"וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בראשית נ', כ')
שמעתי הרגשה מעניינת בשם רבי עזריאל טאובר זצ"ל: הגמרא (שבת פט ע"ב) אומרת: "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו". פירש רש"י: "כדרך כל הגולים, שהרי על פי גזרת גלות ירד לשם". זכותו גרמה לו שיוסף שלח לו עגלות והוא ירד למצרים בעגלות.
יש להבין, וכי משנה ליעקב איך בדיוק הוא ירד למצרים – בעגלה, באוטובוס או ברכב מפואר?
וביאר הרב טאובר: יש אנשים, שאם נגזרה עליהם גלות – זהו אסון, ועולמם חרב עליהם. ירידה לגלות מבחינתם היא ירידה "בשלשלאות של ברזל". לדידו של יעקב אבינו, הירידה למצרים אינה תקלה שנכפתה עליו בעל כורחו. לדידו, זהו המקום שבו בחר ה' עבורו, שם הוא רוצה שיחיה, שם הוא רוצה שיתמודד עם הקשיים שישנם במקום זה. משום כך הוא יורד למצרים במרכבה של מלכים.
ירידה לצורך עליה
בארצות הברית חי יהודי עשיר מופלג, בעל צדקה גדול, שפשט את הרגל. הבנקים עיקלו לו את כל הנכסים, והוא נשאר בלי כלום. הוא עזב את מקום מגוריו ועבר לפלורידה. כשהגיע לשם פנו אליו כמה אנשים שהכירו אותו וידעו שהוא מוכשר מאד, ואמרו לו שצריך להקים כאן קהילה, בית כנסת ובית ספר. "אתה חברה'מן, מוכשר", אמרו לו, "אנחנו נאסוף כסף ואתה תנהל את העניינים".
הוא הקים בפלורידה מערך שלם של מוסדות: תלמוד תורה, ישיבות וסמינרים.
ברבות השנים אמר: "תמיד שאלתי את עצמי למה הקב"ה לקח לי את כל הכסף, הרי נתתי כל כך הרבה צדקה? אבל הקב"ה אמר לי: אני רוצה אותך בעבודה הרבה יותר חשובה! אני רוצה שתציל את פלורידה! שתקים שם מוסדות תורה ותעזור לאלפי אנשים, פי כמה וכמה ממה שעזרת עד כה".
יהודי צריך לדעת גם דבר שנראה לו רעה, בסופו של דבר יתברר שהוא לטובה.
נר לאחד נר למאה
היה זה לפני מלחמת העולם השנייה. בישיבה בהונגריה הגיעו חמישים בחורים לגיל גיוס. הצבא ההונגרי שלח לבתיהם צווי גיוס. הכל הבינו כי מדובר בצרה צרורה: בצבא ההונגרי מחללים שבת, אוכלים נבלות וטרפות וכל שאר מרעין בישין.
שני הורים עשירים, שבניהם למדו בישיבה, שמעו שאפשר לשחד רופא בסכום כסף גדול, כדי שיוציא אישורי מחלה וישחרר מהצבא. ראשי הישיבה פנו אליהם וביקשו: מבחינת הרופא אין הבדל בין שני אישורים לחמישים. בעד אותו סכום כסף הוא יכול להנפיק חמישים אישורים. תבקשו ממנו עבור כולם. גם מבחינת הצבא אין בעיה, משום שהם לא יודעים שכולם לומדים באותה ישיבה. צווי הגיוס מגיעים באופן אוטומטי לכתובת ביתו של כל מי שהגיע לגיל גיוס.
שני ההורים הסכימו, והם ביקשו מהרופא אישורים לכל חמישים הבחורים ושילמו לו אלפי רובל בעבורם. והנה זה פלא: ארבעים ושמונה בחורים קיבלו אישורי פטור מהשרות הצבאי, ובדיוק שני הבחורים שהוריהם שילמו את הכסף, לא קיבלו, משום מה, פטור, והם קיבלו לביתם צו גיוס.
בלית ברירה נאלצו שני הבחורים האלו להבריח את הגבול באישון לילה, והם ברחו וטסו לארץ ישראל.
בריחה לצורך הצלה
ניגשו ההורים של שני הבחורים לראש הישיבה ושאלו: "איך יתכן? כולם נצלו בזכותנו, ורק שני בנינו נאלצו לרדת לגלות?"
ראש הישיבה ניסה לנחם אותם שאיננו בקיאים בחשבונות שמים, וצריך לקבל הכול באהבה.
ומה התברר לבסוף?
אותם ארבעים ושמונה הבחורים שקיבלו את אישורי הפטור ונשארו בהונגריה, עברו את השואה הנוראה, ורק שני הבחורים שהוריהם שילמו את הכסף והם נאלצו לברוח לארץ ישראל, לא סבלו כלום והקימו בה משפחות מפוארות. התברר למפרע שמה שהיה נראה כעונש נורא – היה בעצם הצלה נפלאה.
('שש באמרתך', תודתנו ל'יפה נוף' ספרים)