בוקר אחד קמתי בבוקר וגיליתי אורח ממש לא רצוי: חילזון. בשביל הילדים שלומדים בגן על השבלול הנחמד שבוקע מהבית שלו, זה אולי נחמד, אבל גם להם זה לא כל כך נעים לפגוש אותו ממש קרוב, בתוך הבית, ולא על איזה עלה ירוק.
אילו היה זה רק חילזון אחד, עוד הייתי עובר על כך בשתיקה. אבל, החלזונות הופיעו בקבוצה, וכל המראה היה דוחה ומבחיל. מיהרתי לסלק אותם מהבית, ולא חשבתי שברגע זה מתחילה תקופה חדשה בחיינו.
בבוקר שלמחרת גיליתי אותם שוב, כאילו לא הבינו את הרמז. כאילו באו החברים וקינאו את קנאתם של הראשונים. שוב מיהרתי לפנות אותם, לפני שבני הבית יקומו ויפצחו בזעקות אימה.
בבוקר השלישי זה כבר היה מוגזם, וברביעי זה נמאס לגמרי. מה מצאו החלזונות בבית שלנו? מה מושך אותם לכאן? איזה מאכל שהם אוהבים אני צריך להעלים מהם? מה יש במרצפות שלנו שמזמין אותם הנה?
ממש לא ידענו מה לעשות. ניסינו חומרי הדברה ועוד כמה פטנטים, ושום דבר לא עזר. השבלולים היו עקשנים, ומיררו את חיינו.
אמרתי לאשתי, "זה לא דבר רגיל. אנחנו צריכים לנסות להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו". פתחתי פרק שירה וחיפשתי מה החילזון אומר. חילזון לא מצאתי, אבל שבלול כן. ובכן, שבלול אומר: “כְּמוֹ שַׁבְּלוּל… בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ" (תהלים נח, ט). המפרשים מתארים שבלול, שכאשר זורחת עליו שמש הוא נמס. מי הם אלו שנמשלים לשבלול זה? האנשים שהסיתו את שאול נגד דוד ודיברו עליו לשון הרע. וכך מובא במדרש ילקוט שמעוני: אמר להם הקב"ה, אמרתם לשון הרע, אתם הולכים לגיהינום והאש אוכלת אתכם, שנאמר ‘כמו שבלול תמס יהלוך'… ואין רואים השמש לעולם.
המסר היה ברור: אנחנו צריכים להשתפר בענייני שמירת הלשון. ידעתי בדיוק מהו הנושא שהביא איתו דיבורי לשון הרע: אשתי סבלה מאוד בעבודה שלה מהתנהגותה של ההנהלה. היא הייתה משתפת אותי במה שעבר עליה במשך היום, וכך הפיגה את צערה. אולם, הדיבורים עברו ככל הנראה את הגבול של מי ששופך את ליבו, והפכו לדיבורי לשון הרע ממש.
התקשרתי לרב שבקיא בהלכות שמירת הלשון, ושאלתי מה אפשר לעשות. מצד אחד אשתי לא יכולה לעזוב את העבודה, ומצד שני היא סובלת וצריכה לשפוך את הלב. הרב אמר שיש להפוך את הסיפור, ולא להטיל דופי במנהלת אלא רק לתאר את הקושי. לדבר מתוך הבנה בסיסית שהקושי הוא לא כי המנהלת רעה, אלא מפני שלאשתי קשה להסתדר עם תכונות מסוימות.
כבר למחרת, כאשר דיברנו על מה שהיה בעבודה, נזהרנו מדיבורי לשון הרע, וכמות החלזונות ירדה. הופיעו שניים בודדים. ראינו שמשמיים רואים את ההתחזקות שלנו, והתחזקנו עוד ועוד. קיבלנו מראה מדוקדקת להתנהגותנו: כאשר בשיחה היומית שמרנו על הלשון – לא הגיעו חלזונות, וכאשר היה מכשול – שוב הם הופיעו. המשכנו לתרגל ולהשתפר, התעקשנו לראות הכול בעין טובה, לדון לכף זכות ולהפוך את המבט לחיובי, והיום אני מספר על הקורות אותנו, אחרי שבועיים שבהם הבית כבר נקי לגמרי מחלזונות.
כן יעזרנו הקב"ה הלאה, לשמור את לשוננו ולהביא ברכה לביתנו.
(גיליון השגחה פרטית)