פסקי הלכות תענית עשרה בטבת

ליל הצום

בליל עשרה בטבת מותר לאכול ולשתות. חובת הצום מתחילה מעלות השחר. (שו"ע ס' תק"נ סעיף ב'). אם הלך לישון בליל התענית, אסור לו לאכול – אפילו קם לפני עלות השחר – אא"כ התנה לפני השינה שיאכל לאחר שיקום, אבל לשתות מותר, אפילו לא התנה על כך. ולכתחילה ראוי להחמיר ולהתנות גם על שתיה (שו"ע סי' תקס"ד ומשנ"ב ס"ק ו').

ואם עבר ואכל לפני עלות השחר כשלא התנה על כך לפני שנתו לא הפסיד תפילת "ענינו". וכן מותר לעלות לתורה ולישא כפיו ולהיות ש"ץ. (עי' "שבט הקהתי" ח"א ס' ק"פ).

אמנם בעל נפש יחמיר שלא לאכול כלל בליל התענית (שעה"צ ס' תק"נ ס' ט').

אכילה לפני עלות השחר

אע"פ שבדרך כלל אסור לאכול חצי שעה לפני עלות השחר, יותר מכביצה פת ומזונות, משום שמא ימשך לאכול גם אחרי עלות השחר (משנ"ב ס' פ"ט ס"ק כ"ז), בליל תענית ציבור (באופן שהתנה מראש) מותר להתחיל לאכול אפי' סמוך לעלות השחר ואין חשש שמא ימשך, משום שבעלות השחר מתחיל התענית (שו"ת "שבט הלוי" חי"א ס' קל"ח).

קטנים

קטנים אינם חייבים לצום, אך אם יש בהם דעת להתאבל, ראוי לחנכם שיאכלו רק מאכל פשוט, כדי שיתאבלו עם הציבור. (משנ"ב ס' תק"נ ס"ק ה').

שטיפת הפה

אין לשטוף את פיו במים בבוקר, ובמקום צער מותר לעשות כן, אך יזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו כלפי מטה, כדי שלא יכנסו מים לגרונו. (משנ"ב ס' תקס"ח ס"ק י"א).

רפואה

מותר לבלוע תרופה מרה ביום התענית (שו"ת "שבט הלוי" ח"י תש' פ"א), אם שותה מים עם הכדור רק כדי להורידו לא יברך עליו "שהכל", אבל אם גם נהנה צריך לברך "שהכל" (שו"ת "שבט הלוי" שם תש' פ"ג). ועדיף להמיס את התרופה במעט מים כדי שיהיו המים מרים ואז ישתה (הגר"נ קרליץ זצ"ל).

שאלה: אם שתה רביעית מים שלא לצמאו, כדי לקחת כדורים או תרופה, האם יכול לקבל עלייה לתורה?

תשובה: נחלקו האחרונים במי שטועם את התבשיל ובולעו, האם צריך לברך עליו או לא. בשו"ע (סי' ר"י סעיף ב') מביא שתי דעות בזה, דעה ראשונה סותם להקל שאין צריך לברך עליו, עי' שם. ובשו"ע (הל' תענית ס' תקס"ז) לא מביא הדעה כלל, וכתב שמותר לטעום בתענית דוקא אם הוא פולט, עי' שם. הרי מבואר שסבר שרק לענין ברכה פליגי, אבל אפילו לסוברים שלא מברך כשטועם ובולע, מ"מ אין זה נחשב כצם, דסו"ס אוכל דרך אכילה.

ולפ"ז בנד"ד ששתה רביעית מים כדי לבלוע כדורים, אפי' באופן שאינו צמא כלל, (כגון בתחילת התענית), שא"צ לברך עליו "שהכל", מ"מ לענין התענית לא נחשב שהוא צם (הגר"נ קרליץ זצ"ל).

עישון בתענית

אסור לעשן אפילו בד' צומות וכל שכן בתשעה באב, ויש מקילין. ולכן מי שדחוק לו, שמורגל ביותר, יש להקל בצנעה בתוך ביתו (משנ"ב ס' תקנ"ה ס"ק ח', וע"ע "אשל אברהם בוטשאש" ס' תקס"ז).

להתרחץ

מותר לרחוץ אפילו את כל הגוף בתענית (שו"ע ס' תק"נ סעיף ב'). אך נוהגים להחמיר שלא לרחוץ את כל גופו במים חמים. (שעה"צ שם ס"ק ח').

כיבוס בגדים – משא ומתן של שמחה

מותר לכבס בתעניות, אבל בתענית של י"ז בתמוז ועשרה בטבת אולי יש למעט משום משא ומתן של שמחה ("חוט שני" הל' שבת חלק ד' עמ' שפ"א, ומקורו מ"ביאור הלכה" ס' תקנ"א סעיף ב' בשם "אליה רבה" ופמ"ג, דאפשר יש להחמיר בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח עד התענית, וכוונתו רק ב' תעניות אלו, שזה משום אבילות על החורבן, (גם בדברים שאסור מעיקר הדין).

ויש סוברים שמותר בכל אלו (הגהות "דעת תורה" שם, שיש טעות סופר בדברי ה"אליה רבה", ואין שום מקור לדין זה).

שכח – ואכל או בירך על אוכל

אם טעה ושכח שהיום צום ואכל, אסור לו להמשיך לאכול, שמי שאכל שום ויחזור ויאכל שום? (משנ"ב ס' תקמ"ט ס"ק ג') אם כבר ברך על דבר מאכל – אסור לו לאכול ממנו, אלא יאמר מיד "ברוך שם וגו'" ("שערי תשובה" ס' תקס"ח ס"ק א').

מי שבטעות אכל או שתה ביום התענית צריך לגמור התענית וא"צ להתענות ביום אחר, אא"כ כוונתו לכפרה (וכן איתא במהרי"ל שציוה לאחד להתענות אח"כ לכפרה), (משנ"ב ס' תקס"ח ס"ק ח').

אמירת "עננו"

חולה שאוכל ביום התענית לא יאמר "עננו" ("ביאור הלכה" ס' תקס"ה ד"ה בין יחיד). מי שאכל בשוגג, יכול לומר "עננו", מכיוון שהוא חייב עדיין לצום, ויאמר "ביום צום התענית הזה". (משנ"ב ס' תקס"ח ס"ק ג', ועי' שו"ת "שבט הלוי", ח"ה ס' ס' אות ד' שמיישב הסתירה בזה).

קטן שאינו צם לא יאמר "עננו" במנחה. (דגם גדול אינו אומר "עננו" אם אינו צם, ולא שייך בזה חינוך, שו"ת "שבט הלוי" ח"ח ס' קל"א).

פעמיים מנחה בתענית

מי שלא התפלל שחרית בתענית, ומתפלל פעמיים מנחה גם בתפילה השניה שהיא תשלומין על שחרית צריך לומר "עננו" (הגר"נ קרליץ זצ"ל).

כשאין עשרה מתענים

אם אין עשרה שמתענים – אין לומר "עננו" בחזרת הש"ץ אחרי ברכת "גואל ישראל". ויש סוברים, שמספיק שיש שבעה מתענים בתענית ציבור, (והשאר אנוסים כגון: שהם חולים) כדי לקבוע ברכת "עננו" אחר "גואל ישראל" (שו"ע ס' תקס"ו סעיף ג', ומשנ"ב ס"ק י"ד). ה"פרי מגדים" (ס' תקס"ו) מסתפק, אם במקום שאין בו עשרה מתענים, יש לומר "עננו" בחזרת הש"ץ ב"שומע תפילה", או לא לאמרו כלל? אבל ה"משנה ברורה" (ס"ק י"ג) כתב דמשמע מתשובת הרשב"א וכן מהגהות הגר"א מבואר שעדיף שיאמרו לפחות בברכת "שומע תפילה" לפני "כי אתה שומע" (בלי סיום הברכה "העונה בעת צרה") כיוון שהוא תענית ציבור.

חזרה בתשובה

חייב כל איש לשום אל לבו ביום התענית ולפשפש במעשיו ולשוב בתשובה, כי אין עיקר התענית אלא הכנה לתשובה, וכן אותם אנשים ההולכים בטיול ובדברים בטלים, תפסו הטפל והניחו העיקר (משנ"ב ס' תקמ"ט ס"ק א').

חתן המתחתן בי"א בטבת

שאלה: חתן המתחתן בי"א טבת, האם יצום ביום חופתו?

תשובה: כשחל יום החופה למחרת עשרה בטבת, אעפ"כ יתענה החתן גם בי"א, אע"פ שיום לפני כן כבר צם בתענית עשרה בטבת (שו"ת "אגרות משה" או"ח ח"א תש' קס"ז), ובאופן שהחתן חלש, עי' ספר "הליכות שלמה" (תענית פ' י"ג סעיף י"ד) מש"כ בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

"כה אמר… וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים…" (זכריה ח' י"ט)

(מתון גיליון 'מים חיים')