לפנינו דברים יקרים מתוך הגיליון הנפלא 'הלכות והנהגות':
לפנינו כמה עובדות מימי קדם, בתקופת צעירותו של רבינו שליט"א בימים בהם הגיע ארצה ללמוד בישיבת חברון, הדברים הובאו מתוך הספר הנודע 'גדול בקרבך' ותשוח"ח למחבר על הסכמתו להבאת הדברים ע"ג במה זו.
העומדים בבית ה' בלילות
סיפר הרה"ג ר' שמואל שכטר שליט"א כפי ששמע מאחד מתלמידי ישיבת חברון בימים ההם: שעת ליל. החשיכה פרשה את כנפיה על העיר חברון בבתי העיר כבים האורות ובבית המדרש – אור יקרות.
באחד הלילות עתירי המעש ומלאי החקר והעיון הגיע רבינו לישיבת חברון.
יום ראשון בישיבה על דרך הכלל הוא יום בו יש טרדות אם מעט אם הרבה. הרי דרוש לו חדר ומיטה ויש לפרוק את המזוודות. אולם רבינו לא שת ליבו לעניינים פעוטי ערך שכאלו. המזוודות נותרו היכן שנותרו, כל שכן שלא נפרקו ממטענם. הבחור שנפשו כה חשקה בתורה, נכנס היישר אל בית המדרש ללמוד. הוא למד בעמידה כשרגלו האחת נתמכת בספסל.
שעה חולפת ועוד אחת. רבינו נשאר נטוע במקומו ללא ניד וזיע.
לחיצות ידים? דברים מקובלים בין בחור חדש לוותיקים? לא כלום!
אחרוני המתמידים פרשו לשנת ליל, מעיפים מבט על הבחור העומד באותה תנוחת רגל זה שעות. כשהשכימו קום ונכנסו לבית המדרש, גילו כי דבר לא השתנה. הבחור המתמיד לא זע ולא נע ממקומו מאז אתמול והרי הוא עומד לפניהם כעץ נטוע על פלגי מים שקוד על תלמודו בעומק העיון.
לרגעים תבחננו
"זכיתי להיות חבר חדר של רבי משה שטרנבוך שליט"א" סיפר הרה"ג ר' משה אליעזר שטיגל זצ"ל: מידי יום הייתה לי הזכות לראות מה רב ערכו של רגע ועד כמה יקר היה בעיני רבינו רגע של לימוד תורה.
הבחור המתמיד היה נכנס לאחר תפילת שחרית מעוטר בתפילין. הוא חלץ את תפיליו במהירות, אך בקושי נותר לו זמן לגלגל אותן. והנה הוא כבר בחוץ בדרכו לבית המדרש, שם למד בהתמדה עצומה וברציפות.
וכך משנות הבחרות ועד זקנה ושיבה נותרה התורה משוש חייו העיסוק הבלעדי המקודש והמקדש כל רגע בחיים.
ארע ובאחת השנים האחרונות בהיותו כבר מבוגר ראה רבינו את אחד ממקורביו – בחור צעיר לימים קורא עיתון. פנה אליו רבינו וכאב לבנו אמר לו – "כשהייתי צעיר נתתי את כל עתותיי ללימוד התורה" וכדי שיבין הלה עד כמה, הוסיף: "לא ידעתי איך קוראים לי, ולך יש זמן לקרוא עיתון?".
ליד הבימה
הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל העלה זיכרונות מימי לימודיהם המשותפים בישיבת חברון. עוד בטרם הגיע רבי משה שטרנבוך לישיבה יצא שמעו כעילוי מופלג ומיד עם בואו ביקשו ממנו ראשי הישיבה שיקבע את מקומו על יד הבימה כדי להקל על הבחורים הלומדים להגיע אליו מכל פינה בבית המדרש. וכך יוכלו הבחורים לשאול אותו בש"ס, בראשונים ובאחרונים.
תלמידי הישיבה דאז – רבי משה צדקה שליט"א, ראש ישיבת פורת יוסף, הגאון רבי מאיר אוניגסברג, מספרים כי בחירת המקום ליד הבימה הצדיקה את עצמה, שכן הבחורים ששו על המציאה הגדולה הזו כמוצאי שלל רב והיו מקיפים אותו מכל עבר בשאלות למכביר, ורבינו היה עונה לכולם בבהירות רבה.
מראה נשגב
"מראה נורא הוד נצרב בזיכרוני מימי הבחרות בישיבת חברון המעטירה", שח הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל, רבה של רחובות.
הישיבה הייתה גדושה בבחורים חשובים, תלמידי חכמים, למדנים מופלגים – אשר לימים יצא שמם לתפארת בעולם התורה. עם זאת היו עיני כולם נשואות אל רבי משה שטרנבוך אשר עמד ליד הבימה ולידו השתרך תור ארוך של בחורים עד לדלתות בית המדרש – אשר באו לשאול אותו בכל חלקי התורה. ה"עילוי מלונדון" עמד שם בתווך ללא כל ספר והשיב לכל הקושיות.
והוסיף רבי שמחה קוק זצ"ל בענוות חן: כאשר נוכחתי לראות לאילו מעלות נשגבות יכול בחור בן ימינו להגיע – קיבלתי חשק ללמוד בהתמדה מופלגת.