באחד הימים הופיעו שליחי הרשויות, וה'חזון איש' אמר לבני הבית לסלקם, אך הם אמרו שאין הם יודעים כיצד מסלקים. מיד יצא ה'חזון איש' החוצה עם המקל בידו…

"וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת" (בראשית מ"ז, כ"ט)

מראשית תקופת נישואיהם כרתו רבי משה טורק ורעייתו הצדקנית ברית של אמת עם מידת החסד, ואת חייהם הקדישו לקיום מצוה זו בהידור רב. באישיותם היו הנתונים המתאימים לעשיית חסד בשלמות ובהתמסרות. רבו-מספור מעשי החסד שעשו בצוותא, או ביחידות זה בהשראתה של זו. הצדקה, החסד והרגישות לזולת היו היסודות העיקרים אשר עליהם השתיתו את ביתם.

סיפר הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל, בעל 'משמר הלוי', כי כאשר מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', חלף פעם לצד ביתם של משפחת טורק, החווה בידו לכיוון הבית ואמר למלווהו: "על הבית הזה ניתן לומר 'בית צדיקים יעמוד'!"…

ולא בכדי, ביתם היה בית שכולו צדקה, כולו חסד, כולו נתינה והטבה במאור-פנים ונפש חפצה. מי יספור וימנה את מעשי צדקתם וחסדם עם הבריות, בגופם, בנפשם ובממונם.

בביתם גדלו נערים ונערות שלא היה להם מקום. אם מפני שבאו מבתים שבורים וחבוטים, אם מפני שהיו יתומים. או כאלו שבאו אמנם מבתים בנויים וטובים אך בעלי רקע אחר, וחיפשו מסגרת חרדית טובה להשתלב בה. כל אלה מצאו פינה חמה בבית המיוחד הזה. לא אחת היו ילדיהם שלהם נמים בחדר האמבטיה, המקום היחיד שנותר פנוי. בחמלת הלב על כל דל ועשוק פתחו לרווחה את דלתות ביתם וחדרי לבבם.

שדכן הפוך

רבי משה והרבנית דאגו לכל צרכיהם, כולל להשיאם בשידוכים הגונים. כל אותן נערות שגדלו אצלם נשואות היום לתלמידי-חכמים גדולים ומרביצי תורה והוראה חשובים.

כה מתארת זאת בשפתה אחת הבנות בשיחה עם כתב-עת בו ניסתה לתאר את הבית הגדול של הוריה: "אני זוכרת את עצמי מתארגנת, נרגשת כולי, לחתונה. במטבח עמלה אמי, הרבנית טורק ע"ה, על ההכנות האחרונות. את כל הסעודה החגיגית היא הכינה בעשר אצבעותיה, כולל הכשרת העופות ושטיפת כל הכלים אחרי החתונה, שכן אז לא היו בנמצא כלים חד-פעמיים.

"במבט לאחור, איני זוכרת מי בדיוק התחתנה באותו יום, אני רק יודעת שהיתה זו אחותי הגדולה… נשמע משונה, נכון?… אך בילדותי, זו היתה מציאות החיים בביתנו. למרות שהייתי בת בכורה היו 'אחיות גדולות' לרוב, בנות מ'בית שרה שנירר' שראו באמי אמא לכל דבר. גם אבי מורי זצ"ל, היה כאביהם. בבוא העת הוא דאג לשדך אותן. הוא תמיד כינה עצמו 'שדכן הפוך', שלא נוטל כסף אלא נותן כסף; מתחייב כמחותן משני הצדדים! אמא ע"ה היתה מלווה אותן לחופה וממשיכה ללוות אותן בחיים ומשמשת כסבתא אוהבת לילדיהן"…

ה'חזון איש' ממריץ ומְעַשֶׂה

מעשי החסד העצומים הללו החלו עוד בחיי מרן ה'חזון איש' זצ"ל. הרבה שליחויות קדושות הטיל עליהם בעצמו, אך לא את כולן שייך להעלות על הגיליון. אך שני מעשים שהיה מעורב בהם יסופרו בשורות הבאות.

האחד הוא סיפורה של הרבנית מרת צביה יגאלי שתחי' מראשון-לציון, אשר מפיה נכתבו פרטיו:

"זכיתי לעלות לארץ-הקודש כילדה בגיל חמש יתומה מאב ואם, עם דודתי הצדקנית שאימצה אותי כבת – מרת יונה שרעבי ע"ה, יחד עם ארבעת ילדיה. בתחילה שיכנו אותנו במחנה העולים 'עתלית' שם התגוררנו במשך כשמונה חודשים. אחר-כך עברנו למעברה בשכונת 'פרדס כץ' בפאתי בני-ברק, בה שוכנו משפחות תימניות רבות. דודתי האלמנה היתה זכאית לקבל צריף מגורים בחינם, ובו התגוררנו עד תחילת חורף תש"י. החורף ההוא היה קשה וסוער מבחינת מזג האויר; שיטפונות גשמים ושלגים עזים הציפו את שכונת 'פרדס כץ', וגגות הצריפים נשברו והתעופפו ברוח שאינה מצויה. כך נותרנו ביום מן הימים ללא קורת גג לראשנו. העיריה פתחה במגבית חירום, וקראה לכל תושבי העיר לבוא ולאמץ ילד תימני לתקופה קצרה עד שהצריפים יתוקנו ויהיו ראויים למגורים.

"כך התגלגל הדבר משמים שהכרתי לראשונה את הרב והרבנית טורק. הם הסכימו לאמץ אותי בחום, וברוחב לב פתחו בפני את ביתם. חרוטה בזכרוני הפעם הראשונה שבאתי אליהם לבושה עדיין בלבוש התימני המסורתי, והם קיבלו אותי בחמימות יוצאת-דופן ובמאור-פנים, ומאז הפכתי להיות כמו בת שלהם. דירתם היתה אמנם קטנה מאד, בת חדר וחצי בלבד, אולם ישנו פתגם האומר 'כשיש מקום בלב יש מקום לכולם', והם הצליחו להסתדר גם בתנאים הללו. בחדרון הקטן ישנתי אני יחד עם שתי הבנות הגדולות, ובחדר הגדול ישנו הרב והרבנית. במשך כשלוש-רבעי שנה התגוררתי בביתם.

בבית היתומים

"לקראת ל"ג בעומר בשנה ההיא, סיימו הפועלים מטעם העיריה לתקן את כל גגות הצריפים שנשברו, ואמורה הייתי לחזור אל דודתי ב'פרדס כץ'. אך היא שדאגה למצבי הרוחני העדיפה שאמשיך להתגורר בבני-ברק. היא רצתה שאוכל להמשיך ללמוד בגן החרדי שבו למדתי בחודשים האחרונים, ולא אשוב לגן המעורב בנים ובנות של חוג המזרחי שבו למדתי בלית-ברירה כשהתגוררתי אצלה.

נוסף גם שיקול אחר של קושי לקבל אותי חזרה ולגדל אותי בביתה מכמה בחינות; היא היתה אלמנה מטופלת בארבעה ילדים, ועמלה והתייגעה לפרנסתה מבוקר ועד ליל מבלי להיות בבית, וגם כך שרדה בקושי. מאידך גיסא, היא לא רצתה להפקיר אותי בידי משפחות אחרות. היא פנתה איפוא אל הרב טורק לברר מיהו גדול הדור עימו תוכל להתייעץ בענייני, והוא הציע לה שיכנס יחד איתה אל ה'חזון איש'.

"ה'חזון איש' הציע שאלך ללמוד במוסד 'בית אברהם' לבנות אשר קבע את משכנו באותם ימים בעיר פתח-תקוה. היה זה מוסד מאורגן עם פנימיה ללינה שהכיל כשישים בנות יתומות מבלגיה, והם באו לארץ באותם ימים עם צוות מצויין, תקציב משופע ותנאים טובים.

ה'חזון איש' סבר כי המקום ראוי וטוב עבורי. אך דודה שלי התנגדה בתחילה שאעבור לשם, היא טענה שאני עלולה להרגיש יתומה ובודדה, אולם ה'חזון איש' דחה את טענתה ואמר לה: 'להיפך, היא תרגיש שם טוב מאד, מאחר וכולן יתומות כמותה'. הדודה השתכנעה והתרצתה שאלך לשם לתקופת נסיון בת חודש.

25 דקות

"אולם ה'חזון איש' לא הסתפק בזה שהדודה התרצתה וביקש שגם אני אהיה מרוצה. הוא קרא לי לחדרו כדי לשכנע אותי עד כמה טוב עבורי לעבור למוסד המדובר. הייתי אז ילדה בת שש שבע לכל היותר, ואיני זוכרת מה ה'חזון איש' שוחח איתי, אך הרב טורק תמיד סיפר לי שהוא שוחח איתי במשך כעשרים וחמש דקות. זמן רב במושגים של ה'חזון איש', וכי הוא לא נח ולא שקט עד שראה אותי שמחה בהחלטה.

"כשיצאתי מחדרו, הוא קרא לרב טורק פנימה, ועיניו של ה'חזון איש' דמעו מרוב התרגשות. לבו יצא בדברו עימי. נכמרו רחמיו על נפש יתומה מאב ואם. הוא אמר אז לרב טורק: 'היא תגדל אצלכם ותהיה לכם לבת – עד, עד, עד'… תוך כדי שעושה תנועה בידו המבטאת מרחק רב.

"אגב, מאז ובמשך כל השנים הבאות תמיד היה ה'חזון איש' מתעניין אודותיי אצל הרב טורק. אפילו ביום החמישי האחרון לחייו, י"ג במר-חשוון תשי"ד, כאשר הרב התפלל בביתו, שאלו ה'חזון איש' לאחר התפילה: 'מה קורה עם צביה'לה? מצבה טוב?'…

חלק בלתי נפרד

"ואכן גם לאחר שעזבתי את ביתם ועברתי למוסד ההוא, המשיכו הרב והרבנית לגדל אותי ולדאוג לי כמו הורים מסורים, והתייחסו אלי כמו אל בת שלהם לכל דבר וענין. מידי כמה ימים הם באו לבקר אותי במוסד ולדרוש בשלומי, הביאו לי מיני מתיקה ועוגות ביתיות, ודאגו לי באהבה ובמסירות לכל צרכי. בתקופות של חופשה, שבתות מפעם לפעם ובימים-טובים הייתי שבה ללון ולסעוד בביתם, ונשארתי תמיד חלק בלתי נפרד ממשפחתם.

"כשבאתי לפרקי הרב והרבנית נטלו על עצמם את המשימה לחפש לי שידוך הגון. ואכן, זכיתי בס"ד להינשא לבעל תלמיד-חכם מופלג מגזע היחס, רבי שלמה יגאלי זצ"ל, לימים רב עדת תימן ורב מזרח העיר 'ראשון לציון'. שמחת האירוסין שלנו נחוגה בבית משפחת טורק בהשתתפותו של מרן ה'סטייפלער' זצ"ל ועוד גדולי תורה. אחר-כך הם נשאו בעול הוצאות החתונה ורכישת הדירה, כעומדים מצד הכלה.

"גם לאחר נישואי, בכל שמחה שהיתה במשפחתנו היו הרב והרבנית באים ומשתתפים כמו סבא וסבתא אוהבים, והרגישו כמו בשמחה האישית שלהם. רבי משה היה אוהב לומר בדרשות שדרש בשמחות: 'אנחנו זוכים כעת להשתתף בשמחה של נכדי ה'חזון איש'!"…

"אין ספק", מסיימת הרבנית יגאלי שתחי' את סיפורה המרגש, "שכל מה שזכינו אני ובעלי לפעול ולעשות בחסדי שמים למען התורה והיהדות במוסדות 'תורה מציון' ו'אשר לשלמה' בעירנו; להחזיר רבים בתשובה, להעמיד משפחות שלמות בדרך התורה והיראה, נזקף לזכותם של הרב והרבנית טורק, שגידלו ועודדו אותנו ותמכו בנו תמיד – בבחינת כל אשר לי שלהם הוא".

נגד רצון ההורים

הסיפור השני של בת-ישראל שגדלה בבית משפחת טורק ול'חזון איש' היתה מעורבות פעילה בעניינה, הוא סיפורה של בת ישראל מצוינת שבאה ממשפחה חילונית בעלת רקע פשרני, ורוח טהרה שנזרקה בה הביאה אותה לפנות ללימודים במוסד חרדי בניגוד לרצון הוריה ובני משפחתה.

בתחילה היא למדה בבית החינוך 'אוהל חוה' בירושלים, שנוהל על פי הכוונתו והדרכתו הצמודה של מרן הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק מבריסק זצ"ל, על ידי שתי נשים צדקניות; האחת היא הרבנית מרת שושנה אידלמן ע"ה, אשת-חבר לגאון רבי שרגא אידלמן זצ"ל, ר"מ בישיבת 'עץ חיים', ואחות הגאון רבי שמואל גריינימן זצ"ל. השניה היא הרבנית מרת שרה רוטברג ע"ה, אשת-חבר לגאון רבי זלמן רוטברג זצ"ל, ראש ישיבת 'בית מאיר' ובתו של הגה"צ רבי מאיר קרליץ זצ"ל. בבית חינוך זה שימשה כמדריכה גם גיסתם של הרב והרבנית טורק – הרבנית מרת יהודית שלזינגר ע"ה, אשת-חבר לרבי אליקים שלזינגר שליט"א, ראש ישיבת 'הרמה' בלונדון', ובתו של העסקן האגודאי הנודע רבי משה בלוי זצ"ל.

אותה נערה נתקלה איפוא בהתנגדותו הנחרצת של אביה לדרכה החדשה, ובכל עת שבאה לבקר בביתה היה נועל אותה כדי שלא תשוב למוסד, אך היא היתה נמלטת משם בכל פעם בצורה אחרת. כשבאו מים עד נפש והמצב הפך לבלתי-נסבל היא החליטה לנתק קשר עם הוריה ובני משפחתה, ולעבור ללמוד במוסד דומה בעיר אחרת כדי שלא ידעו היכן היא.

שמירה מעולה

המדריכה הרבנית שלזינגר ע"ה הציעה לה שתעבור למוסד 'בית שרה שנירר' בגבעת רוקח בבני-ברק, שהתנהל על ידי הרבנית מרת מרים קנייבסקי ע"ה, אשת-חבר למרן ה'סטייפלער' זצ"ל, ואחותה הרבנית צביה גריינימן ע"ה, ושבלילות תלון בבית גיסתה משפחת טורק ברחוב ברטנורא. הם דיברו עם ה'חזון איש' אודות המקרה של הנערה הזאת, והוא קרא לרבי משה וביקש ממנו שיאמץ אותה כבת. מיני-אז היא היתה לנה מידי לילה בביתם.

כעבור תקופה נודע לאביה כי היא שוהה אצל משפחת טורק, והגיע יחד עם כמה בריונים להלך-אימים על רבי משה והרבנית על שכביכול חטפו אותה.

הבריונים עמדו מול בית המשפחה, וכשראתה זאת הרבנית היא רצה מהדלת האחורית אל ה'חזון איש' וסיפרה לו על הבריונים שמקיפים את ביתה. ה'חזון איש' תיכף הופיע במקום ביום חמסין לוהט מלווה באחיינו הגאון רבי שאול ברזם זצ"ל ומקורבו הגה"ח רבי דוד פרנקל זצ"ל. הוא התקרב למולם, הביט בהם מבט חריף ונוקב, ופחדו נפל עליהם. מיד הם עזבו את המקום וברחו… נתקיים בו מאמר הכתוב: "וראו… כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך".

אך גם לאחר שברחו עדיין נשאר ה'חזון איש' במקום ולא עזב, והתיישב על ספסל סמוך לכיכר ברטנורא. כעבור זמן מה כשרבי משה הציץ מהחלון נבהל לראות את ה'חזון איש' יושב על הספסל ממול לביתו, ומיהר לצאת אליו החוצה. הוא שאלו ביראת-הכבוד: "מה מעשיו של הרבי כאן?", מאחר שלא ידע כי רעייתו קראה לו קודם, וה'חזון איש' השיב: "שמעתי שרוצים להזיק לכם ולכן באתי"…

זימון לחקירה

מאוחר יותר נודע כי הרשויות החליטו לשלוח אנשים לחקור את ה'חזון איש'. אמרו זאת ל'חזון איש' שהגיב: "כשיבואו תודיעו לי". באחד הימים הם הופיעו, וה'חזון איש' אמר לבני הבית לסלקם, אך הם אמרו שאין הם יודעים כיצד מסלקים. מיד יצא ה'חזון איש' החוצה עם המקל בידו ונענע אנה-ואנה בתנועות של הברחה, ומיד הם נרתעו וברחו. כן העיד גיסו של רבי משה, רבי אליקים שלזינגר שליט"א אשר היה נוכח בבית ה'חזון איש' באותה שעה.

לאחר זמן קיבל רבי משה הזמנה לחקירה. הוא שאל את 'החזון איש' אם להתייצב במועד שהוזמן? וה'חזון איש' השיבו: "כן, אבל תיזהר לענות רק על מה ששואלים בלבד מבלי להוסיף מילה אחת רק תענה כן, לא".

בחקירה ראו שאין הוא משתף פעולה, אלא רק השיב בקצרה: "כן! לא!". ובסוף שאלוהו: "איך הגיעה אותה ילדה לביתך?", ורבי משה השיב: "דלת ביתי פתוחה לכל, גם אתם יכולים לבוא לביתנו"… מיד הם עזבוהו לנפשו, ולמרבה הפלא הענין נסגר.

מכתב פיוס

כעבור ימים ספורים קרא ה'חזון-איש' לאותה נערה והורה לה לכתוב מכתב פיוס לאביה. הוא אף הכתיב לה את הנוסח מתחילתו ועד סופו. בעקבות המכתב אביה השלים עמה, והיא המשיכה להסתופף בין כותלי המוסד. בהמשך נישאה לבעל תלמיד-חכם והקימה בית נאמן. וברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו; וכל אותם אלו שרדפו את רבי משה חזרו בהם ושינו דרכם לטובה כשכל הימים העריצוהו וכיבדוהו בלי סוף.

רבי משה היה מתייעץ רבות עם ה'חזון איש' כיצד להתמודד עם הילדים והילדות שגדלו בביתו. ופעם כשהבין ממנו כמה גדולים הקשיים וההתמודדויות שלו, אמר לו ה'חזון איש' משפט משמעותי שהיה לו ולאשתו למשיב נפש: "הייתי שמח לקבל חלק בגן-עדן הגדול שלכם בזכות המצוות הללו!"…

('לדמותו של מחנך')