סיפר מגיד המישרים הגאון רבי יעקב שיש שליט"א:
איש צדיק היה בבני ברק, נפטר לאחרונה לפני כמה חודשים, הגאון הצדיק רב משה לשינסקי, זכר צדיק לברכה. סיפר לי הבן שלו, הגאון רב שמואל שוויטה, ידידי וחברי, סיפור מיוחד במינו.
הוא אומר, באחד הדירות, פעם, לא איפה שהוא גר עכשיו, לפני הרבה שנים, אבא שלו קנה דירה מקבלן. וצמוד לדירה שלו היתה יציקה, שהיו צריכים רק לסגור, לסגור את היציקה ויש עוד חדר. היה חלון, וצריכים רק להוסיף קירות ויש חדר נוסף צמוד לדירה. ואותו דבר גם לשכן דלת ליד, גם אותו דבר בצד השני, יש לו גם יציקה עם אפשרות סגירה.
ואבא שלי תכנן לסגור, בלי עין הרע, משפחה, היה לו כבר בית עם 12 ילדים, הוא רצה לסגור את החדר הזה, לעשות עוד חדר. ויהי היום, מגיע קבלן ומתחיל לסגור את החדר, והוא לא הזמין אותו. מה שהתברר, שהשכן ליד, בלי לשאול, זה בכלל לא שלו. זה של הרב לשינסקי, כי לו יש בצד השני. אבל הוא לא שאל שאלות, הוא הביא קבלן והוא בנה גם בצד הזה וגם בצד הזה, מזה ומזה אל תנח את ידך. זאת ועוד, לא זו אף זו, שהוא לקח לו דבר שלו, הוא גם סגר לו את החלון של החדר. הוא אטם לו את החלון.
הוא פשוט היה בהלם. הוא לא ידע איך להגיב. אם יתקשר למשטרה, להתקשר לעירייה, להביא פקחים.
הוא היה קשור לגאון ר' גדליה נדל, זכר צדיק לברכה. הוא היה שואל אותו כל דבר. הוא ביקש ממנו… הוא בא להתייעץ איתו, מה לעשות. אמר לו הרב אני רוצה לראות את המקום. הגאון ר' גדליה נדל עלה לראות, מסתכל, מסתכל, 'מה אתה שואל אותי'?
לפנות למשטרה ישירות? ללכת לעירייה? מה לעשות? תן לי עצה. הוא מסתכל, והוא פשוט היה בהפתעת החיים. אמר רב גדליה נדל זצ"ל 'כדי לך לוותר. כדאי לך לוותר'. הוא פשוט לא האמין למשמע אוזניו. דבר שהוא שלי, חד משמעי. שילמתי על זה, קניתי את זה, זה חלק מהדירה שלי. אבל ברגע שיצא מפי הצדיק, הרב אמר לו, הוא התבטל לדעת תורה, נגמר הנושא הזה בבית. לא דיברו על זה יותר מילה. הרב אמר לוותר, נגמר.
מיד אחר כך, זה סיפור של בטח לפני ארבעים שנה. באותה, באותו הזמן, המדינה נתנה למשפחות מרובות ילדים אפשרות לרכוש דירה ממש במחיר סמלי. אם יש להם צפיפות דיורים קיצונית. זה היה תקופה כזו, אחר כך זה התבטל. אבל הם סופרים מטרים, לפי מספר הילדים, כך מספר המטרים של הדירה. הוא אמר: 'אין לי מה להפסיד'. הוא קרא לוועדה שיבואו אליו הביתה. היה לו 12 ילדים, בלי עין הרע. אבל לא היה נראה לו מבחינת המטרים שזה מתאים. היה נראה לו שיש לו דירה יותר מדי גדולה. שהוא לא יהיה… זכאי לקבל את הדירה הזו מהמדינה. אבל הם הגיעו.
הם מסתכלים בכל החדר, בכל החדרים, ואז הם מגיעים לחדר הזה שהוא אטם את החלון, והם אומרים לו: 'תראה, חדר בלי חלון זה לא חדר, זה מחסן. מבחינתנו החדר הזה לא קיים'. אנחנו מסתכלים רק על הבית בלי החדר הזה. והבית בלי החדר הזה, זה תאם עם 12 ילדים את ה… את מה שהמדינה נתנה. הוא אומר: מורי ורבותי 'קיבלתי דירה'. ואצל הב תהראשונה כשהוא חיתן אותה נתן לזוג את הדירה ההיא. הוא אומר, ראיתי מיד שמלוותר לא מפסידים, רק מרוויחים. זה לא קל. זה קשה, זה במסירות נפש, זה לפעמים זה, זה קריעת ים סוף. אבל מלוותר לא מפסידים. הרגשתי את זה על בשרי.
זאת ועוד, השכן… לא יכל להסתכל לו בעיניים. אז כל פעם שהיה רואה אותו במדרגות, היה עושה… מסתכל הצידה. עושה עיוור. והרב לשינסקי המשיך להגיד לו שלום. הוא אומר: 'אני לא מבין, גם אם יש… אם היה פה משהו לא תקין, אבל לשכנים צריכים להגיד שלום, אני לא מבין למה הוא מסתובב ממני'. הוא הסתובב, הוא הסתובב, ור' משה לשינסקי אומר: 'אני לא מבין למה'. שכנים זה שכנים, צריכים להגיד שלום אחד לשני.
(כל העלונים)