם' זי"ע, והוא התרגש עד מאוד, ואמר: "אילו הייתי יודע כמה ספריי חשובים, עד כדי שה'בן איש חי' מתפעל מהם, הייתי מתאמץ לכתוב עוד ספר…".
כאשר שמע הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל את הסיפור, הגיב: "אם בעל הלשם הענק שבענקים, מעיד על עצמו שהיה מתאמץ יותר, אילו היה מודע לגודל מעשיו, מה נאמר אנן…?!"
אילו היה יודע…
עיקרון זה שייקור והחשבת המעשים, מביאים את האדם לעשות אותם בצורה טובה יותר ובשלמות יתירה, כבר מצאנו במדרש רבה (רות ה ו) על ראובן, שאילו היה יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו: 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', היה מוליך את יוסף בכתפו אצל אביו.
וכן אהרן, אילו היה יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו: 'הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו', היה יוצא לקראת משה בתופים ובמחולות.
וכן בועז, אילו היה יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו: ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר', היה מאכילה עגלות מפוטמות. ועל כך אמר רבי יצחק בר מריון: 'ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם!
נמצאנו למדים שאפשר לעשות כל מצוה בצורה פשוטה ורגילה, אך אפשר לעשותה בשלמות עליונה, בשמחה גדולה ובכוונה עמוקה. ואף גדולי עולם, אילו היו יודעים שמעשיהם נכתבים בתורה, ובכך הופכים לנצחיים ובאים ללמד את הכלל כולו לדורי דורות, היו עושים אותם בצורה שלמה ומעולה יותר. ועל כן אף אנו פשוטי העם, עלינו לייקר את מעשינו, להחשיבם ולרוממם, וממילא לעשותם בשלמות.
לא עוצרים ב'אין כניסה'
במסעו של הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד זי"ע לארצות הברית, לצורך חיזוק ישיבתו בברנוביץ, התאכסן בבית אחד מעשירי הקהילה.
לאחר תפילת שחרית, ביקש רבי אלחנן מבעל הבית שידריך אותו כיצד הולכים לכתובת מסוימת של אחד הנדיבים. "הדרך לשם ארוכה מאוד, הליכה ברגל יכולה לקחת כמה שעות, אני אסיע את הרכב ברכבי…" – הציע בעל הבית.
רבי אלחנן סירב להצעת הנסיעה, וביקש שוב מבעל הבית שרק ידריך אותו כיצד הולכים והוא כבר יסתדר בכוחות עצמו. בעל הבית הפציר שוב ושוב, וכשראה ר' אלחנן שהדבר בנפשו של בעל הבית, נענה להצעה…
סעד רבי אלחנן ארוחת בוקר, ולאחריה יצא עם בעל הבית ברכבו לעבר היעד. כל הדרך אמר בעל הבית: "הנה כבוד הרב רואה, זו הדרך הארוכה שהרב היה אמור ללכת ברגל, לו לא היה נענה להצעתי…"
כאשר הגיעו לכניסה לרחוב בו גר הנדיב, עצר בעל הבית את הרכב והצביע לרבי אלחנן על הבית הנמצא בתוככי הרחוב, מרחק הליכה קצר מאוד… "מדוע אינך נכנס עם הרכב עד הבית?" שאל רבי אלחנן. "יש כאן תמרור 'אין כניסה'" – הצביע בעל הבית, והסביר: – "כדי להיכנס פנימה לרחוב עד הבית, צריך לעשות סיבוב ארוך. בהליכה אפשר לחסוך זאת…"
"אם כך" – ביקש הרב – "עשה את הסיבוב וסע עד הבית!". בעל הבית עשה כבקשתו בשמחה והסיע את הרב עד פתח הבית, אך כשהגיעו אל בית הנדיב, שאל בפליאה: "בתחילה הרב סירב כלל שאקח אותו אפילו עד הכניסה לרחוב, ועתה מבקש הרב שאטרח יותר ואקח אותו עד פתח הבית, במקום שהוא ילך כמה פסיעות…?"
"בתחילה רציתי לקיים את המצווה בעצמי, כי כך תיעשה המצווה בשלמות בגופי, אך אחר שראיתי שהדבר כה חשוב לך, לא רציתי לגרום לך עוגמת נפש, ויתרתי על הזכות והסכמתי שתהיה אף אתה חלק מהמצוה. אולם אם אתה כבר זוכה, עליך לעשות את המצוה בשלמות ממש, ולא לחסוך כמה דקות נסיעה…".
ברצוני לעשותה בשלמות
הרב שלמה לורנץ זצ"ל כותב: "סיפר לי בן ישיבה שראה את מרן בעל ה'קהילות יעקב' זי"ע כשהוא סוחב קרש כבד בדרכו אל הנגר, כדי לחתוך אותו לצורך הסוכה. ניגש הבחור אל מרן זצ"ל והציע לו עזרה בסחיבת הקרש, אך הסטייפלר סירב שוב ושוב, אף כשהבחור הסביר לו שהוא צעיר יותר ויש לו יותר כח לסחוב קרשים…
כשהפציר בו הסביר לו מרן: "הרי אני עסוק במצוה, ברצוני לעשותה בשלמות…"
אל תגיד לו לעצור
ידעו עניי ירושלים והכירו את ידו הפתוחה והרחבה של מרן האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זי"ע, וע"כ היו באים לתפילת מנחה בבית המדרש, אוספים נדבות בין המתפללים, וכך היה הרבי רואה אותם ונותן להם מתנות הגונות ביד נדיבה…
יום אחד הבחין הרבי בעני שהסתובב אף הוא לקבץ נדבות ועמד רחוק ממנו, הלך הרבי אחריו כדי לתת גם לו צדקה, אלא שאותו עני לא הבחין ברבי המתקרב אחריו לעברו, והמשיך לצעוד ולהתרחק מהרבי זי"ע.
אחד האברכים הבחין בכך ורמז לעני שיסתובב לכיוונו של הרבי כדי לקבל ממנו את נדבתו, ואכן העני הסתובב, התקרב, והרבי נתן לו מעות צדקה, וחזר למקומו.
בתום התפילה, כאשר יצא הרבי מבית המדרש ניגש לאותו אברך ואמר לו: "אבקש ממך בפעם הבאה לא לעשות כן, הלא כל פסיעה שאני פוסע לדבר מצוה, נחשבת אף היא מצוה, ולמה להפסיד מצוה בשלמות…
אל תמנע אותי מהשלמות
כיוצא בדבר סיפר אחד החסידים: "פעם נכנסתי אל הרבי זי"ע בעניין רפואי, אמר לי הרבי שלעניין זה יש דבר טבעי שאפשר לקנות בכל מקום, ולפתע נזכר הרבי שיש לו מוצר זה בחדר הסמוך, באחת המגירות, ומיד נעמד ממקומו כדי להביא לי את אותו דבר. אמרתי לרבי שאיני רוצה להטריחו ואני יכול לקנות זאת בכל מקום, נענה לי הרבי ואמר: "מדוע אתה מונע אותי מלקיים מצות גמילות חסדים בשלמות… הלא גם אני מחויב במצוות חסד…".